ממזרח ירושלים לאוניברסיטאות בישראל: כל שפה שלומדים היא "דלת" שחושפת עבור הבאים בשעריה עולם חדש של תרבות, מנהגים ותפיסות עולם. בשנים האחרונות, פלסטינים, כמו יהודים, מתכנסים בתוך עצמם, ממעטים ללמוד את שפתו של האחר. אלא שיש מקום אחד שבו דווקא מתחולל שינוי עמוק, טקטוני - מזרח ירושלים. בחלק השני של הפרויקט המיוחד ששודר אמש (שני) ב"מהדורה המרכזית", נחשפו התלמידים הפלסטינים שבחרו לעבור לתוכנית הלימודים הישראלית.
השאיפה הגדולה של התלמידים הללו במזרח ירושלים היא להשתלב בשוק העבודה הישראלי, ולכן החלו ללמוד עברית. "העברית היא העתיד שלי", אומר עבד אל-רחמאן בכיראת, אחד התלמידים. "זה נותן יותר הזדמנויות בחיים, בכול". חברו לכיתה הוסיף: "השפה העברית חשובה מאוד אצלנו כדי שאני אוכל ללמוד, לעבוד, להתקדם בחיים שלי".
זו לא רק השפה. יש במזרח ירושלים שני מסלולי לימודים - האחד פלסטיני, מסתיים בתווג'יהי (הבגרות הפלסטינית), השני הוא מסלול של בגרות ישראלית. אם עד לפני עשור וחצי שלושה אחוזים בלבד למדו במסלול של בגרות ישראלית, היום השיעור קפץ פי חמישה - וזה כבר שינוי דרמטי. זה נובע מחשיבה על לימודים בעתיד, על עבודה והשתלבות במערכת הישראלית.
"כל בית ספר חדש שמקימים עכשיו, ילמדו בו לבגרות ישראלית", מסבירה לארה מובאריכי, מנהלת אגף החינוך הערבי בעיריית ירושלים. היא מספרת על הביקוש הגבוה ללמוד לבגרות בקרב התלמידים הפלסטינים: "כל בית ספר שנפתח בשנה הראשונה מתמלא, ובשנה השנייה כבר נערכת הגרלה. אין יכולת לקלוט את כל התלמידים שפונים".
בעיסוואיה המצב שונה
הכפר עיסוואיה בצפון ירושלים הפך בשנים האחרונות להיות מוקד חיכוכים ועימותים על רקע לאומני. לצד דגלי הרשות יש בו לא מעט דגלים של חמאס והחזית העממית, שמספרים על אופי המקום. לא תופתעו לדעת שבכפר 97% מהתלמידים לומדים בתוכנית של בגרות פלסטינית. מגמת ה"ישראליזציה" מתקשה מאוד לחדור פנימה, אל תוך עיסוואיה.
"אני לא רוצה ללמוד את ההיסטוריה של אחרים"
חאמד אדריס, תלמיד תיכון בעיסוואיה, ביקר את מערכת החינוך הפלסטינית: "הם לא מספקים לנו הרבה דברים לבית הספר. יש לנו מחסור במעבדות ומחסור חריף במורים. מביאים מורים רבים רק לבתי הספר במסלול הבגרות הישראלית, ומקבלים הרבה דברים". למרות התלונות, הוא הבהיר: "אני באופן אישי רוצה ללמוד את התוכנית הפלסטינית, את ההיסטוריה שלי - אני לא רוצה ללמוד את ההיסטוריה של אחרים".
הרעיון של ללמוד לבגרות ישראלית הוא לא מובן מאליו במזרח ירושלים. יוכי, מורה בבית הספר "רוואד אלקודס" שמכין את התלמידים לבגרות, סיפרה על הדילמות שיש בכיתה: "יש כאלה שמאוד קשה להם ללמוד עברית, יש מחסום של השפה". היא טוענת שזה לא בגלל שאין להם יכולת, אלא בגלל מחסום פסיכולוגי, ואף שנאה: "התלמידים הפלסטינים לא אוהבים את העם היהודי, ולכן לא רוצים ללמוד את השפה הזו - אני מנסה להראות להם משהו אחר".
"במצב הביניים הזה, ערביי מזרח ירושלים מחליטים בשנים האחרונות להפסיק לשבת על הגדר". טען ד"ר דוד קורן, מנכ"ל מכון ירושלים למחקרי מדיניות. "מצד אחד אוריינטציה פלסטינית מאוד ברורה, ומצד שני קשר מאוד עמוק אל הרשויות הישראליות ואל העיר ירושלים. לכן, הצעיר המזרח ירושלמי יכול בהחלט להיות בסיטואציה שבה בערב הוא הולך ומתעמת עם כוחות הביטחון הישראליים על מדרגות שער שכם ולמוחרת בבוקר קם ללמוד את השפה העברית, שמבחינתו היא שפת הכיבוש".
בשנת 2020 קרוב ל-11 אלף תלמידים למדו את התוכנית הישראלית. שנה בלבד אחר כך, המספר קופץ ל-13.5 אלף תלמידים. שיעור הלומדים בכיתה א' בתוכנית הישראלית עלה ב-3 שנים בלבד מ-6.5% ל-16.5%. מדובר בזינוק דרמטי, על עוד זווית שמספרת על הפנייה של תושבי מזרח ירושלים לכיוון מערב.
במזרח ירושלים רבים יורדים מן הגדר וכעת הם צריכים לבחור - להשתלב או להתבדל. לחזק זהות פלסטינית, או להתקרב לשוק העבודה הישראלי. לתלין, אחת התלמידות בתוכנית הישראלית, התשובה ברורה לגמרי: "אנחנו צריכים לחיות ביחד. אם לא נהיה ביחד כולנו ניהרג. זה מאוד רע מה שיקרה. אנחנו יכולים לחיות ביחד".