"אתם עשיתם רע ואנחנו נתקן", כך שרים בקולי קולות המפגינים נגד הממשלה, שמתברר שהגבלת הקילומטר שנקבעה על ידה בעניין ההפגנות לא כל כך גרמה להפסקתן. כמו שנאמר, אפשר להוציא את האנשים מבלפור, אבל אי אפשר להוציא את בלפור מהאנשים. "כמו בסצנה של שוליית הקוסם, שבה הקוסם מנסה לשבור מטאטא אחד ומקבל מאות אלפי מטאטאים, זה מה שקרה פה", הסבירה טלי רובין שמגישה עזרה ראשונה בהפגנות.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
ארבעה חודשים אחרי שההפגנות בלפור הפכו להמוניות, המחאה פשטה והתעצמה בכל הארץ. הדגלים השחורים כרגיל על הגשרים מדי שבת, ובזו האחרונה כבר יצאו לצמתים כמעט בכל יישוב ושכונה. הכלל הוא פשוט: מעל גיל 40 מפגינים ליד הבית, בני ה-20 וה-30 לא מקבלים את הגבלת הקילומטר ומשתייכים ללא מעט ארגוני מחאה שפועלים ללא הפסקה.
אחד מהם הוא "החזית הוורודה" - ארגון קטן שמקים מיצגים. כל החברים בו הם שחקנים ואנשי במה שמתוקף הנסיבות מובטלים. "מה שקרה לדור שלי, זה שנרדמנו, כי רצינו פשוט לחיות. אני בת 31 והתעוררנו עכשיו". מה שקרה לי במחאה הזאת, זה שהבנתי שזאת המדינה שלי, ומותר לי להגיד איזה חיים אני רוצה שיהיו לי פה, ואני חייבת להילחם על זה כי זו האחריות שלי", אמרה כלנית שרון מ"החזית הוורודה".
"אני לא מבין מה עושים פה. בשביל להגיע להישגים, להפיל את הממשלה הזאת. צריך כמו 1970", אמר יצחק אהרוני מהפנתרים השחורים כלפי הדור הצעיר. "פעם אחת להפוך את הניידות האלה, להדליק אותן, שיבינו שהעסק הוא חם - זה לא משחק ילדים".
למרבה המזל, הם עדיין לא הופכים ניידות, אבל אין להם שום בעיה להיעצר. קוסטה בלאק, נולד באוקראינה וגדל בקרית אתא, הוא אחד משני מייסדי "קומי ישראל", יחידת חוד קטנה שבדרך כלל תראו את חבריה עם המגפונים מלפנים. "אני כרגע מובטל, ניהלתי מסעדות, ברים, בתי קפה באילת. נשארתי בלי פרנסה", סיפר בלאק שנעצר כבר 4 פעמים במהלך ההפגנות. "נותרו לי שתי ברירות: או לחזור להורים, כמו שעושים רוב החברים והחברות שלי, או לצאת לרחובות ולמחות".
מעיין אמרן, שעבדה כעוזרת במאי בסרטים, היא גם חלק מ"קומי ישראל". אמרן חזרה לגור עם אביה ברמת גן. "הוא לא מת על מה שאני עושה, נגיד את זה ככה", סיפרה לנו על אביה והסבירה: "הוא ליכודניק, אני גדלתי בבית ליכודניקי, זה מה שהצבענו. הוא עדיין חושב שמפא"י קיימת, חושב שהליכוד זה מה שהיה פעם". בלב שלם היא אמרה לנו את תפיסתה: "אני מצטערת להגיד אבל הליכוד זה מפא"י החדשה ואפילו יותר גרוע ממנה".
"אני בגאווה כאן, בגאווה גדולה", שיתף אותנו מנהל הגימנסיה הרצליה ד"ר זאב דגני שהגיע להפגנה. "רואה את כל הצעירים האלה, שמבינים מה זה שחיתות, מה זה נוכלות, מה זה שקר, ונלחמים על הזכויות שלנו לחיות בחברה דמוקרטית, בחברה שפויה והומנית". לגבי הגבלת הקילומטר אמר: "ההפגנה הזאת - אין לה מרחק, יש לה מוסר".
מאיה רימר, חברה בעוד קבוצה בולטת במחאה: "הבעלבתים". רימר גאה בריבוי קבוצות המחאה: "יש ביזור על אמת - אין לנו מנהיגים. ובגלל זה המחאה הזאת, אי אפשר להרוס אותה. אי אפשר להפיל אותה - כי אין ראש לכרות".
"הבעלבתים" בנו את הרשת שחיברה בשבת שעברה מאות מוקדי הפגנה במסגרת היוזמה שנקראת "קילומטר איט איז". על פי היוזמה, אנשים יכולים, ישירות מהוואטסאפ, לעדכן שהם מפגינים ואת מיקום ההפגנה. "ואז אנחנו יכולים לדעת בוודאות שהיו באזור 120 אלף איש בהפגנה, ושלא יגידו לנו בעיתונים - היו 40 אלף", הסביר בר גלין מ"הבעלבתים". "מדובר פה בדור צעיר וחדש, שיש לו יכולות - אתה אפילו לא מבין".
יגאל רמבם, שהיה בין מובילי מחאת 2011, הוא המנטור של האקטיביסטים החדשים. הוא פעיל חברתי שבעקבות מעורבותו באין-ספור מאבקים קנה לעצמו שם של עצור סדרתי. "הדמוקרטיה שלי לא עוצרת בקילומטר". הסביר: "הפגנה צריכה להגיע למקבלי ההחלטות". הוא טוען שהניסיון לעצור את ההפגנות באופן זמני הוא ניסיון לעצור את המחאה כולה: "ברגע שיצרו לנו את הזכות כאן ועכשיו – לא ישחררו אותה אחר כך".