נ' בת ה-85 נפרדה מבן זוגה ב-30 השנים האחרונות שנפטר. אחרי שנות זוגיות ארוכות שכללו טיפול מסור וחיים משותפים כמו של זוג נשוי שכללו בית משותף ואין-ספור רגעים משפחתיים, הופתעה נ' לגלות כי היא תישאר ללא כלום - ועולמה קרס.
לאחר שלא נמצאה צוואה שמשאירה לה דבר, התגלה כי קיימת צוואה אחת, מעין מסמך ישן משנת 1991 שנכתב עוד לפני שהכירו נ' ובן זוגה. לפי אותה הצוואה, המנוח הוריש את כל רכושו (שתפח מאז והגיע לשווי של עשרות מיליוני שקלים), לבית החולים הדסה בירושלים.
בכתב ההתנגדות לצוואה הישנה שנמצאה, טענה נ' כי כשבן זוגה איבד את יכולתו ללכת, היא עזרה לו להגיע לכל מקום. כששיתוק חלקי בפיו מנע ממנו לאכול, היא טחנה את מזונו ודאגה שיקבל אוכל שמתאים לו. נ' טענה כי קילחה את בן זוגה, הלבישה אותו, הקשיבה לו שעות וסיפרה לו חדשות מהעיתון כשראייתו נחלשה. כשהתנגד לשכור מטפלת, היא הקדישה את כל זמנה לטיפול בו, ובלילות, כשהתקשה לישון, אחזה בידו והרגיעה אותו. כשהיה מאושפז היא שהתה ליד מיטתו ימים ולילות, הביאה לו אוכל ביתי וניהלה עבורו את הביקורים הרפואיים.
למעשה, במשך שלושה עשורים נ' הייתה לצדו של בן זוגה, דאגה לכל צרכיו, ומעדויות שעלו כחלק מהדיונים בבית המשפט הוא ידע היטב שצוואתו הישנה לא רלוונטית. המנוח אמר במפורש כי כל רכושו שייך לבת זוגו נ', ואף ציין באוזניה שהוריש חפצים ספציפיים לחבר קרו, דבר שלא נכתב בצוואתו הישנה. בנוסף, הוא שכנע את נ' לפרוש מוקדם מהעבודה, והבטיח ש"כל כספו ורכושו יעברו אליה". בחייו הקפיד המנוח לשמור מסמכים מסודרים, אך כאמור, צוואה עדכנית לא נמצאה, מה שעורר חשד כי נכתבה אך אבדה.
האישה, שלא האמינה שזה רצונו האמיתי של המנוח, פנתה למשרד עורכי הדין קראוס, שם גיבשו עבורה קו הגנה על בסיס עיקרון "צוואה שנשתכחה". לטענתם, המנוח התכוון לשנות את צוואתו ולהוריש את רכושו לבת זוגו אך מסיבה שאינה ידועה צוואה כזו לא נמצאה.
לאורך השנים הוא הצהיר בפניה פעמים רבות כי כל מה שיש לו יישאר שלה. בנוסף, בפסיקה המשפטית יש דוגמות לכך שבית המשפט מכיר במקרים שבהם צוואות ישנות אינן משקפות עוד את רצון המצווה. הקרב על הירושה איים להפוך למאבק משפטי ארוך ומייגע, אך בעידודו של השופט הגיעו הצדדים לפשרה מחוץ לכותלי בית המשפט: העיזבון חולק בין האישה לבין בית החולים הדסה.
"במקרה הנ"ל הצדק נעשה, אך הסיפור של אותה אישה מסורה הוא תזכורת חשובה לכל אחד מאיתנו. צוואה היא מסמך קריטי ואסור להשאיר דברים ליד המקרה", מסרו עורכי הדין בעז קראוס ונעה בינדר שטיינברג שייצגו את האישה."אנו מברכים על הסדר הפשרה שהושג עם ביה"ח הדסה. אין ספק שהצוואה משנת 1991 נשתכחה מליבו של המנוח, ולו היה יודע על קיומה – ודאי היה דואג לבטלה או לערוך צוואה חדשה תחתיה. לעיתים עקרונות הצדק גוברים על לשון הצוואה ומשקפים בצורה נאמנה יותר את רצונו האמיתי של המנוח".