לינור איצקוביץ הייתה הכי צעירה בצוות של לשכת שר האוצר דאז סילבן שלום. רק השתחררה מהצבא, ובכלל חלמה להיות זמרת. אבל הזדמנות שנקרתה בדרכה ונדמתה להיות זמנית, הפכה להיות המקום שבו תהיה בשיאה, אבל גם בשפל של חייה. מקום שממנו הנפש שלה לא הצליחה לצאת עד היום. עכשיו, אחרי שנים של דיווחים בתקשורת על נשים ששלום פגע בהן, לכאורה, היא היחידה שהחליטה לצאת לאור בפנים גלויות.
אני רוצה להתחיל איתך דווקא מהסוף, למה עכשיו?
"אני חושבת שהייתי משתמשת במילים שלו, כשהוא החליט להתפטר ולפרוש מהחיים הפוליטיים: 'קצתי בדרך הייסורים'. וזה המקום שלי עכשיו, עייפתי. עייפתי מלסבול, עייפתי מלשאת את זה על הכתפיים שלי לבד. זה פשוט מצב תמידי שאי אפשר לבלוע ואי אפשר להקיא. ולמעשה אני בסוג של מאסר".
היא מתחילה לעבוד אצלו בשנת 2001, כשהיה שר האוצר בכנסת ה-15, ואחר כך כשהגיע לגולת הכותרת מבחינת הקריירה הציבורית - שר החוץ של מדינת ישראל וסגן ראש הממשלה. בבית שבו גדלה וחונכה זו הייתה גאווה גדולה.
"באתי למשרד הזה מתוך ידיעה שאני אעשה את הכול כדי למצות כל אפשרות לשלום. באתי מבית ליכודניק. תמיד היינו מח"ל. אני חושבת שדווקא בגלל שאני מגיעה מבית מזרחי וההורים שלי כן נחשפו לפערים חברתיים, תמיד היה את הצורך הזה להיות מחוברים לקרקע ולמולדת".
"היה כנס אחד שבנימין נתניהו הגיע לשם וככה כל צעירי הליכוד התחילו לרוץ ולהסתער, ואני זוכרת שרצתי ללחוץ את ידו ומישהו נתן לי מרפק ונפלתי. הוא תפס את היד שלי והרים אותי כזה למעלה, וחייכתי ואמרתי לו 'שלום' והתרגשתי מאוד".
"מיד אחרי הצבא הגיעו הבחירות, שרון נגד ברק, והגעתי לסניף. אבא ביקש ממני לעזור ולהתנדב בסניף של הליכוד בראשון לציון. הוא ביקש ממני להיפגש שם עם אחד האנשים שאמר לי שהוא מתחיל לעבוד אצל סילבן שלום. הוא אמר לי: 'אני חייב שתעבדי איתי ואת תהיי גם המזכירה שלו'".
המזכירה הצעירה, רק בת 20, מתייצבת אצל שר האוצר סילבן שלום חדורת מוטיבציה ואמביציה. "הרגשתי שאני עושה משהו חשוב וצריכה לתת את כל כולי. היו יחסים מאוד טובים, לימים הוא הפך להיות האבא הרוחני שלי, מנטור. אדם מאוד אבהי, חם, מאוד פדנט. הערצתי אותו על היסודיות שלו, על הנחישות שלו".
אחרי שנתיים שלום מתמנה להיות שר החוץ ובנימין נתניהו נכנס במקומו ללשכת האוצר. "נתניהו שאל אותי אם אני רוצה להישאר. הוא ראה את העשייה שלי ואמר לי שגם אם אני רוצה לעבור ולהמשיך עם סילבן זה בסדר גמור. פניתי אז, בזמנו, לראש הלשכה ושאלתי. מהר מאוד אמרו לי להגיע למשרד החוץ וזה מה שעשיתי. התחלתי לעבוד יותר בצמוד אליו, מבוקר עד לילה".
"הוא רכן מעליי, אני לא נשמתי"
לינור ממשיכה בעבודתה המסורה עבורו עד שיום אחד, בלי כל הכנה מוקדמת, בשעת ערב, הוא קורא לה למשרדו בלשכת שר החוץ שבתל אביב.
"אני זוכרת שהיה יום טוב באותו יום, יום של הרבה עשייה. אני זוכרת את עצמי שמחה, מחויכת, עם אנרגיות. באופן כללי היו לי תמיד הרבה מאוד אנרגיות, בחורה מאוד תוססת. נכנסתי אליו לחדר והוא... הוא אומר לי כזה: 'לינורי, מה נשמע?' ואז אמרתי לו: 'בסדר'. החזקתי את היומן ואת הניירת, אמרתי לו: 'בסדר, יש לנו דברים לעבור עליהם"... ואז הוא נעמד מולי ואמר לי: 'את אוהבת אותי?'. אז אמרתי לו: 'ברור שאני אוהבת אותך', לא חשבתי שהמשפט הזה ישנה את החיים שלי".
קדם לזה משהו?
"לא".
הערות כלשהן, אמירות?
"לא".
פלרטוט? שום דבר?
"לא, שום דבר. הוא הסתכל עליי, התקרב אליי, קשה לי אפילו להגיד את זה... הוא אמר לי: 'אז תורידי את המכנסיים ותראי לי שאת אוהבת אותי'. הוא התקרב אליי, התחיל לנשק אותי. אני כזה... דחפתי אותו כזה אחורה, בעדינות, פחדתי, כאילו לא ידעתי מה לעשות. והוא פשוט סימן לי ככה עם העיניים, כאילו, שאני אלך לספה".
"ראיתי אותו מוריד את החולצה ושם אותה על הכיסא. לא הבנתי מה אני עושה, לא הבנתי מה קורה. היו לי כאלה גרבי ניילון. משכתי אותם למעלה כי הרגשתי חשופה, והוא אמר לי: 'תשכבי, תשכבי...'. נשכבתי על הספה והייתי ככה עם הרגליים צמודות. הוא רכן עליי ופשוט תפס לי את הרגליים, פתח אותן ככה בחוזקה ואמר לי: 'נו, את פותחת את הרגליים?'".
"נו, את פותחת את הרגליים"?
"כן. 'נו, את פותחת את הרגליים?!' - כאילו, בעצבים, ופשוט פתחתי את הרגליים, כאילו, פשוט... הוא עשה מה שהוא עשה, וזה כאב. אני לא נשמתי. אני רק בהיתי בפלורוסנט והתחלתי לספור. לספור, ממש לספור - אחת, שתיים, שלוש... זה לקח חמש דקות מלאות וזה נגמר. כשזה נגמר אז הוא אמר לי: 'סיימתי, תודה'".
ככה הוא אמר לך?
"כן".
"סיימתי, תודה"?!
"כן. ככה, במילים האלה".
אני מנסה לדמיין לעצמי מה עבר עלייך באותם רגעים.
"אני בעיקר דיברתי לעצמי – 'לינור, תירגעי, זה עוד מעט נגמר'. ולספור, פשוט לספור - אחת, שתיים, שלוש... אני זוכרת שהגעתי לחמש דקות. ואז הוא יצא ואמר לי: 'את קמה? אני ממהר נורא'. גם ידעתי, הרי, שהוא צריך לצאת לאיזשהו אירוע ואז אמרתי לו: 'כן, כן, אני... כן'".
כאילו כלום?
"כן".
את מה שהיה בחדר ההוא לינור מבינה רק בדיעבד. מנסה לעשות הכול כדי להעלים את זה, שאף אחד לא יראה ושאף אחד לא ירגיש.
את ממשיכה להגיע לעבודה אחרי המקרה הזה?
"כן. אני פשוט...".
לקחת על עצמך את האחריות? האשמת את עצמך?
"אז לא. לא הבנתי מה קרה וגם לא ידעתי מה לחשוב".
חששת למקום העבודה שלך אחרי המקרה?
"אני כן בעיקר חששתי מה יקרה אם הוא ירצה עוד פעם ואני אגיד לו 'לא'?"
כמה שבועות זה מחזיק מעמד, עד שלדבריה הוא מנסה שוב.
"הוא אמר שיש לו איזושהי בעיה במחשב ופשוט התחיל ללטף לי את האגן. זזתי ואמרתי לו: 'תפסיק' והוא ניסה עוד פעם. 'אתה מוכן להפסיק? כי אני לא יכולה לעבוד ככה'. הוא אמר לי: 'טוב...'. סידרתי לו מה שהייתי צריכה ויצאתי בטריקת דלת".
גם אחרי הסירוב הזה, מספרת לינור, שלום לא חדל מלנסות: "אז, באותה תקופה, כשר חוץ, הוא מתראיין הרבה לתקשורת. מגיעים לצלם אותו לריאיון. במקרה זה היה יום שלא הגיעה מאפרת ושאלו אותי אם אני יכולה לאפר אותו. כשנכנסנו לחדר הוא סגר את הדלת וסובב את הכיסא באופן כזה שהמשענת של הכיסא סוגרת את הידית של הדלת. התחיל ללטף אותי שוב. מעביר לי את היד על המותן, בקו החזה ובישבן".
"ראש הלשכה חיפשה אותו. היא לא ידעה שהוא לא בחדר שלו. היא באה לפתוח את הדלת ובגלל שהכיסא היה שם אז הייתה התנגדות, בעצם, לדלת. הדלת נסגרה לה על היד. היא צעקה כמובן שזה כואב והוא כל כך נבהל".
זה מה שסיים את הפעם הזו, שתהיה גם האחרונה. הוא ממשיך לריאיון בחדר הסמוך והיא מנסה להתנהג כרגיל.
"הוא שם לי יד על הכתף ואמר לי: 'הכול בסדר?'. אמרתי לו: 'כן'. האשמתי את עצמי, האשמתי את עצמי שהייתי על אוטומט. האשמתי את עצמי על זה שפחדתי. זו פגיעה מנטלית, אני חושבת שהדבר שהכי כאב לי זה שהרגשתי כל כך מוערכת על ידו ופתאום... כאילו, איפה זה שם אותי? כאילו, אני באמת רק פונקציה? כאילו, אני בית שימוש? ככה אתה רואה אותי?! אני מעריצה אותך, אני... חולשת על כל הארץ בכנסים, במפגשים, בהרמות כוסית, בכנסים פוליטיים, בלטפל בכל... כל אדם שפונה אליך, כל מכתב שמגיע אליך, אז אני עונה לו ומשרתת אותך נאמנה, וכאילו השירות הזה זה עכשיו הופך לשירות אחר?!".
"יש לי סיוטים, כל דבר קטן מעלה את זה"
היא עדיין תתאמץ לספר לעצמה שתוכל להבליג, אבל בתוך זמן קצר היא נשברת ומספרת לא', חבר קרוב מהלשכה שהיה אז יועץ פוליטי בכיר לשר, את שאירע. לבקשתה, הוא לא אמר או עשה דבר. כעשור אחרי המקרה מתפרסמים דיווחים שלמשטרה יש מידע מודיעיני פלילי, לכאורה, על חברי הכנסת, בהם סילבן שלום. דוח של ראש אגף החקירות במשטרה לשעבר, שכונה לימים "מסמך יצחקי". ברקע הדיווחים האלה, מתקיימת השיחה הבאה בינה ובין אותו יועץ פוליטי שידע בזמן אמת:
א': "מה קרה פתאום ככה, אחרי ש...".
לינור: "זה לא פתאום, זה פשוט כל הזמן עולה ויורד עולה ויורד וכמה שאני מנסה להרים את עצמי זה לא הולך ויש לי סיוטים, ואני לא מבינה למה הוא עשה לי את זה. וכל דבר הכי קטן אפילו שיש בטלוויזיה ישר מעלה לי את זה...".
א': "את כתובה בדוח וגם אני".
לינור: "למה אני כתובה בדוח וגם אתה?".
א': "כי כתוב בדוח על הסיפור איתו?".
לינור: "שלי?".
א': "כן, כן".
לינור: "למה השם שלך מוזכר שם?".
א': "בתור זה שבזמן אמת ידע".
לינור: "אבל אני באמת סיפרתי לך".
א': "נכון, אני לא מכחיש גם. אני גם אמרתי שאם היו קוראים לי ושואלים אותי אני הייתי אומר את האמת, אני הייתי אומר בדיוק מה קרה פה".
לינור: "אתה הבן אדם היחיד שהיה יכול להגן עליי במקום הזה, אתה היחיד שהגנת עליי ושמרת עליי שם".
"כשהתעוררה אצלי הפוסט טראומה, אז הלכתי ודעכתי. פניתי לחבר טוב שהפגיש אותי עם גילה גמליאל שהייתה השרה לשוויון חברתי. הגעתי אליה, לכנסת, היא שאלה אותי: 'מה נשמע, מה קרה, מה זה הסיפור הזה שמישהו הטריד אותך?'. אני פשוט פרצתי בבכי, ממש זעקתי את זה".
חשפת בפניה שזה סילבן שלום?
"כן, היא חיבקה אותי והיא בכתה יחד איתי. באותו רגע היא הרימה טלפון למנכ"לית איגוד לנפגעות תקיפה מינית, ומשם למעשה התחלתי תהליך שיקום וריפוי".
היום, כשאת מסתכלת לאחור, היית מתלוננת?
"כן".
אז למה בחרת שלא?
"אני בטוחה שגם עם אדם זר זה קשה לנפגעת תקיפה להגיש תלונה, ובמקרה הזה זה אדם שהוא... ביחסים בינינו הוא... מבחינתי זה כמו אירוע של גילוי עריות במשפחה".
מתי יורד לך האסימון שמה שקרה שם בחדר ההוא לא היה צריך לקרות? אסור שהיה קורה?
"זה היה ב-2014, כשהוא מתחיל את המרוץ לנשיאות".
"באנו לתשאל אותך בעניין סילבן"
פרשת סילבן שלום כנראה לא הייתה נחשפת לולא היה מתמודד לנשיאות ב-2014. הוא היה בין המועמדים המשמעותיים ביותר במרוץ וההערכה אז הייתה שסיכוייו להיבחר לא רעים. אלא שב-25 במרץ 2014 נחקר שלום באזהרה בחשד לעבירת מין שביצע באישה אחרת, בשנות ה-40 לחייה, שעבדה במשרדו לפני 15 שנה.
אותה עובדת, מ', טענה כי בעת שעבדה תחת שלום בהיותו שר המדע הוא הטריד אותה מינית כששהו יחד בבית מלון. "ישבתי על ידו והוא פשוט כפה עליי אקט מיני שאני לא הייתי מעוניינת בו", היא סיפרה. "לא רק זה שלא הייתי... אני הייתי בשוק".
בעקבות כך, היועץ המשפטי לממשלה הורה למשטרה לברר את התלונה. אחרי ששלום נחקר באזהרה, המרוץ לנשיאות הסתיים בטרם התחיל, לטענתו לא בגלל הפרסומים, אלא בגלל סירובו של ראש הממשלה נתניהו לתמוך בו. למשטרה היו באותו הזמן שמות של נשים נוספות שטענו כי שלום הטריד אותן מינית. שתיים מהן עבדו במחיצתו. גם ללינור הם הגיעו.
דופקים לי בדלת, אומרים לי: 'לינור, תפתחי'. לא הבנתי מי זה, אז הן אומרות לי שהן רוצות לדבר איתי בפנים, בתוך הבית, כי זה בעניין אישי. אני אומרת להן שאני חולה ושאולי לא כדאי, והן מתעקשות על זה. אני פותחת להן את הדלת והן אומרות לי: 'באנו לתשאל אותך בעניין של סילבן שלום'.
מה את מרגישה כשאת שומעת את המשפט הזה מחוקרות משטרה?
"שוק".
הרגשת שהסוד נחשף?
"הרגשתי שמישהו יודע".
שהשמועה עשתה לה רגליים.
"כן".
למרות השמועות, היא מסרבת להיות ל' ממשרד החוץ ומכחישה את מה שהאחרים כבר ידעו.
"אמרתי להם שאני לא מעוניינת לדבר עליו. אחרי הצלבות לא פשוטות שהן אומרות 'נתנו לנו את השם שלך'. אני חושבת שזו הפעם הראשונה ששמעתי את זה במילים האלה. לא הייתי מוכנה שיהיה לי 'נפגעת תקיפה מינית, נאנסת'. לא מוכנה".
ואת אומרת להם שלא, את בעצם משקרת.
"כן".
והן עוזבות אותך?
"הן השאירו לי את הטלפונים שלהן למקרה שאני ארצה לדבר".
פחדת ממנו?
"פחדתי מהכוח שיש לו, כן. אם את רוצה לצאת החוצה, את צריכה הרבה יותר מלהיות חזקה או אמיצה".
התיק נסגר, החשדות לא התפוגגו
לא לינור ולא אף אחת מהנשים שהעידו ששלום הטריד לכאורה הגישה תלונה רשמית במשטרה, למעט אותה התלונה של מ'. על עניינה של מ' שפתחה את הפרשה חלה התיישנות, בעניינן של נשים נוספות שהיו כפופות לשר שלום בתפקידיו הציבוריים נתקלו החוקרים בסירוב מוחלט לשתף פעולה. באין ראיות ובאין מתלוננות, היועץ המשפטי לממשלה סגר את תיק החקירה בעניינו - אך לא ניקה מכל אשמה.
ב-2015 שוב עדויות חדשות לעבירות מין הושמעו נגד שלום בכלי התקשורת מצד שש נשים. בעקבות העדויות, סילבן שלום, אז שר הפנים, הודיע על פרישתו מהחיים הפוליטיים. לאור הפרסומים ולמרות הפרישה, היועץ המשפטי לממשלה חידש את הבדיקה שנסגרה. זה היה אקורד הסיום לחיים הפוליטיים של שלום.
ביוני 2016, חצי שנה אחרי שפרש, היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט מחליט לסיים את הבדיקה ולא לפתוח בחקירה פלילית עקב סירובן הנחרץ של הנשים למסור עדות רשמית במשטרה. אך ענן החשדות לא התפוגג כליל.
יהיה מי שישמע אותך עכשיו, שהמשכת לעבוד איתו, שהוא אפילו היה בחתונה שלך וירים על זה גבה. איך את מסבירה את זה?
"אני מזמינה את כל מרימי הגבה להיחשף למודעות הזאת למה זו פגיעה מינית ומה זו טראומה מינית. היום אני במקום שבא להשתיק את כל הצקצוקים ואני באה להגיד בצורה מאוד מאוד פשוטה: זה שלא הוגש כתב אישום זה לא מדד לאם היה או לא היה".
כלומר, הדיון לא צריך להיות רק סביב הרף הפלילי?
"חד-משמעית. גם אם תשאלי אותי בעוד 20 שנה, אני אוכל להגיד לך את אותו האירוע, איך הוא קרה ומה קרה".
עו"ד רוני אלוני-סדובניק, שמייצגת את לינור, אמרה: "במקרה של לינור, קל מאוד להבין את משך הזמן שלקח לה להיות מסוגלת לומר, לתת שם למה שקרה לה. זה לא מפתיע, זה קורה להרבה מאוד נפגעות. הזמן הוא אלמנט של חוסן פנימי, של מעגלים של תמיכה, של יכולת לפתוח דברים מול בעל שררה ומרות מאוד עוצמתי".
רק כשראתה את החיים שלה קורסים, לינור הבינה שאין מנוס מחקירה עצמית קשה ומעמיקה, מבחינתה היא לא צריכה לחכות לעיתוי אקטואלי או להתמודדות שלו כדי להוציא לאור את הסוד שלה. היא לא מבקשת ממנו דבר, רק מבקשת שיכירו בה כפוסט-טראומטית בעקבות מה שעברה שם, בלשכת שר החוץ.
אני זוכרת שכשנפגשנו בפעם הראשונה אמרת לי משהו שלא עזב אותי מאז.
"הרבה שנים לא סבלתי פלורוסנט ולא הבנתי למה. ההקשר, החיבור, היה בעצם הדקות האלה שבהיתי בפלורוסנט, פשוט גורם לי לכיווץ. אצלי בבית לא תמצאי פלורוסנט".
תגובות
סילבן שלום מכחיש בתוקף את הדברים ומטעמו נמסרה התגובה הבאה: "מדובר בעלילה מצד מי שעבדה עם סילבן שלום לפני 16 שנה. עלילה זו לא הייתה באה לעולם לו היה סילבן שלום נכנע לדרישות כספיות ולחצים לקבלת כספים, שהופנו אליו מצידה ומצד אימה במהלך השנים האחרונות וסורבו.
התנהלותו של סילבן שלום נבדקה ע"י המשטרה והפרקליטות, בעבר, בשתי בדיקות נפרדות ויסודיות, בהן נקבע כי אין אפילו תשתית ראייתית לפתיחה בחקירה. על הציבור לדעת כי הטענות כעת הועלו מצד מי שכבר העלילה ובדתה בעבר תלונה כוזבת במשטרה נגד עובדת מדינה שעבדה לצידה. במסגרת הליך משפטי שנוהל כנגדה בעניין זה, סוכם כי עליה לשלם פיצויים.
בנוסף, בשנים בהן עבדה בלשכה היא נהגה להעלות מפעם לפעם בפני עובדים אחרים סיפורים שנראו לאותם עובדים דמיוניים ומומצאים, לרבות אודות תקיפות מיניות שטענה כי עברה. מסמכים בעניינים אלה נמסרו לחדשות 12. בנוסף העברנו לידי חדשות 12 חוות דעת של מומחה פוליגרף בכיר, אשר קובע קטגורית כי קיימת בעיתיות בבדיקת אמירות אשר הזמן שחלף (במקרה זה, זמן רב ביותר של כ-16 שנה) עלול לעוותן.
נציין עוד כי היא שמרה קשר מיוזמתה עם סילבן שלום שנים ארוכות אחרי סיום עבודתה, באה לבקר אותו בלשכות בהן עבד, הזמינה אותו לחתונתה, ושלחה לו ברכות ואיחולים בחגי ישראל, ותנחומים על מות אימו ז"ל לפני פחות משנתיים. יש להצטער על כך כי לאחר שניסתה לקבל מסילבן שלום כספים וסורבה, היא מקבלת במה, לאחר 16 שנים, כדי לפגוע בסילבן שלום ובמשפחתו ולהעליל עליו עלילה נוראית שכזו".
נדגיש כי בדיקות המשטרה והפרקליטות שנסגרו לא כללו את עדותה של לינור וכי בסיום הבדיקה האחרונה אמר היועץ המשפטי אביחי מנדלבליט כי אין תשתית ראייתית עקב סירובן של הנשים להתלונן.
באשר לתלונת השווא - מדובר בסכסוך אזרחי בין שתי עובדות לשעבר בלשכה. היא מעולם לא נחקרה על תלונת כזב ובכל מקרה לא מדובר בתלונה על עניינים מיניים. עוד נדגיש כי היא מכחישה מכל וכל שסיפרה בלשכה על הטרדות מיניות שעברה לכאורה. כמו כן, לא הוצגו לנו ראיות או הכוחות מטעמו של סילבן שלום בדבר הטענות הללו כפי שנטען בתגובה.
לגבי חוות הדעת ששלום מציג על בדיקת הפוליגרף - נדייק שחוות הדעת קבעה שיש בעייתיות בבדיקת אמירות והתבטאויות ולא אם מעשה קרה או לא קרה.
פנינו גם למשטרת ישראל כדי לאמת את הפרטים וזו תגובתם: "במסגרת חקירה שהתנהלה בשנת 2014 נגד חבר הכנסת לשעבר סילבן שלום, בגין חשדות לביצוע עבירות מין לכאורה, בוצעו פעולות חקירה ביניהן פנייה לנשים, לרבות מושא הכתבה".
נציין כי פנינו גם לשרה גילה גמליאל כמי שסייעה ועזרה ללינור. היא מנועה מלאשר או להכחיש עקב צנעת הפרט. אורית סוליציאנו מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית מאשרת כי גמליאל פנתה אליה ועומדת מאחורי דבריה של לינור. א', יועץ לשר שלום, מאשר כי הבין שקיים קשר שחורג ממסגרת העבודה בינה לבין סילבן שלום.