כבר חודש שגילי ושי שומעות את אבא רק בהודעות קוליות. רק לפעמים אפשר למצוא קליטה בעזה, ואז יש גם שיחת וידאו. אבא, שמואל בטיט, הוא מג"ד סיירת גבעתי - זה אומר שגם לפני המלחמה, וגם כשתסתיים ויצא סוף-סוף מלב הקרבות בעזה הוא יהיה מעט מאוד בבית.
שי שיתפה: "אנחנו קצת דואגות לו, למרות שאנחנו יודעות שהוא יודע לשמור על עצמו. אני חושבת שהוא יכול להיפצע - כי יש הרבה מחבלים שחושבים שהוא חזק ויורים עליו". גילי הוסיפה: "פעם אחת כשהוא חזר, אז שאלתי אותו למה הוא לא בחר בעבודה שבה יוכל לחזור יותר הביתה, והוא אמר 'כי אני שומר על עם ישראל כל הזמן'".
גם התפקיד של אבא של מיה מאוד רגיש ומסווג. היא יודעת שהוא חשוב, ומבחינתה זה מספיק. אבל למרות שזו המציאות שלה ממש מאז שנולדה, היא כל הזמן מתגעגעת. "לפעמים אני פשוט רוצה שהוא יילך מהצבא", היא סיפרה לחדשות 12. "מצידי אפילו שיברח בשביל לתת לי חיבוק לילה טוב". עוד היא הוסיפה שאביה לא הצליח להגיע לכמה מהאירועים החשובים שלה, כמו מסיבת הסיום. אם הייתי יכולה, הייתי בוחרת שכל יום הוא היה חוזר הביתה", אמרה מיה.
טל והודיה אבני, שאביהן אפרים הוא קצין האג"ם של פיקוד דרום, חוות חוויה דומה. בבוקר 7 באוקטובר, אפרי הוקפץ, והודיה, שלא ידעה מה לעשות - הלכה להעביר את השבת עם בני הדודים שגרים בבית הצמוד. היא הייתה שם בחמש בערב כשדפקו בדלת והודיעו שאב המשפחה, מח"ט הנח"ל אל"מ יהונתן שטיינברג ז"ל - נפל בקרב. "אבא גם לא היה בהלוויה", הודיה סיפרה. "הוא קפץ רק ל-20 דקות בשבעה".
האחיות סיפרו על הפחד שתוקף אותן מאז תחילת המלחמה. "ממש פחדתי שאבא ימות, אבל לאט לאט מתרגלים למצב", אמרה הודיה. טל הוסיפה: "אתה לא מתרגל - אתה מפחד. פשוט מנסים שלא לחשוב על זה כדי לא להיות כל היום בפחד". האחיות שיתפו כי אביהן בילה בבית שבת שלמה אחת בלבד מאז 7 באוקטובר. "מדי פעם יש לילות שהוא פתאום בא, כשכולם ישנים כבר", סיפרה טל. "הוא נכנס בדלת, מעיר אותנו ואומר 'חזרתי' - אבל זה רק לחמש דקות, כי הוא עייף מאוד והולך לישון. אבל מתחבקים ומדברים קצת כדי להרוויח את הזמן שהוא פה".
חשוב להגיד שגם הילדים של אנשי הקבע שאינם לוחמים משלמים מחירים. גם המפגשים עם האבות שלהם מוגבלים, במקרה הטוב, לסופי שבוע. ככל שהמלחמה נמשכת, המצב רק הולך והופך מורכב יותר, וכן - גם אם המבוגרים בחרו במסירות האדירה הזו, הילדים שלהם חולמים על אבא בבית. "אעשה הכול בשביל שהוא יחזור", אמרה מיה על אביה. גילי בטיט הוסיפה תקווה אישית: "אני רוצה שתיגמר המלחמה - ושעם ישראל יותר יתאחד".