בשנה האחרונה ניסו שי וחווה חרמש מכפר עזה להיזכר בארוחה האחרונה עם בנם הבכור עומר, שנרצח כמה שעות לאחר מכן ב-7 באוקטובר, ולהבין מדוע הבית שממנו הם חולצו נחרב לחלוטין, רגע אחד לאחר שיצאו ממנו. רק לאחרונה הם גילו שהמצלמה שהותקנה בביתם, שהם חשבו שהייתה מקולקלת, פעלה כל הזמן הזה ותיעדה את הרגעים האחרונים שלהם עם בנם ואת השעות שבהם ביתם הפך לשדה קרב.
לפני 7 באוקטובר, שי חשב שהמצלמה שהתקין בביתו בכלל לא עובדת. "האפליקציה הפסיקה להתחבר ולא נגעתי במצלמה במשך שבועות. לא התעסקנו עם זה". עומר צדיקביץ', תושב כפר עזה שנרצח בטבח, היה בן בית אצל משפחת חרמש. בזכות אהבתו לטכנולוגיה הוא עזר לשי להתקין את המצלמה ובכך השאיר למשפחה סוג של ירושה.
הריאיון עם משפחת חרמש מתרחש כאשר מאחוריהם בטלוויזיה התמונה מוקפאת על הלילה שלפני השבת השחורה. "עזבנו בית תקין ונקי עם פירות על השולחן, שנועדו לסלט פירות של בוקר שמחת תורה", סיפר שי. יומיים לאחר מכן, קיבלו משפחת חרמש הודעה שביתם נהרס, הבית היחיד בכל השכונה שנפגע. "עשיתי תחקיר של שבועות כדי להבין מה קרה", העיד שי.
חווה סיפרה שבנה עומר היה מגיע כל יום שישי לארוחת ערב. לאחר הארוחה החגיגית ב-6 באוקטובר, עומר נפרד לשלום מהוריו. ההודעה הבאה ממנו הייתה ב-06:45, שבה אמר שנפצע בידו מירי. עומר הספיק להגיד שמחבלים יורים על ביתו שבקיבוץ. "הוא המשיך להתכתב עם חבריו מהממ"ד תוך כדי הירי", סיפר שי. "הוא אמר להם שהוא מפחד ושהוא מתכונן לעזוב את הממ"ד לכיוון הבית שלנו". מהרגע הזה הזוג חרמש לא יודעים מה עלה בגורלו של בנם, אך הם יודעים שהוא נרצח מחוץ לביתו.
בני הזוג חרמש שהו בממ"ד שלהם משעה 06:29 בבוקר 7 באוקטובר עד 02:00 בלילה כשחולצו, כל הזמן הזה הם שמעו מבחוץ צעקות בערבית וקולות ירי. "דאגתי לעומר ולחברות שלי שכתבו שיש להם מחבלים בתוך הבית. אנחנו ישבנו בשקט", סיפרה חווה. רק בדיעבד גילו הזוג שמחבלים ישבו בתוך הגינה שלהם ויכלו להיכנס בקלות לתוך הבית.
התיעוד מהארוחה האחרונה והבית שהפך לשדה קרב
את התיעוד של הערב האחרון של המשפחה ביחד שמראה את המשפחה חוגגת את שמחת תורה וגם את לידת הנכד רני ראו בני הזוג חרמש רק בימים האחרונים. בצילומים ניתן לראות את עומר, הבן הבכור, בלילה האחרון בחייו. עומר נראה מוריד את הכלים מהשולחן, הולך וחוזר, משחק עם האחיינית האהובה עליו ואז לבסוף עוזב, בלי לדעת שזו הפעם האחרונה שיראה את משפחתו. קצת לפני חצות בני הזוג מכבים את האור והולכים לישון בלילה אחרון של שפיות.
כשהשעון במצלמה מראה 06:29 בבוקר 7 באוקטובר, ניתן לשמוע את אזעקת הצבע האדום ואת קולות הירי. 20 שעות, קצת אחרי חצות, ניתן לראות את כוחות צה"ל נכנסים בפעם הראשונה לדירה ואז מתחיל המרוץ נגד השעון. משפחת חרמש אורזת מהר את כל מה שאפשר ומפונה תחת אבטחה כבדה החוצה, בלי לדעת שבפעם הבאה שהם יחזרו כבר לא יהיה בית.
את מה שקרה שמהשלב הזה משפחת חרמש גילתה רק כאשר צפתה בימים האחרונים בצילומי המצלמה הקטנה שמוקמה בפינת האוכל. ביום ראשון, 8 באוקטובר, כשמשפחת חרמש כבר לא נמצאת בבית 12 שעות, הסיפור האמיתי רק התחיל. ב-14:00 בצהריים, יותר מ-30 שעות מתחילת המתקפה לבית הנטוש נכנס מחבל חמוש. בהמשך חזרו כוחות לתוך הבית כדי לסרוק. שם חיכה להם המחבל שהסתתר בחדר והפתיע אותם. ברגע אחד הפך סלון הבית של משפחת חרמש לשדה קרב.
"כל מה שבנינו במשך 60 נחרב תחת ההריסות", אמר שי בביקורו בבית ההרוס. "עכשיו צריך ליישר את המגרש ולהקים בית חדש". שי סיפר שהוא חתם על צו הריסה ובקרוב יתכונן הבניין שיבוא במקום הבית שנחרב. לאחר שצפה שי בתיעוד מהמצלמה שהתקין, הוא הבין שאם היו באים לחלץ אותו מאוחר יותר, הוא כבר לא היה בחיים - כל זה רק בגלל מחבל אחד שנכנס לביתו. "הוא הסתובב פה חופשי, היה לו מספיק אוכל במקרר, הוא ישב 14 שעות וחיכה שמישהו יגיע", תיאר שי.
"החצר הזו היא הבית שלי, בגני הילדים גידלתי את הילדים שלי"
שי תיאר את המחדל של 7 באוקטובר כ"שאננות, זחיחות וחוסר נכונות להקשיב". שי נשאל האם היה תומך במבצע שיכבוש את הרצועה ויפרק את חמאס חצי שנה לפני המלחמה והשיב: "הייתי אומר שאני נגד. הייתי אומר שלא צריך ללכת להרפתקה בעזה, אבל הצבא צריך להיות מוכן".
שי המשיך והצביע על מחיר המלחמה: "הכניסה לשם עלתה בדמים והשאירה חבל ארץ הרוס בצד השני שנשלם עליו בדורות הבאים. הבעיה שלנו של שני מיליון פליטים בעזה נשארת. הם הולכים לאיזשהו מקום? משטרת שוויץ תנהל שם את הסדר?" לדבריו, יש לחשוב על פתרון אלטרנטיבי לשלטון חמאס: "ברגע שלא נתתם לרשות הפלסטינית להיכנס, השארתם את חמאס שם. לא עשינו שום דבר".
בהתייחס לחזרה הביתה לכפר עזה, שי אמר: "זה ייקח כארבע שנים עד שנשלים את כל ההיערכות הפיזית. ברור לגמרי שאם לא תהיה מציאות ביטחונית שבה נוכל לחוש שאנחנו לא ממשיכים לרוץ לממ"ד, אף אחד לא ירצה לגור פה".
שי תיאר את הקשר המיוחד שלו לחיים בכפר עזה: "החצר הזו היא הבית שלי. את החדר אוכל בניתי כשהייתי רכז בניין, פיתחתי את החקלאות כשהייתי מרכז משק. הייתי מנהל הכספים של המפעל. בשדות גידלתי אבטיחים. בגני הילדים גידלתי את הילדים שלי". שי אמר שהוא סבור שהשיקום של מדינת ישראל מהאסון של 7 באוקטובר ייקח דור, אם לא יותר. "אנחנו כבר לא נזכה לראות את זה", הוא הצהיר.