נטע אפשטיין ז"ל נרצח ב-7 באוקטובר לאחר שקפץ על רימון - והציל את חיי ארוסתו אירן. כמעט חודשיים עברו מאז שחדרו המחבלים לדירתם שבכפר עזה, ואירן החליטה לחזור לראשונה לביתם המשותף בשכונת הצעירים. אמש (שלישי) שידרנו ב"מהדורה המרכזית" את חזרתה הביתה - אל החפצים והזיכרונות שנותרו מאחור.
"הכול עדיין עומד. מברשת השיניים שלנו. אפילו האודם שלי עומד לו, יש אפילו את העיגול של האבק", אמרה אירן והציגה את הדירה שנראית כפי שנשארה מאז הטבח הנורא. "זה היה התור של נטע", אמרה על הכלים שלא נשטפו.
חדר השינה של דירתם הקטנה הוא גם הממ"ד שבו הם התחבאו כשהמחבלים חדרו לביתם בשבת בבוקר. "בהתחלה בהתחלה, אני יושבת בפינה במיטה ונטע עומד עם סכין מטבח ובקבוק זכוכית גדול. ואז הם זורקים את הרימון הראשון", סיפרה אירן על רגעי האימה. "הם פותחים את הדלת ועומדים. הם לא נכנסים".
אירן סיפרה שנטע והיא לא דיברו בזמן חדירת המחבלים לביתם: "אף מילה, שקט מוחלט", ובכל זאת, מחבלי החמאס החלו לזרוק רימונים לכיוונם. שני הרימונים הראשונים שהמחבלים זרקו לא התפוצצו, אבל השלישי התגלגל לכיוונה של אירן - ונטע קפץ עליו. היא רעדה וחשבה בסתר ליבה שאלה גם הדקות האחרונות בחייה: "אמרתי 'בסדר', מה יש לי כבר להפסיד? כלום. כי אז אני אהיה עם נטע".
במשך שעות המחבלים נכנסים ויוצאים מהבית ולא רואים את אירן. "זה השלב שממש נכנסתי מתחת למיטה", סיפרה ושחזרה כיצד נטע היה שכוב לידה - והיא הסתכלה עליו. "אני בוהה בו, מנסה לראות אולי הבטן עולה". אחרי 12 שעות בממ"ד הגיע הצבא וחילץ אותה. "אני זוכרת את עצמי רצה וממש קופצת מעליו", שחזרה.
כשהמחבלים מסביב, החיילים הסבירו לאירן שהם ייאלצו לחזור לקחת את נטע רק כשהמצב יירגע. מאז, אירן מרגישה שהיא נטשה אותו מאחור. "הוא הסיבה שאני חיה, ומה אני עושה?", הלקתה את עצמה. "אני יושבת בפינה בשקט? ואז מקפצת מעליו, כמו איילה? אפילו לא, אפילו לא... התכופפתי פעם אחת בין הקפיצות האלה להרגיש דופק, אפילו לא חיבוק אחרון, נשיקה אחרונה. כלום. נטע תמיד ראה את הטוב בי, גם כשאני לא. אבל הגיע לו יותר".
נעלי כדורגל ושמלת כלה
מעט מאוד מהחפצים שלהם שרדו, אבל פריט לבוש אחד, אהוב במיוחד על נטע, נשאר בממ"ד - נעלי הכדורגל שלו. שאלנו אם הוא היה שוער טוב, ואירן ענתה: "כמו שראיתם, הוא מתאבד על הכדור. בדיחות שחורות זה מה שמציל אותי מהמצב בחודש האחרון".
קבוצת הכדורגל האהובה על נטע הייתה ליברפול, ואירן קנתה ליום הולדת שלו בהפתעה זוג כרטיסי טיסה למשחק שלהם. בשבוע שעבר הם היו אמורים לחגוג במשחק ביחד ובאותה השבת בממ"ד היא ביקשה לגלות לו את הסוד אבל לא הספיקה. "רציתי להגיד לו, והוא אמר לי: 'אל תדאגי, אירן, תספרי לי מחר, אנחנו נחווה את זה, אני יודע כמה את רוצה שזה יהיה הפתעה'".
יום אחרי האסון אירן פגשה את ההורים של נטע וסיפרה להם על הכרטיסים. איילת אפשטיין, אימו של נטע ז"ל סיפרה שהפגישה הייתה מרגשת מאוד, ושכשנשאלה בידי אירן מה לעשות עם הכרטיסים, ענתה לה: "אנחנו נוסעים, ונסענו כל המשפחה".
"ביציע בליברפול, האווירה שם מחשמלת, הייתי על סף דמעות כל הזמן, אבל גם מאוד-מאוד נרגשת, זה היה אירוע, זה באמת היה אירוע מדהים", הוסיפה איילת. אירן סיפרה: "אני ממש זוכרת את עצמי במשחק, עומדת, שרים מאחוריי את ההמנון המפורסם, ואני בוכה, ובוכה ובוכה. ואז הבנתי שבחודש האחרון אני חיה כאילו הוא עוד שנייה יקפוץ מהדלת ויבוא. אני חיה כאילו, כאילו הוא עדיין כאן, והלב שלי נשבר כל יום מחדש. שם הבנתי שאני צריכה להתחיל לחיות אחרת, כי אם הוא לא הופיע שם, בדבר האהוב עליו בעולם הזה, אז הוא לא יופיע בכלל".
כעת, אירן בת ה-22 לוקחת את הפריטים האחרונים מהדירה בכפר עזה לביתה החדש-ישן במושב שבו גדלה, ביצרון. עוד מעט היא תחזור לעבודה שלה כרכזת נוער ותלמד איך להמשיך את החיים בלי נטע, אבל יש תאריך אחד שבו היא מבטיחה ששוב הם יתאחדו - אפריל 2024, החודש שבו הם היו אמורים להתחתן.
שמלת הכלה עוד בבית, בארון הבגדים. "החלטתי שבאפריל אני אלבש אותה, כמו שהבטחתי, ואלך אליו", היא מספרת בכאב. "הוא הבטיח שהוא יהיה איתי מתחת לחופה, לא מתחת לאדמה. תמיד כולם אומרים לי: 'הוא היה רוצה שתמשיכי הלאה, שתתאהבי ותקימי משפחה'. אין סיכוי שהוא מת בשביל שאני אתאהב במישהו אחר", הוסיפה. איילת, אימו של נטע ז"ל, ניסתה להסביר: "מה שנטע הכי רצה זה שאת תחיי, וזה מה שהוא עשה ברגע האחרון של החיים שלו".