477 ימים של גיהינום שרדה התצפיתנית קרינה ארייב בשבי חמאס בעזה. אמש (שבת) דיווחנו ב"חדשות סוף השבוע" על סיפור השבי הבלתי נתפס שלה, על אומץ הלב שלה והאופן שהצליחה לשרוד את התופת הנורא ב-7 באוקטובר. קרינה מספרת לאט ובקצב שלה על מה שהיה בשבי, והיא זוכרת לא מעט.
בטבח 7 באוקטובר הייתה קרינה במיגונית בנחל עוז, והגיע למצב מאוד לעילפון ולאובדן הכרה. היא הצליחה לפעול בגבורה ולהדוף רימון שגלגלו לכיוונה המחבלים. לאחר מכן, פצועה ושכובה על הרצפה, היא החליטה להעמיד פני מתה, מכיוון שראתה סביבה את מסע הרצח המשתולל של המחבלים וחשבה שכך תינצל.
בשלב מסוים הגיע אחד המחבלים לקרינה והחל למשוך בידיה, על מנת לבדוק אם היא בחיים. במקביל, מחבלים אחרים עשו וידוא הריגה במיגונית לחיילים וחיילות שהיו שרועים על הקרקע. מאוד מהר הבין המחבל שקרינה חיה, משך אותה והחל לאזוק אותה. שבריר של שנייה הפריד בין רצח לחטיפה. בפגישתה עם הרמטכ"ל סיפרה כי 7 באוקטובר היה היום הכי קשה מבחינתה.
בדרך לעזה בג'יפ, המחבלים הכו אותה, חנקו אותה, גנבו את השרשרת שנשאה את תליון החמסה שהיא ענדה מילדות, תלשו את שערותיה, שמו אותה על גבי הג'יפ הרותח וגרמו לה לכוויות בגופה.
ההטרדה המינית והפחד מהפצצות צה"ל
במהלך השבי המחבלים חשדו בה שהיא קצינה. היא למדה ערבית בסיסית בתוך חודש והבינה את המחבלים. היא סיפרה שבחלק מהזמן נאמרו לכיוונה אמירות והשפלות מילוליות, אבל לא היא לא חוותה אלימות פיזית. במהלך שהייתה בשבי חוותה קרינה הטרדה מינית, אבל זה פסק אחרי שהיא הזהירה את אחד השובים שאם זה יימשך, היא תדווח על כך למפקד שלו, שאסר על זה באופן מפורש.
קרינה סיפרה בין השאר לרמטכ"ל שהיא ודניאלה, שהייתה איתה בשבי, שמעו והרגישו פיזית את ההפגזות של צה"ל, ושרוב הזמן הן היו בסכנת חיים. מדי פעם צפתה קרינה בטלוויזיה ופעם אחת ראתה את הוריה אלברט ואירה בכיכר החטופים. כששמעה רדיו זכתה לשמוע את קולה של אחותה הגדולה סשה.
היא שמעה על השחרור שלה מהמחבלים רק יומיים לפני היום שיצאה בו מהשבי. היא התרגשה אך חששה שמשהו ישתבש. קרינה סיפרה שהיא מרגישה שהיא שרדה על מנת להנציח ולזכור את כל חיילות וחיילי מוצב נחל עוז. בכוונתה להמשיך לפעול למען השבת כל החטופים הביתה.
