מדינה שלמה פיללה לחזרתה של אביגיל עידן משבי חמאס – ילדה בת 4 בלבד, שבבוקר אחד נחטפה מביתה ונותרה יתומה משני הוריה, רועי וסמדר, שנרצחו. בשבוע שעבר היא חזרה אל חיק משפחתה ולשני אחיה הגדולים, שניצלו לאחר שהתחבאו בארון במשך שעות. אמש (ראשון) סיפרו בני משפחתה ב"מהדורה המרכזית" על האובדן הבלתי נתפס ועל משימת חייהם החדשה – לנסות לבנות משפחה חדשה לשלושת הילדים היתומים.
"אחרי שאביגיל חזרה השמחה הייתה קצרה ביותר", מספר עמית עידן – אחיו של אביה רועי ז"ל. "חשבתי שזה יהיה חגיגות ומסיבות, אחרי שעה הבנו שזה בכלל לא שם. בסוף יש שלושה ילדים בלי הורים". סבה של אביגיל הוסיף: "האחים שלה ידעו שהיא בעזה ופתאום היא חזרה אליהם. הייתה להם שמחה, אבל גם עצב עמוק. היה רגע מאוד משמח שהם התאחדו, ועכשיו ההתמודדות – מה יהיה מפה?"
אף אחד מבני המשפחה לא יכול לשכוח את מה שעבר על הילדים הללו בשבת הארורה. אחרי שהוריהם נרצחו, אביגיל ברחה החוצה ואחיה רצו בחזרה לתוך הבית והתחבאו בממ"ד במשך 14 שעות. "הרמתי טלפון לרועי בשעה 07:00", משחזר כרמל הסב. הרמתי טלפון לסמדר לשאול מה קרה ומיכאל הנכד ענה. אני אומר לו: 'אני רוצה את אימא' והוא אומר לי 'אימא מתה. ואבא מת בחוץ'. בקיצור, שואה".
בזמן הזה מיכאל ועמליה לא ידעו מה מצבה של אביגיל. אביחי, השכן ממול, היה האחרון שראה אותה, לפני שנחטפה עם הגר, אשתו, ושלושת ילדיו. "היא הייתה לבנה, אבל מלאה בדם, מרוחה בדם", נזכר. דודה עמית המשיך: "בשבע בערב, אחרי שאני מערב איזשהו חבר, הצלחנו להגיע לצוות שנמצא בכפר עזה". הרכב הצבאי הוביל את מיכאל ועמליה תחת אש מחוץ לקיבוץ, ועמית הגיע לאסוף אותם.
"הם יישארו כנראה איתנו במשפחה", סיפר זולי, בעלה של דודתם. "זו סביבה מאוד מאוד טבעית להם. כמובן שכל המשפחה מעורבת, מכל הצדדים, כי בסוף יש פה מטרה משותפת: שיהיה לילדים האלה את העתיד הכי טוב שאפשר. יש להם עצב עמוק. למיכאל במיוחד, הוא יודע כל מה שקרה והוא מתבודד. ילד בן 9 שעבר כבר יותר מלחמות ממה שאנשים עוברים בכל העולם.
"רגע אחד הם מדברים על צעצועים ואחר כך על אימא ועל אבא", המשיך זולי. בסוף הם ילדים. יש להם קטעים שמחים, יש להם קטעים עצובים ויש להם קטעים קשים. אני קורא לזה רכבת הרים. יש שיח סביב הכול. על מה, איך ולמה קרה. נותנים לזה את המקום. כי צריך לפרוק וצריך בכי, אבל בסוף – אנחנו תמיד עם הפנים קדימה".
"אנחנו נעניק להם כל מה שצריך, זה בטוח", אמר הסב כרמל. דפני דודתם חידדה: "אבל את הביטחון אנחנו לא נוכל להעניק להם". "שייסעו לחו"ל", אמר כרמל בכאב אדיר. "שיגורו במקום שיהיה להם טוב. אני רוצה שהם יגדלו ויבינו שזאת לא המדינה שלהם, שילכו מפה. במדינת ישראל לא בטוח לחיות".