בלי בית אחר, בלי דת אחרת – ילד חרדי ואימו בסכנת גירוש: משה דוד בן ה-10, בן לאימא פיליפינית, מתגורר יחד איתה בשכונת התקווה בתל אביב. משה דוד מכיר רק את ישראל ואת היהדות: כיום הוא ואימו חיה יעל נדרשים לעזוב את ישראל – למרות שהמירו את דתם ליהדות ומגדירים עצמם כחרדים. השניים רק רוצים להישאר בארץ שבה הם חיים כבר שנים.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
"אני אאבד את החברים ואת הארץ, את בית הספר, עצוב" – כך, בדמעות, מודה משה דוד. לומד בישיבה חרדית של קהילת יעקב. "אני גם לומד בבית ספר דתי, למה הם צריכים לגרש אותי?". האב נטש את משה דוד כשהיה ילד. "כשהולידו אותי, לא נתנו לה תעודת זהות, אימא שלי התפללה בשביל שאבא יחזור גם", הסביר בן ה-10.
אימא של משה, ג'וזפין (חיה יעל בשמה העברי) הגיעה לישראל כבר לפני 24 שנה. היא התחילה לעבוד כמטפלת אצל משפחות דתיות וחרדיות. נשארה בארץ גם כשהסתיימה לה אשרת השהייה ולאט לאט התקרבה לדת בעצמה. "למדתי הלכה, למדתי הכול, החיים שלנו כאן", הדגישה, "עשיתי גיור כי אני אוהבת להיות יהודיה, באמת יהודיה".
"משה עשה הרבה ניסים לעם ישראל ודוד הוא הציל את עם ישראל וגם הוא מלך", הסביר בן ה-10 את מקור שמו. בריאיון הסביר את אורח חייו הדתי: "קודם כל אני קם בבוקר, אומר 'מודה אני', הולך ליטול ידיים להגיד 'אשר יצר', הולך ללבוש בגדים, להתפלל. יש לי פאות, ציציות, כיפה". בחיוך הוסיף: "חלק קוראים לי בבית ספר פיליפיני יהודי, אני נראה כמו סיני".
"רוצים לשלוח לפיליפינים - איך נאכל ונתפלל שם"?
הילד ואימו אומצו על ידי הקהילה האורתודוקסית של יהודי תימן. כשמשה נולד הם אף עברו גיור של יהדות קרליץ, גיור פרטי שנחשב מחמיר מבחינה דתית ובג"ץ אף קבע כי יש להכיר בו. האם הדגישה: "הם לא קיבלו את תעודת הגיור כי הם אמרו שזה מקרליץ, הם רוצים לשלוח אותנו לפיליפינים. מה לגבי האוכל? לא אכלתי בלי כשרות, ברוך השם. איך אוכל להתפלל שם?"
הדרך של חיה ומשה הפכה להיות יותר מורכבת כשגילתה שחלתה בסרטן. היא אושפזה בביה"ח איכילוב, החלימה ועדיין עוברת בדיקות. הם הגישו בקשה להסדיר את המעמד של משה, עוד בחודש יוני בשנה שעברה, בחודש מרץ, ממש עם פרוץ משבר הקורונה, הם נדרשו לעזוב את הארץ ומשה התחיל לספר על כך לחברים.
חיה רצתה לערער כמובן, אבל כשהמדינה כולה עצרה מלכת והמשרדים נסגרו - לא היה למי לערער. בחמישי האחרון היא הגיעה למשרד הפנים, ניסתה להגיש את הערעור למרות שלא נקבע לה תור, אבל שם אמרו לה שהמועד כבר עבר.
עו"ד ראובן ליפקין, שמייצג את המשפחה, אמר: "מדובר במקרה זועק, מקרה כואב, משרד הפנים סירב לבחון את התיק בשנית, קבע שוב שצריך לגרש את האימא והילד מהארץ, התעלמו לחלוטין מהעובדות והמקרה". למשה אין בית אחר, גם לא דת אחרת. אולי נותר להם רק להתפלל שמישהו בחלונות הגבוהים במשרד הפנים ישמע את קולם.
מרשות האוכלוסין וההגירה נמסר בתגובה: "מדובר באם ובבנה שבקשתם להכרה בגיור האמור הוגשה ונדונה בשנת 2011, שנים רבות לפני פסיקת בג"ץ. אי לכך, בקשתם לקבלת מעמד מטעמי גיור שבזמנו לא הוכר כלל לצורך מעמד נדחתה. בקשתם המחודשת לקבלת מעמד מטעמים הומניטריים הוגשה אך ורק בשנת 2019 ולא נמצאה סיבה למתן מעמד. עקב אירועי הקורונה ולפנים משורת הדין, נאפשר לעורך הדין להגיש ערר עד סוף השבוע הנוכחי".
ארגון 'עתים', שמסייע לציבור בהליך הוכחת יהדות ובכך גם לקבלת הכרה רשמית בגיורים, מסר בתגובה לכתבה: "לבנו נכמר למשמע הסיפור של משה דוד, שהוא אונאת הגר של ממש - ככתוב במקורותינו: "כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם". אדם שמשאיר את עברו מאחוריו וקושר את גורלו בגורל העם היהודי, בצורה אמיתית ונקייה, חובה עלינו לסייע לו, ולא להתעמר בו - קל וחומר אם מדובר בילד. אנו תקווה כי הפתרון לבעייתו של משה דוד ימצא בהקדם, ונעשה כל שביכולתנו להביא לכך".