אביטל דקל חן, אשתו של שגיא, פרסמה הערב (ראשון) פוסט ובו תיארה את תקופת השבי שלו, אחרי 498 ימים בעזה. לדבריה, במשך שנה וארבעה חודשים הוא לא ידע מה עלה בגורלה ובגורל בנותיה, הוא התעקש להאמין שהן בחיים עד שראה ידיעה על מסך הטלוויזיה, מתוך הרצועה: "הבת השלישית של שגיא נולדה בשבי".
"שנה וארבעה חודשים שגיא לא ידע מה עלה בגורלנו. הידיעות מסביב לא הראו לו כיוון טוב אבל הוא בחר בכל זאת להאמין שאנחנו בחיים", כתבה אביטל. "המחשבה עלינו שמרה עליו בשבי. יום לפני השחרור הוא ראה במסך טלוויזיה את המשפט הבא 'הבת השלישית של שגיא נולדה בשבי' - ואז גילה שמחר הוא יפגוש משפחה שלמה".
אביטל תיארה את ההסתגלות עם שובו: "בלילה הראשון שאלתי איך הוא שרד את התנאים הלא אנושיים האלה והיה לו משפט אחד להגיד – 'מילי בכל לילה הזכרתי לעצמי שכל מה שאני צריך זה כוס מים ותקווה... ואת זה יש לי' שגיא חזר הביתה בכוחות על שאי-אפשר לדמיין איך עשה זאת. והוא כאן איתנו. קיבלנו את החיים במתנה".
במשך כל תקופת השבי שגיא היה מנותק לחלוטין, מכל אמצעי תקשורת. שלושה ימים בלבד לפני השחרור הוא גילה שיש עסקה ושהוא עתיד לשוב בה הביתה. משפחתו סיפרה לאחר שובו שכיוון ששגיא נחטף בשעות הבוקר המוקדמות של 7 באוקטובר "הוא אפילו לא הספיק לראות את ניר עוז עולה בלהבות. מאז הוא בעצם לא ידע דבר".
בתיעוד של המפגש הראשון של שגיא עם אביטל אשתו ועם הוריו בנקודה ברעים הוא נראה מגלה את שמה של בתו לראשונה. אביטל חיבקה אותו ובקול חנוק מדמעות אמרה לו: "אלוף שלי". שגיא השיב לה בשאלה: "איך קוראים לה". אביטל ענתה: "אתה זוכר איך קראת לה?" שגיא השיב: "מזל", אז אמרה לו בהתרגשות: "אז ככה קוראים לה".
אביטל ושגיא הכירו כשהיו נערים ומאז היו יחד, יותר משני עשורים. לזוג שלוש בנות - בר, גילי ושחר-מזל - שנולדה כששגיא היה בשבי. בריאיון לחדשות 12, לפני המפגש עם שגיא, אמרה אביטל: "אין דבר יותר רומנטי מאשר לבשר לי ביום האהבה שהאהבה שלי חוזרת הביתה. אני מתחילה תקופה חדשה עם שגיא בישראל, אחרי 21 שנים ביחד".