החלל איציק אלגרט, שהושב ביום חמישי האחרון משבי חמאס, מובא היום (שני) למנוחות בקיבוץ ניר עוז. המוני ישראלים מכבדים את איציק ז"ל בדרכו האחרונה ועומדים בצידי הדרך עם דגלי ישראל. עם יציאת מסע הלוויה לדרך, דני, אחיו של איציק, ספד לו, כשעל חולצתו הכיתוב: "עד השחרור המוחלט".
ההספד המלא של דני אלגרט, אחיו של איציק ז"ל
חזרת הביתה. הבטחתי שאני אחזיר אותך וקיימתי את ההבטחה. אני בטוח שאתה מרגיש עכשיו בבית, חזרת לניר עוז. איציק לצערי צדקת, המילים האחרונות שלך לפני שנחטפת מדמם היו "דני זה הסוף זה הסוף" אתה כבר ידעת ואנחנו לא רצינו להאמין.
נאבקנו בכל הכוח להוכיח לך שטעית. נכשלנו. לא עשינו די. נתניהו ניצח אותנו ולא חזרת מהשבי. האויב שגרם למותך לא היה מי שחטף אותך אלא מי שהפקיר אותך. את החטיפה, החוטפים והפציעה הצלחת לשרוד חודשים ארוכים. לבסוף ראש הממשלה שלך הכניע אותך באמצעות הטרפוד וההפקרה. צדקת, זה אכן הסוף אבל לא רק הסוף לחייך. זה הסוף של המדינה היהודית שלא קיימה את חובתה ועמדה על דמך בזמן שאתה נמצא בפיקוח נפש.
היא הפקירה אותך בידי החמאס לגווע למוות למען "כוח כבוד וכסף". מדינה שעמדה על דמך טירפדה את האפשרות להחזיר אותך בחיים בפדיון שבויים אינה מדינה יהודית יותר. זהו גם הסוף של המדינה הדמוקרטית ששללה ממך את חירותך, את כבודך ואת זכויות האדם והאזרח שלך.
זה הסוף של ערך הערבות ההדדית וערך החיים בחברה הישראלית. ערכים שהבדילו אותנו מהאויב שלנו ועתה הפכנו להיות כמותם. הארון שלך עטוף בדגל המדינה, המדינה שכל כך אהבת הפנת לך עורף בשעות האמת. מדינה שנלחמת היום על צביונה. מדינה בהפקרה. קיבוץ ניר עוז עבר שואה ולכן מן הראוי שהטלאי הצהוב ילווה אותך.
איציק. אתה שהיית אמון על כריית הקברים כאן בבית העלמין בניר עוז, נחסכה ממך כריית עשרות קברים של קורבנות שואת ניר עוז. היום אתה מובא למנוחת עולמים בקבר שכרה לך ראש הממשלה בכבודו ובעצמו. אותו ראש ממשלה שפוחד להגיע לבית שלך בניר עוז ולהתעמת עם תוצאות ההפקרה והמחדל שלו. הנחמה היחידה היא שהוא לא חילל בנוכחותו את המקום הקדוש הזה הספוג בדם החברים.
איציק אתה מצטרף כאן לאבא, אמא לאלי וג׳נין. נחמתי היחידה היא שהם הלכו לעולמם בטרם חוו את השואה בקיבוץ ניר עוז. הקיבוץ שכל כך אהבת. הקיבוץ שידך נגעה בכל בית בו במסירות ובאהבה. קיבוץ ממנו צמחה משפחתך עם דורוטה, מקס ורוני האהובים. הם כאן איתנו. הם באו מדנמרק להיפרד איתנו.
אחי, סלח לי שנכשלתי להחזיר אותך בחיים. כנראה שלא עשיתי מספיק, לא הצלחתי לגייס את כל העם להתקומם להציל אותך ואת שאר החטופים שהופקרו ועדיין מופקרים בעזה. נכשלתי ואני לוקח על כך את מלוא האחריות. נתניהו ניצח אותי בקרב על חייך וחיי שאר החללים. רוצה את השלטון בחיים יותר מאשר אותך בחיים. אני מבטיח לך שאנחנו ננצח אותו במערכה על המדינה..
אתם האמצעי להצלחתו במלחמת התקומה האישית שלו. ראינו אותו משתמש בקורבנותיו שהופקרו ראינו אותו חוגג על ניצחון בני עמו. אחי אני מבטיח לך שלא נעצור אנחנו נמשיך להיאבק עד אשר נציל את המדינה מחורבן הבית. אנחנו נחזיר אותה להיות מדינה יהודית ודמוקרטית. מותך ומותם של החטופים האחרים הם הצוואה שלנו. הוא לא יהיה לשווא. הוא יהיה הדלק במאבק להצלת שאר החטופים והמדינה.
איציק. ב-7 באוקטובר 2023, יום שורת ניר עוז, הופרדנו. היום אנחנו כאן, מביאים את גופך לקבורה. רוחך לא מתה. היא תלווה אותנו, ותהיה הרוח במפרשי המאבק. נתניהו הצליח להכריע את גופך אבל הוא לא יצליח לשבור את רוחך. אין לי ספק שאתם שם למעלה, החברים של ניר עוז, תדעו להיות הרוח החיה שתקנה ערכים ותנהיג כפי שהייתם כאן בניר עוז. עתה אחי, נוח בשלום, הסר דאגה מליבך, אנחנו כאן. לא נסלח ולא נשכח.
ההספד של יו"ר הדמוקרטים יאיר גולן
ב-7 באוקטובר ראינו את עולמנו חרב סביבנו. קודם החריבו אותו מחבלי חמאס ואחר כך, יום אחרי יום, החריבה אותם הממשלה שלנו, כשאנשים כמוך, איציק, הופקרו למוות. והלב שלנו נשבר כשהבנו שהברית הבסיסית בין המדינה לאזרחיה, בין הממשלה לאזרחיה הופרה. ברית שממשיכה להיות מופרת ברגל גסה, בלב ערל.
השבר הזה, הוא שבר מעשה ידי אדם. וגם הבנייה מחדש של הארץ הזו של קהילת ניר עוז של שאר קהילות העוטף ושל קהילות הצפון תיעשה בידי בני אדם. הבנייה מחדש של המדינה האהובה שלנו תיעשה בידי בני אדם, בידי אזרחי ישראל, בידי אותם אזרחים טובים, טובים בהרבה ממשלת המחדל והזדון המושלת בנו.
הלב שלנו נשבר כשהבנו שהברית הבסיסית בין המדינה לאזרחיה, בין הממשלה לאזרחיה הופרה. ברית שממשיכה להיות מופרת ברגל גסה, בלב ערל. אבל השבר הזה, עמוק וחד ורחב ככל שיהיה הוא שבר מעשה ידי אדם. וגם הבנייה מחדש של הארץ הזו של קהילת ניר עוז של שאר קהילות העוטף ושל קהילות הצפון תיעשה בידי בני אדם. הבנייה מחדש של המדינה האהובה שלנו תיעשה בידי בני אדם בידי אזרחי ישראל, בידי אותם אזרחים טובים, טובים בהרבה ממשלת המחדל והזדון המושלת בנו.
אחרי שנחזיר את 59 החטופים שעוד נמצאים בעזה. את החיים לשיקום בחיק משפחותיהם
ואת המתים לקבורה ראויה. לא תהיה עוד הפקרות, לא יהיו עוד שווים יותר ופחות, לא יהיו עוד ישראלים שירגישו גולים בארצם. אנחנו, כולנו, נכונן מחדש את הברית הנכונה, הטובה, הראויה בין מדינת ישראל לאזרחיה. בשמך איציק, בשם כולכם. למען זיכרון הנצח שלכם, אנשים טובים שכמותכם, ולהבטחת העתיד של ילדינו ונכדינו.
מסע הלוויה - לוח זמנים
- 10:45 - ראשון לציון, אחד העם 1
- 11:15 - מחלף ראשונים, עלייה ל-431 מערב
- 11:30 - מחלף יבנה
- 12:00 - צומת יד מרדכי
- 12:15 - צומת הקשתות
- 12:30 - צומת סעד
- 12:45 - צומת ניר עוז/צומת גמה
- 13:00 - הגעה לניר עוז
בטקס האשכבה אחיו של איציק ז"ל, דני אלגרט קרא הספד, וגם אחותו רחל. עוד הספידו את איציק ז"ל: אחייניו, יו"ר הדמוקרטים יאיר גולן ודובר קיבוץ ניר עוז גילי חזות.
ישראלי שהגיע עם דגל ישראל לאחד הצמתים שבהם עובר מסע הלוויה סיפר: "לחמתי במלחמת היום הכיפורים, על גדות תעלת סואץ. אחרי שבוע של לחימה נשארנו ללא אוכל ומים ואמרו לנו להיכנע. הוחזקנו בשבי במשך חודש וחצי. זה לא קל, זה קשוח מאוד. אין מים, אין אוכל, אין מקלחות. ירדתי 25 ק"ג, הייתי אזוק שבועיים. באתי לנחם אבל אין נחמה, השבויים יוצאים מהשבי אבל השבי לא יוצא מהם".
ב-7 באוקטובר בשעה 11:15 איציק ז"ל התקשר לאחיו דני וסיפר כי נפצע קשה בידו. במהלך שיחת הטלפון חדרו המחבלים לממ"ד והוא צעק בטלפון: "דני, זה הסוף". מאותו הרגע הקשר עימו נותק. המחבלים חטפו את איציק פצוע והובילו אותו לבית החולים בח'אן יונס.
בתאריך 24 בנובמבר 2023 הורד איציק למנהרות לאחר שצה"ל התקרב לבית החולים. במנהרות הוא פגש חברי קיבוץ ניר עוז שנחטפו גם כן. מעדות של מי שפגש אותו והגיע בעסקה הראשונה התברר כי ירד מאוד במשקל גופו, ידו הפצועה החלימה ובאופן כללי מצבו היה טוב יחסית. בחודש מרץ חמאס פרסם סרטון שבו טען כי איציק נהרג בהפצצה של צה"ל.
איציק ז"ל הגיע לניר עוז בעקבות אחותו רחל ואחיו אלי אלגרט ז"ל. בקיבוץ הוא הכיר את דורטה מתנדבת מדנמרק נסע איתה לדנמרק שם הם התחתנו והקימו משפחה עם שני ילדים. לאחר כ-11 שנים בדנמרק איציק שב לקיבוץ ומשפחתו נשארה בדנמרק עד היום.
הוא עבד כחצרן של הקיבוץ, היה אחראי על עבודות האינסטלציה, הגז והקיטור בקיבוץ ושירת את כל חברי הקיבוץ יום ולילה. איציק ז"ל בלט בנוף החברתי של הקיבוץ, ונהג לבלות בפאב בקיבוץ ולארח מפגשים חברתיים. הוא אהב מאוד כדורגל והיה אוהד מושבע של מכבי תל אביב בכדורגל.