ראש הממשלה בנימין נתניהו שוחח במהלך אחד הימים האחרונים עם שורד השבי שגיא דקל חן. נתניהו בירך על חזרתו והתחייב שלא ישאיר אף חטוף מאחור, שגיא חזר בפניו על הצורך בהשבת כלל החטופים - ואף הזמין אותו באופן אישי לבקר בניר עוז.
מתאם השבויים והנעדרים גל הירש הוא זה שהעלה את שגיא ורה"מ על הקו, לשיחה שארכה 12 דקות - לא מעט זמן, גם ביחס לשיחות אחרות שקיים נתניהו עם חטופים נוספים ששבו מעזה. רה"מ נתניהו פתח ואמר לשגיא: "אני שמח לשמוע את קולך ושהתאחדת עם משפחתך. שמח שהתעקשתי על שחרור כמה שיותר חטופים בעסקה הנוכחית - בניגוד לרצון חמאס".
"אני לא יכול לאכול, לשתות, להתקלח או לשחק עם הילדות שלי כשיש חטופים שהשארתי מאחור", ענה שגיא. "חלקם חברים שלי - חיים ומתים". שגיא הזכיר בשיחה את דוד ואריאל קוניו מניר עוז שעדיין מוחזקים ברצועה ואת תמיר אדר ז"ל ואביב אצילי ז"ל שגופותיהם נמצאות בעזה. "אני לא אשאיר שם אף אחד", אמר שורד השבי.
רה"מ המשיך: "לא אשאיר אף אחד מאחור. אנחנו עובדים מאוד קשה כדי להחזיר את כולם". שגיא השיב וסיפר: "היה לי קשה מאוד לראות את המאבק של המשפחות: את אבא שלי בוכה מעל כל במה ואת אשתי והילדות שלי עומדות בעצרות ובוכות". חשוב להזכיר כי שגיא היה מנותק מהעולם, לא ראה טלוויזיה במשך שנה וארבעה חודשים ולא שמע רדיו לאורך התקופה. הוא נחשף רק בימים האחרונים לכל מה שהוא יודע כעת, בין היתר למחאה ההירואית שניהלו בני משפחתו.
בנוסף, פנה לרה"מ והפציר בו: "הבנתי שלא ביקרת בניר עוז. אני מזמין אותך בהזמנה אישית - נשים את הפוליטיקה בצד. נלך רק אני ואתה בשבילים של הקיבוץ. עכשיו הכול פורח, אבל אראה לך מקומות מדממים ובתים שרופים". נתניהו השיב לו: "תודה רבה שגיא, אני מעריך את זה".
שגיא המשיך: "באנו אומנם מעמדות שונות, אבל תמיד האמנתי, גם כשהייתי בשבי - שהשיקולים בארץ הם מקצועיים ואני מבקש שכך יהיה. הניצחון האמיתי הוא להחזיר את האהבה לרחובות - וזה יקרה רק עם החזרת החטופים".
העדויות של שגיא מהשבי
אמש, אביטל דקל חן, אשתו של שגיא, פרסמה פוסט ובו תיארה את תקופת השבי שלו, אחרי 498 ימים בעזה. לדבריה, במשך שנה וארבעה חודשים הוא לא ידע מה עלה בגורלה ובגורל בנותיה. הוא התעקש להאמין שהן בחיים עד שראה ידיעה על מסך הטלוויזיה, מתוך הרצועה - יום לפני השחרור: "הבת השלישית של שגיא נולדה כשהוא בשבי".
"שנה וארבעה חודשים שגיא לא ידע מה עלה בגורלנו", כתבה אביטל. "הידיעות מסביב לא הראו לו כיוון טוב אבל הוא בחר בכל זאת להאמין שאנחנו בחיים. המחשבה עלינו שמרה עליו בשבי. יום לפני השחרור הוא ראה במסך טלוויזיה את הידיעה על הולדת בתו - ואז גילה שלמחרת הוא יפגוש משפחה שלמה".
אביטל תיארה את ההסתגלות עם שובו: "בלילה הראשון שאלתי איך הוא שרד את התנאים הלא אנושיים האלה והיה לו משפט אחד להגיד – 'מילי, בכל לילה הזכרתי לעצמי שכל מה שאני צריך זה כוס מים ותקווה - ואת זה יש לי'. שגיא חזר הביתה בכוחות על שאי-אפשר לדמיין איך עשה זאת. והוא כאן איתנו. קיבלנו את החיים במתנה".
במשך כל תקופת השבי שגיא כאמור היה מנותק לחלוטין מכל אמצעי תקשורת. שלושה ימים בלבד לפני השחרור הוא גילה שיש עסקה ושהוא עתיד לשוב בה הביתה. משפחתו סיפרה לאחר שובו שכיוון ששגיא נחטף בשעות הבוקר המוקדמות של 7 באוקטובר "הוא אפילו לא הספיק לראות את ניר עוז עולה בלהבות. מאז הוא בעצם לא ידע דבר".