הפקקים בכביש 6 הם עוד תוצאה של הזנחת תחום התחבורה בישראל, כשכולם נצמדים לרכב הפרטי, וכל כביש שנסלל - מתמלא. אבל הסיפור שמאחורי הסלילה של הכביש, נותן לנו הצצה לאן הולך הכסף הגדול של התחבורה, ומה קורה כשמנסים לבנות פרויקט תשתית גדול במדינת ישראל.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
לאחרונה, ראש העיר של יוקנעם עשה "אקזיט" קטן מקופת המדינה. כשהוא הבין שרוצים להמשיך לסלול את כביש שש צפונה, כמו רבים אחרים הוא זיהה את ההזדמנות. כשהחליטו להמשיך את כביש 6 צפונה, נאלצו לחתוך את אמצע הרחוב בפארק התעשייה ביוקנעם. גורמים שהיו מעורבים בפרויקט מספרים כי הייתה אפשרות לשחזר את הגישה אל הרחוב, אך זה היה עולה כ-6 מיליון שקלים. אבל לראש העיר הייתה בקשה אחרת, הוא רצה לסלול כביש חדש, ארוך בהרבה, בחלק הדרומי של פארק התעשייה, שלא קשור לכביש 6. תג המחיר במקרה הזה עמד על 25 מיליון שקלים - יותר מפי ארבעה.
בשלב הזה נשלף קלף המיקוח האולטימטיבי - מרכז הבקרה של כביש 6. ללא האישור של ראש העיר להקים את מרכז הבקרה הזה, כל ההקמה של הכביש הייתה נתקעת - והמדינה הייתה נאלצת לשלם עשרות מיליוני שקלים פיצוי לזכיין. ראש העיר שם וטו ודרש כביש? אז המדינה נכנעה. ראש העיר מבחינתו צודק, וזה בדיוק האבסורד במדינה - הוא מפעיל את מנוף הלחץ כי הוא יודע שהכביש הזה לא היה קם בשום תרחיש אחר.
מיליונים הלכו לפח גם בנהריה
מדי שנה יותר מ-10,000 כלי רכב פורצים מחסומים בצורה בלתי אחראית ומסוכנת. מעבר לסכנה הבטיחותית, זה גם גורם לעיכוב ממוצע של 100 שעות בשנה בתנועת הרכבות. הפתרון הוא להפריד בין הכביש למסילה - וזה בדיוק מה שהחליטו בנהריה.
62 מיליון שקלים אושרו להפרדה בין הכביש למסילת הרכבת בעיר הצפונית, פרויקט בטיחות שהוגדר בחשיבות עליונה. הכל היה מוכן כדי להתחיל בעבודות, ונדרשה רק חתימתו של ראש העיר ז'קי סבג – אך גם הוא זיהה את ההזדמנות. כדי לאפשר את תחילת עבודות הרכבת, הציב סבג מספר דרישות. הוא דרש להקים ארבעה פסלים של מפרשיות, עשויות מתכת ומצופות אלומיניום. כמו כן, הורה להציב תמונות פסיפס של ראשוני העיר על קירות המנהרה ואת הכל להאיר בתאורה מיוחדת.
תג המחיר של כל השדרוגים המפוארים האלה עמד על 4.2 מיליון שקלים. כל זה רק כדי שיואיל בטובו לאשר את תחילת העבודות. להפתעת רבים, משרד התחבורה הסכים לכל הדרישות האלה - ועל הדרך נתן צ'ופר נוסף – טיילת חדשה. הטיילת הזו, טיילת נופר, הייתה פעם רחוב רגיל בנהריה. אך כשהתחילו עבודות הרכבת נחסמו רחובות באזור, והמעקף להולכי רגל אמור היה להיות דרכה. אולם, ראש העיר לא הסתפק ברחוב רגיל, וכך רחוב צר של 3 מטרים שודרג לטיילת ברוחב 15 מטרים. תג המחיר: כ-3 מיליון שקלים.
אחרי ששפכו כבר 3 מיליון שקלים על הטיילת המפוארת, לא נשאר כסף לפסלי המפרשיות והתמונות שראש העיר רצה כל כך. נדרשה עוד תוספת תקציבית. אז נכנסה לתפקידה קרן טרנר במשרד התחבורה והכדור התגלגל לפתחה.
ראש העיר, ז'קי סבג תבע את משרד התחבורה בדרישה שיקימו לו את פסלי המפרשיות והתמונות של ראשוני העיר. אבל בית המשפט דחה את הטענות. עד השלב הזה כבר הספיקו לבזבז 6 מיליון שקלים מכספי ציבור על הדרישות המופרכות של סבג. לפני כשנה, אחרי 27 שנים במצטבר כראש עיר, ז'קי סבג הודח. מאז הוא ניתק קשר עם כל הנוגעים בדבר. גורמים בעירייה לא הצליחו ליצור איתו קשר כבר חודשים.
המקרים של יוקנעם ונהריה אולי קיצוניים אבל לא לגמרי חריגים. ויכוחים דומים מתקיימים גם בימים אלה בין רשויות מקומיות למשרד התחבורה בפרויקטים חיוניים – כך לדוגמא באשדוד ובחיפה, המדינה מקדמת נמלים חדשים והעיריות תוקעות מקלות בגלגלים ודורשים שיפורים בתמורה להסכמתן להמשך העבודות. המקח וממכר מול ראשי הרשויות נמשך כל הזמן ותוקע פרויקטים קריטיים, על חשבון כולנו.
תגובת ז'קי סבג, ראש עיריית נהריה לשעבר:
1. ז׳קי סבג, בתפקידו כראש עיר, דרש להקים 4 פסלים של מפרשיות ותמונות פסיפס של ראשוני העיר, במסגרת הקמת ההפרדה המפלסית של הרכבת.
"כדי לקיים את ההפרדה המפלסית המדוברת נלקחו שטחים השייכים לעיר. בתמורה, כמקובל בכל פרויקט כזה, בכל עיר בארץ ובעולם, סוכם שהעיר תקבל תמורה הולמת על ידי חברת "יפה נוף", מי שביצעה את העבודות עבור משרד התחבורה. מדובר בכניסה המרכזית הדרומית לעיר ואין שום סיבה שלא להנציח שם את מייסדי העיר, ולקבל את פני הבאים לעיר תיירות מרכזית בארץ ובעולם בצורה ארכיטקטונית נאה לעין ולא בבטון חשוף. כמובן שכל התכנון אושר וממוסמך (ראי מסמכים שיצורפו) על ידי חברת "יפה נוף" שביצעה את הפרויקט ואושרו גם על ידי משרד התחבורה. אציין, לדוגמא, כי עבור העברת המטרונית בשטחי הערים קריית אתא וקרית ים, קיבלו ערים אלו מענקים של מאות אלפי שקלים, עבור השטחים שהופקעו ממנה.
2. כשמשרד התחבורה סרב לדרישה, תבע סבג את המדינה.
"נכון. העירייה וראש העיר, דרשו מחברת "יפה נוף" וממשרד התחבורה לקיים את ההסכמים החתומים, וכשאלו לא כובדו התביעה הוגשה נגדן. לצערי משרד התחברה וןחברת "יפה נוף" התנערו מהתחייבויות כתובות. היא נדחתה על ידי השופטת שקבעה שמנכ"ל חברת "יפה נוף" לא היה מוסמך לחתום על הסכם זה וחרג מסמכותו, ללא שום טענה כלפי העירייה או ראש העיר".
3. הוקמה בעיר טיילת נופר, שהורחבה מרחוב של 3 מטר לרחוב של 15 מטר. גורמים שהיו מעורבים בפרויקט אומרים כי מדובר בשיפור מוגזם ולא תחבורתי של פני העיר. "ההבדל בין טיילת ברוחב של שלושה מטרים, לטיילת ברוחב של 15 מטר, ממש לא צריך הסברים. את מוזמנת לבוא ולראות את זה במו עינייך".
תגובה גם על ההערה שעדיף היה להשקיע את הכספים בניקוז נחל הגעתון.
"אין שום קשר בין שני הדברים. בנושא ההפרדה מטפל, כאמור, משרד התחבורה, ובנושא נחל הגעתון מטפלת "רשות ניקוז גליל מערבי" השייכת למשרד החקלאות, נחל הגעתון הוא באורך 19 קילומטרים נמצא באחריות משרד החקלאות ורשות הניקוז, כשפתרון כולל להצפות צריך להיות לאורך כל הנחל. עיריית נהרייה ואני נלחמנו שנים רבות מול הרשות, כדי להכין תוכנית ניקוז שתמנע את ההצפות. לראייה מסמך משנת 2013 (מצורף) שמדבר בפני עצמו. שימי לב למשפט שצוין בתחילתו "חבל על הזמן הרב שחולף לו". אם תרצי להיכנס לעומק הנושא, נוכל לצרף לך מסמכים נוספים".
לסיכום: בשלושים שנות כהונתי כראש העיר פעלתי אך ורק למען העיר ותושביה, והשגתי עבורם הישגים רבים שכל תושבת ותושב רואים ויודעים עליהם. אני גאה על כך. אני לא אתן לאף אחד לפגוע בעיר או בשמי הטוב, ואני מודה על הבמה שנתתם לי לענות בה".