אחרי שבני גנץ, אחד מהשחקנים המרכזיים ביותר במערכת הבחרות, הכריז על ריצתו לראשות הממשלה, אפשר לומר שהבסיסים מתחילים להסתדר במקומם. כלומר, מובן מי נגד מי ועכשיו תורן של החרבות להישלף.
אירועי הפריימריז מושכים תשומת לב לדמויות שמרכיבות את הרשימות, במקום ליו"רים של המפלגות שבדרך כלל מתבלטים, ובעיקר מכניסות לאווירת בחירות, על התככנות, היצריות והרגעים היפים שבה.
בשבועות הקרובים נעקוב מדי שבוע אחרי הקמפיינים של המפלגות, ובעזרת צוות של פרשנים וכתבים פוליטיים נעניק להן ציונים ונדרג את ביצועיהן.

מה קרה במדד?

1. הליכוד: סערת גדעון סער, הרשימה הממלכתית והתקפות על גנץ

תגרת סער-נתניהו השיבה את גדעון סער לאולפנים ולתודעה הציבורית, ונתנה זריקת מרץ לפריימריז בליכוד, איפה שגם ככה לא היו חסר אקשן. בנימין נתניהו פותח את המלחמה ביניהם ב"ליכוד TV" וסער מחזיר לו במהדורות המרכזיות יום אחרי יום. יחד שניהם משתלטים על סדר היום.

בימים שלפני הפריימריז, אחרי סרטונים מושקעים של המתמודדים, הגיע תורן של כתבות השטח המתעדות את המירוץ לפריימריז. בכתבה של יאיר שרקי ב"חדשות 12" ,שזכתה ללא מעט התייחסויות ברשת, מירי רגב מספרת על כריך מיונז ומטבוחה שנותן לה אנרגיה לטלפן למתפקדים ואורן חזן מתראיין מהמספרה (זה לא עזר לו בקלפי). הפריימיז עצמם מעוררים את כל אמצעי התקשורת ומלווים במשדרים ארוכים בכל הערוצים, כיאה למפלגת השלטון. זרימת התוצאות האיטית מתחה את סאגת הפריימריז של הליכוד עד למקסימום, וכשהן הגיעו, החלו שלל טורי דעה ופרשנויות על הרשימה הממלכתית שנבחרה. ובשורה התחתונה, ההתרחשויות בליכוד שוב גורמות למפלגה לתפוס את כל הכותרות.  



במקביל רץ הקמפיין הנגטיבי של הליכוד על בני גנץ, עם סרטון משייך את גנץ לשמאל ("גנץ יקים ממשלת שמאל בתמיכת אחמד טיבי") וקריקטורות על הדימיון בינו לבין לפיד (שחוטף גם הוא מהליכוד, שמפרסמים תמונה ישנה ומפורסמת שלו עם רביב דרוקר ועופר שלח מחוף הים).

2. העבודה: מדגישים את הנבחרת

מפלגת העבודה הגיעה אל הפריימריז במצב תדמיתי ומורלי מדכדך. כתבות השטח במהדורות החדשות, שבהן ליוו את המתמודדים, הראו כיצד הם מדברים מול אולמות מלאי כיסאות ריקים וקהל מצביעים מאוכזב. המצב בסקרים לפני הפריימריז, 6 מנדטים במחמירים שבהם, כפה על המפלגה אווירה עכורה.

אלא שאנחנו רואים עלייה במדד הקמפיין של העבודה השבוע, ולא בכדי. ההבנה של מפלגת העבודה שהחוזק שלה הוא בנבחרת שלה, הידועה כאסופת פרלמנטרים טובים, המייצגים שכבות אוכלוסייה שונות ומוכרים מאוד לישראלי הממוצע - מוכיחה את עצמה. בעבודה מטביעים את המילה "נבחרת" ובפייסבוק של יו"ר המפלגה אבי גבאי עולה סרטון עם נתוני חשיפה יפים (1.2 מיליון צפיות) שבו מישירות מבט הדמויות המוכרות של המפלגה, דוגמת סתיו שפיר, איציק שמולי ושלי יחימוביץ'. במקביל, מתגאים בפייסבוק של המפלגה במיקומם של הח"כים במדדי חקיקה שונים, כמו  המדד החברתי והמדד הגאה.

אבל לצד הקמפיין הפוזיטיבי הזה, מנהלת במקביל העבודה קמפיין נגטיבי המתמקד בגנץ. בסרטון שעלה בעמוד המפלגה נעשה תקריב על עינו של בני גנץ, שבה ניבט פרצופו של נתניהו, והקריין אומר: "תסתכלו לו בעיניים, אתם יודעים שהוא יישב בממשלת נתניהו". הכותרת לסרטון היא, "גנץ, אל תצא יאיר לפיד". שניים במחיר אחד.

3. חוסן לישראל: גנץ מבהיר משמע הוא קיים

הפיק של השבוע הקודם עבור חוסן לישראל היה הראיון הראשון של בני גנץ לתקשורת. ראיון שבאופן טבעי היה אמור להיות סלע מחלוקת וחורץ גורלות עבור המתמודד החדש וקהל הבוחרים שתולה בו תקוות. גנץ התמקם על שער המוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות וראיינו אותו שלמה ארצי וחנוך דאום. האחד זמר לאומי שכל מהותו היא לשדר ישראליות והשני איש תקשורת ימני המתגורר בהתנחלויות, אך נחשב גם הוא לקונצנזוס. דמויות המשדרות בדיוק אל האלקטורט שחפץ בו גנץ: שמאל-מרכז (שכבר בכיסו, לפחות על פי הסקרים) וקולות מן הימין (שם מפלגות כמו הליכוד והימין החדש לא מוותרות לו בקלות).

הבחירה במראיינים שאינם מליבת העשייה העיתונאית הביאו על גנץ קיטונות של מבקרים, שטענו שמדובר בהתחמקות שלו מפני שאלות אמיתיות ונושאים כבדים. הראיון עצמו נוהל כשיחה נעימה בין השלושה וצילום השער היה פריים מהפגישה במטבחו של גנץ. ניסיון להתחמק מפולחן אישיות, להפגין ביתיות לעבור את משוכת הראיון הראשון מבלי להציג מצע מפורט, אבל כן לשחרר קצת אינפורמציה. 

עבור מי שנקלע להיות המתחרה של גנץ, יאיר לפיד, ראיון של גנץ ב-7 ימים, העיתון שהיה אכסניית קבע עבור הטור של לפיד, הוא בגדר פלישה הביתה. ככה שאם לפיד ניסה לחפש את ידיו ורגליו לאחר הנאום הראשון שסימן את גנץ בן לילה למועמד לראשות הממשלה, הראיון הזה ב-7 ימים הכניס את לפיד לסחרחורת חדשה. על הרקע הזה ניתן להבין את צניחתו במדד הקמפיין, כי נראה שכרגע הוא בעיקר עומד במקום ומחשב מסלול מחדש, על חשבון מהלכים תקשורתיים בעלי פרופיל גבוה שיחזירו אותו למרכז השיח.


חוזרים לגנץ. הראיון הזה, שחלקים ממנו התפרסמו כמה ימים לפני הפצת העיתון, גררו ביקורת על עמדות שהציג בנוגע למפעל ההתנחלויות, מה שגרם לדוברות שלו לשגר תגובת הבהרה לדבריו. מושג שהפך למזוהה עם המפלגה ועם הקו הדוברותי שלה, כיוון שאותן תגובות הבהרה נערמו זו על זו בהמשך וסימנו סדק שני בקמפיין של חוסן לישראל (הסדק הראשון היה שתיקה ארוכה). או כנוסח התקפתה של יו"ר מרצ, תמר זנדברג (שבינתיים הצהירה שתתמוך בממשלה בראשותו), "מה נסגר עם חוסן לישראל? על כל משפט שבקושי נאמר מוציאים הבהרה".
ככל שגנץ מבהיר, הוא מתפרש כסובל מחוסר בהירות.

4. האיחוד הלאומי והבית היהודי: מותחים את הקץ

בצלאל סמוטריץ', יו"ר האיחוד הלאומי ורפי פרץ, יו"ר הבית היהודי, דאגו למתוח את המגעים ביניהם לאיחוד עד כמה שאפשר. עד להסכם המיוחל (שנחתם עם כתיבת שורות אלה), הם החליפו ביניהם דברים באמצעות התקשורת, וסיפקו אנקדוטות כמו זר פרחים שנשלח מסמוטריץ' לפרץ רגע לפני שהאחרון חזר בו, שהפכו את המגעים לאיחוד הזה לאמוציונליים ביותר. לזה התווספו כותרות מכיוון נתניהו בדבר הקריטיות של איחוד במחנה הימין כדי למנוע אובדן מנדטים לגוש.

גם ש"ס נישאת על כנפי נתניהו. עוד לפני שהושק רשמית הקמפיין, היו"ר אריה דרעי קרא את המפה והבין שתומכיו - תומכי נתניהו הם. מאז מדגישים בש"ס את הלגיטימיות של נתניהו עד לפסק דין חלוט בעניינו.

5. כולנו: להיות שר אוצר זה תפקיד כפוי טובה

משה כחלון ממשיך לדבוק בקמפיין שיבליט את הישגיו כשר האוצר ויוסיף לו מצביעים בזכות עשייתו, אלא שכמו שהוא כבר כתב בעצמו בפייסבוק שלו, "אומרים שלהיות שר אוצר זה תפקיד כפוי טובה". קולות הטוענים שהוא מסדר לטובתו את נתוני הקדנצייה שלו במשרד האוצר, יחד עם הכניסה של מותגים חדשים לפוליטיקה, גורמת לקמפיין החיובי והענייני שלו להיות אפקטיבי בצורה מוגבלת.

 

בסרטון שבו הוא עוקץ את נתניהו על קניית עוקבים פיקטיביים ("לביבי יש מיליון וחצי עוקבים מבנגלדש ומלזיה"), הוא מדגיש את היותו טבעי וחף ממניירות של פוליטיקאים, אבל מה לעשות שזה לא עוזר בסקרים (שעליהם הוא פתח במלחמה, כמו שסיפרנו בשבוע שעבר).

וגם זה קרה:

1. אורלי לוי מוקלטת בחוג בית כשהיא אומרת ש"הילד שלי בכיתה ו' היה מתנסח הרבה יותר טוב מגנץ". והיא לא טורחת להבהיר שום דבר אחר כך

2. איתן כבל מגיע עם צוות של Ynet לצלם במטה הבחירות של מפלגת העבודה, ביתו השני. או לפחות כך חשב. כבל נדרש לעזוב את המטה, מה שהתפתח לתקרית קולנית שתועדה היטב והכינה אותו לקראת התוצאה העגומה שיקבל בפריימריז. כבל, צילומים הם פרוצדורה שצריך להסדיר מראש.

3. אורן חזן שמצא את עצמו מחוץ לרשימת הליכוד, החליט שהוא לא מרים ידיים והחל במגעים עם מפלגת עוצמה יהודית. נכון לעכשיו הוא שוקל ריצה עצמאית עם מפלגה משלו

4. אלונה ברקת, בעלת קבוצת הכדורגל הפועל באר שבע, מצטרפת למפלגת הימין החדש. כולם תוהים בטוויטר מה חושבים על זה השחקנים הערבים שאותם ניהלה

פאנל המדרגים: טל שניידר (גלובס), ירון אברהם (חדשות 12), אריה גולן (כאן ב'), סיון רהב מאיר (חדשות 12), גדי סוקניק (עיתונאי ומגיש טלוויזיה), מתי טוכפלד (ישראל היום) , מזל מועלם (אל-מוניטור, ערוץ הכנסת) אריק בנדר (מעריב), יאיר שרקי (חדשות 12), אמנון לורד (ישראל היום), מקבולה נאסר (עיתונאית), אורי רוזן (מאקו), איתי ולדמן (מאקו), ניב שטנדל (מאקו), דרור גלוברמן (מאקו), יעל קישיק (מאקו)