"אתם רוצים להכניס את האויב לישראל? השתגעתם? לא למדתם כלום מ-7 באוקטובר", אמר שר הכלכלה ניר ברקת השבוע בדיון בקבינט החברתי-כלכלי שעסק בהחזרת הפועלים הפלסטינים מהגדה לעבודה בישראל. בעקבות התנגדות השרים למהלך, ראש הממשלה בנימין נתניהו לא הביא אותו כלל להצבעה. את החשש מפני הכנסת הפועלים מהגדה מבין היטב מי שהעסיק פועלים מעזה - ערב השבת השחורה.

"מערכת היחסים עם הפועלים מעזה? הייתה - אך לא עוד", מצהיר החקלאי הוותיק מניר עם, עופר ליברמן ואביה של רבש"צית הקיבוץ ענבל ליברמן. "כשאני שואל את עצמי אם יש לי או שהיו לי חברים מאוד טובים מעזה, אני כבר לא יודע למי ולמה להאמין", הוא אומר. "כשאני שומע שלמחבלים היו כתובות מדויקות ופרטים מדויקים של בתי רבש"צים. כשהבנתי שקיבוץ ניר עם היה ממופה ברמה של בית של רבש"ץ, חדר נשק - אני מניח שזה מאותם אנשים", הוא אומר על הפועלים הפלסטינים שעבדו אצלו ובקיבוץ שלו במשך שנים.

"כשהבת שלי הייתה קטנה, בגילאי 4-5, היא הייתה מתקשרת חופשי לפועל שלי מעזה ואומרת לו 'תגיד לחבר'ה שלך שיפסיקו לירות עלינו קאסמים", הוא מספר על מערכת היחסים שהייתה לפני הטבח. "כל ירי של קאסם הוא היה מתקשר לשאול אם אנחנו בסדר". 

 

עופר ליברמן
"האמון נשבר". עופר ליברמן חקלאי מניר עם

"הגיע רכב של מחבלים והרג את כל הפועלים הפלסטינים"

ליברמן מספר על מספר פועלים עזתיים שנרצחו בידי מחבלי החמאס כשעשו את הדרך אל מטעי הבננות של המשפחה. "פועל אחד שנרצח, איתנו משנת 1981, ועוד כמה נפצעו אצלי בשטח בבננות". הוא מספר שבשבת השחורה נסע לחלץ את הפועלים מהשטח.

"ניסיתי בעצמי לחלץ את אותם פצועים מהשטח עצמו", הוא משחזר. "בבוקר המתקפה הרכב היה בדרכו למטע הבננות, המטע נמצא באזור בית הקשתות, כביש 232, בין מפלסים לשער הנגב - מה שביום הטבח הפך 'לכביש דמים', ובאותו אזור הגיע רכב של המחבלים והרג את כולם".

"באזור 7:30 הקבוצה השנייה שהייתה בפרדס ברחה משם עם הישמע קול האזעקות", הוא ממשיך לספר." ברגע שהם באו להתרחק מהפרדס רכב לבן פתח עליהם בירי. חלק מהפועלים נפצעו, ואז הפועל התקשר אליי ואמר לי 'ירו עליי'. שאלתי אותו מי ירה. הוא ענה 'טנדר לבן' - ואני לתומי חשבתי שזה הצבא, לא דמיינתי בכלל במה אנחנו מתעסקים".

"אחרי חצי שעה, כשראיתי מה שקורה בשדרות הבנתי את האירוע ואמרתי לו שלא ירים את הראש, כי לא משנה מה ירו בו. אם המחבלים יראו אותו - הם ירצחו אותו, ואם היהודים יראו אותו, הם יירו בו, כי יחשבו שהוא מחבל ערבי. בסביבות השעה 17:00 הצלחתי לחלץ אותם".

תוכניות המתקפה של מחבלי חמאס בקיבוץ מפלסים (צילום: skynews)
תוכניות המתקפה של מחבלי חמאס בקיבוץ מפלסים|צילום: skynews

 "כל אחד הופך חשוד כשאתה רואה את המידע שהיה להם על הקיבוץ"

"האמון נשבר", אומר ליברמן בכאב. "אני לא באמת יודע מה נעשה כאן. אחד מהם יכול היה לחזור הביתה, לוקחים את הבת שלו, מצמידים לה סכין לגרון ואומרים לו 'אדוני אם אתה לא מביא לנו מודיעין, אנחנו שוחטים לך את הילדה', במקרה כזה, אני מניח שהוא לא היה מגלה לי. כל אחד הופך להיות חשוד מיידי, במיוחד כשאתה רואה את כל המידע המדויק שהיה להם על כל קיבוץ וקיבוץ".

ליברמן מספר שיום אחרי הטבח הוא עוד הצליח ליצור קשר עם הפועל העזתי, "הוא בכה על מה שקרה, הביע בעיקר צער על הרצח של אחיו. אבל זה לא מעניין אותי היום, מבחינתי היום - כולם בוגדים. אחרי מה שהם עשו פה, אין סיכוי שהקשר איתם יתחדש, אין מה לעשות. היום מי שמתפעל את המטעים, אלה בעיקר מתנדבים, ואנחנו נצטרך לבנות מחדש צוותים שיתפעלו את המקום, 'לאט וצולע'".

 

אתר בנייה (צילום: פלאש 90)
"אם לא הייתה מלחמה, הייתי צריך את הידיים של הפועלים מעזה". אתר בנייה|צילום: פלאש 90

"אם היו מצמידים לך נשק לראש, אולי גם אתה היית אוסף מודיעין"

כשגבי נחום, קבלן משדרות, נשאל אם הפועלים מעזה יחזרו לעבוד בישראל הוא עונה: "מבחינתם יש סיכוי שהם יחזרו, השאלה האמיתית היא השאלה המדינית, אם מישהו בישראל ייתן להם לחזור לעבוד פה אחרי מה שקרה. אני חושב שהאמון עוד קיים, חייתי איתם הרבה שנים, גדלתי איתם, אני חושב שרבים מהם קורבנות, באופן כללי אני חושב שהעם העזתי הוא גם קורבן".

הוא עדיין לא יצר קשר עם הפועלים העזתיים שלו מאז שהתחילה המלחמה. "לא ניסיתי", הוא מודה. "אני עוד לא בנוי לזה מבחינה רגשית, אבל אני יכול לספר לך על פועלים שלנו מחברון, שהתקשרו להתעניין במצבנו ושאלו לשלומנו".

על הפרסומים שלפיהם בידי מחבלי החמאס היו כתובות ופרטים מדוייקים של חדרי נשק ובתים של קצינים ורבש"צים ביישובי העוטף הוא אומר, "הוא אמנם פלאח, אבל גם אם היו מצמידים לך נשק לראש ומאיימים על המשפחה שלך, אולי גם אתה היית אוסף מודיעין".

פועלים עזתיים ממתינים במסוף ארז  (צילום: מג'די פתחי, TPS)
פועלים עזתיים ממתינים במסוף ארז (ארכיון)|צילום: מג'די פתחי, TPS

"תראה אנחנו תושבי שדרות וכרגע אנחנו לא עובדים, אבל אם הימים האלה היום לא היו ימי מלחמה, אני אומר לך שהייתי צריך את הידיים של הפועלים מעזה", מוסיף נחום. "אני מדבר איתך על מספר פועלים שאני מכיר 15 ו-20 שנה, גדלנו ביחד. מספרם אמנם ירד מאז האינתיפאדה, אבל בהחלט ישנם מספר פועלים מעזה שאיתנו הרבה שנים".

"הם פלאחים והם באו להתפרנס - אבל אני חושב שלכל אחד יש פוטנציאל להיות מחבל. אבל בסוף הם פלאחים", מדגיש נחום. "הם תמיד אומרים לך מה שאתה רוצה לשמוע: 'אנחנו הקורבן, אנחנו רוצים שלום' ושחמאס הוא השליט שהרס את הרצועה. להגיד לך שאני מאמין לכל מה שהם אמרו? לא תמיד", הוא אומר. "אני דובר וכותב ערבית, חי את המנטליות הערבית, אין ערבים עזתיים וערבים חברונים וערבים ארץ-ישראלים, בסוף כולם הם ערבים, ולכולם בני משפחה שמפוזרים, בישראל, בשטחים ובעזה".