משבר היסטורי מטלטל בחודשים האחרונים את הציבור הדתי-לאומי, על רקע המשך הפטור הגורף משירות צבאי לחרדים בעת מלחמה. תנועת "שותפות לשירות", שהוקמה על ידי קבוצת נשים מגוש עציון, מובילה את המחאה הגוברת. הקפיצה המשמעותית בהיקף המחאה הגיעה לאחר גל צווי 8 שפקד את המשפחות בחגים - תוך שבועיים בלבד הצטרפו לתנועה 4,000 נשים דתיות מרחבי הארץ, המייצגות את זעקת המשפחות הנושאות בנטל.
ד"ר מיכל ויליאן, רופאת משפחה ואם לארבעה בנים וחתן קרביים, היא אחת מהדמויות הבולטות במאבק. היא מתארת כיצד אחד מבניה נמצא בלבנון מתחילת התמרון, אחר יצא מעזה לפני שלושה ימים, והשלישי הגיע לפני שבועיים מארצות הברית כדי להתגייס מרצונו כשפלוגתו נכנסה ללבנון. "יש להם ילדים, יש להם עבודה, יש להם משפחה, יש להם לימודים, יש להם עסק, יש להם חברים. הכול נתקע ואיננו", היא מעידה. "הם מסבב לסבב הלוך וחזור שוב ושוב. כמה אפשר?"
"עד כמה מנוכרים אתם יכולים להיות לאנשים שמגינים עליכם בגופם ובנפשם"
ד"ר ויליאן, המשרתת את הקהילה החרדית בבני ברק זה 25 שנים, חושפת את עומק הניתוק בין העולמות: מתוך עשרות מטופליה החרדים שהיא פוגשת מדי יום, היא יכולה לספור על יד אחת את אלה ששאלו לשלום ילדיה המשרתים. בניסיון להמחיש את המציאות הקשה, תלתה במרפאתה דף כפול מ"ידיעות אחרונות" ובו תמונות של 84 חללים שנפלו בחודש אוקטובר - 64 חיילים ו-22 אזרחים. התגובה הייתה מהדהדת בשתיקתה: "כלום! אחת הסתכלה ועוד הגיבה וזהו. תגידו, איפה אתם חיים? עד כמה מנותקים אתם יכולים להיות? עד כמה מנוכרים אתם יכולים להיות לאנשים שמגינים עליכם בגופם ובנפשם. איפה אתם?".
לצידה של ד"ר ויליאן מצטרפת למאבק ד"ר פנינה פוגודה, שבגיל 48 החליטה להתגייס לצה"ל, אחרי שעשתה בצעירותה שירות לאומי. "יש לי חברים רופאים שכבר כמעט 400 יום רופאים בצה"ל, לא רואים את המשפחה שלהם", היא מסבירה. "הם צריכים לחזור הביתה, אני יכולה לעשות את מה שהם עושים. למה שאני לא אעשה את זה?" פוגודה מדגישה כי המחאה אינה מכוונת להפלת הממשלה. "אי אפשר להגיד שאנחנו באים להפיל את הממשלה, בגלל שרובנו מתוך ה-4,000 נשים בחרנו בממשלה הזאת".
אנשי הציונות הדתית נגד סמוטריץ': "אתה מוכן בשביל הכיסא להקריב את כל הערכים שלנו?"
המחאה מכוונת במיוחד כלפי נציגי הציונות הדתית בכנסת, על רקע המשך הברית הפוליטית עם המפלגות החרדיות. דב דסקל, תושב אלקנה שהצביע לסמוטריץ', מביע את זעמו: "איפה סמוטריץ' ואיפה כל הנציגים שלנו? ירדתם מהפסים! אם אתה מוכן בשביל הכיסא להקריב את כל הערכים שלנו, הערכים הבסיסיים... אז יהיו בחירות עוד שנה ולא עוד שנה וחצי, מה האסון? לא רוצים להפיל את ביבי. אני ימני, אני גר באלקנה. אני איש ימין - אבל חבר'ה, יש ערכים, ערכים בסיסיים בחיים".
פעילות התנועה מוסיפות כי פונות אליהן גם נשים מהליכוד ואומרות שגם הליכוד יאבד מכוחו אם ימשיכו במדיניות הנוכחית: "תמשיכו, רק אתם לשרת, תעשו גם אתם עוד מאות ימי מילואים, שהבעלים והילדים שלכם, לא עלינו, ייהרגו, ואנחנו נמשיך לתת לחרדים ללמוד תורה ולא לעשות דבר פה במדינה".
מנגד, הקול החרדי בהפגנות הנגדיות נחרץ ובלתי מתפשר: "אנחנו לא אחים שלכם, אנחנו לא קשורים אליכם, אנחנו שני עמים", נשמעות הקריאות. "אתה לא יכול לשרת גם את הקדוש ברוך הוא וגם את מי שבוגד בו", טוענים המפגינים החרדים. הם אף מגדירים את ההשתמטות כמצווה: "זו מצווה להיות עריקים בגלל זה שמוכרח להיות ישיבה בחורים בארץ ישראל".
"הוא הולך משמחה לשמחה, אנחנו הלכנו מלוויה ללוויה"
הקרע העמוק בין הציבורים מומחש בסיפורה המצמרר של שירה אמסילי, שנתקלה בבן דודה החרדי בסופרמרקט בביתר. בעוד בעלה, קב"ן בן 51, שב ממילואים נושא צלקות נפשיות עמוקות מטיפול בנפגעי טראומה בחודשיים הראשונים למלחמה, שיתף בן הדוד בעליצות: "הולכים משמחה לשמחה, לפני סוכות חיתנו בת אחת והבן השני מתחתן אחרי סוכות". "נעצרה נשימתי", היא משחזרת. "באותם שבועות בדיוק הלכנו מלוויה ללוויה".
פעילות התנועה, רובן נשים דתיות שתמכו בעבר בברית הפוליטית עם החרדים, מאמינות כי השינוי יגיע רק דרך צעדים מעשיים: התניית הטבות כמו דיור למשתכן ומעונות יום מסובסדים בשירות צבאי או לאומי. "ברגע שיהיה אין ברירה, געוואלד, יבוא מוישלה הפרטי לרב ויגיד 'תקשיב הרב, אין כסף למעון, אני צריך דיור למשתכן'", הן מסבירות. "אז הוא יגיד לו 'שא ברכה', כי הבן-אדם הפרטי עכשיו במצוקה. שינויים יקרו דרך הכיס".
המלחמה המתמשכת והעלייה הדרמטית במספר ימי המילואים מחדדות את שאלת חלוקת הנטל הלאומי. המחאה הנוכחית, שצומחת גם בקרב ציבור הדתי-לאומי, ממחישה את עומק השבר בברית ההיסטורית עם המפלגות החרדיות. היא מציבה מראה בפני החברה הישראלית על הפער ההולך ומתרחב בין אלו הנושאים בנטל המלחמה לבין אלו שממשיכים ליהנות מפטור גורף, ומעלה מחדש את השאלה אם אפשר להמשיך במציאות זו לאורך זמן.