אלי אוחנה הודיע הבוקר על פרישתו מפוליטיקה, והותיר אותנו המומים ומבולבלים. איך מסכמים תקופה כל כך משמעותית? איך לוקחים כמה משפטים ומנסים לדחוס לתוכם היסטוריה שלמה? כפי הנראה נזדקק לסדרת כתבות עומק על מנת לפצח את האיש, לזקק את הרגעים הגדולים ולחתום את פועלו בשירות המדינה, בואו ננסה להתחיל:
יום שני 26.1, שעות הצהריים
אלי אוחנה מתפטר מתפקידו כמאמן נבחרת הנוער בכדורגל
לפעמים מגיע רגע בחייו של אדם שבו הוא חייב לבחור – או שהוא ממשיך בחייו הקטנים וחסרי המשמעות, או שהוא הולך להשפיע על חייהם של מליוני אזרחים, גם אם יאלץ לשלם מחיר אישי כבד. שני האחרון היה רגע כזה עבור אלי אוחנה ובפרשת הדרכים הזאת, הוא בחר בפנייה הקשה - לשנות, לחוקק, לתקן. להשקיע ימים כלילות ושנים על גבי שנים על מנת שתהיה כאן מדינה טובה יותר.
יום שני, 26.1, 20:00
"הייתי ליכודניק ותמכתי בהתנתקות, אבל התפכחתי"
לכל פוליטיקאי יש עקרונות, אבל רק מנהיג אמיתי יודע שלפעמים צריך גם להשתנות ושמותר גם להודות בזה. אלי אוחנה הצטרף לבית היהודי לא בגלל שהוא לא מאמין יותר בערכי הליכוד, אלא בגלל סיבה הרבה יותר משמעותית – בגלל שהבית היהודי פנו אליו קודם.
"אהבתי את השכונה, אבל חלמתי רחוק. רציתי להגיע למקומות שמעבר"
אלי אוחנה מתאר את הלבטים שליוו את החלטתו הדרמטית, ובין היתר גם את הקווים המנחים שיגדירו את פועלו לכל אורך הקריירה הפוליטית שלו: להביט רחוק, לשאוף אל הכוכבים, לחלום, להאמין.
"על המגרש הייתי גאה בהמנון ובדגל"
אוחנה חושף את מערכת הערכים עליה גדל: אהבה הארץ, שינון ההמנון, התעטפות בדגל. כבר אז, על מגרש הכדורגל, בכל פעם שבה הבקיע גול אמר לעצמו בלב – אלי, הגול הזה הוא מטאפורה להצלחה פוליטית עתידית.
יום שלישי, 27.1, 09:00
"זו החלטה לא קשה במיוחד - תיכף ומיד כשכל העניין הזה עלה אמרתי כן"
אוחנה יודע שמנהיג אמיתי לא חושב שעות, מתייסר ומתלבט, אלא פועל מהבטן. פוליטיקאי טוב הוא איש של אינסטינקטים, כזה ששולף מהר ומגיב מיידית. הפוליטיקה של אוחנה לא התבססה על חשיבה, אלא על לב. לב גדול, יהודי וחם.
"הליכוד? אין הרבה הבדל מאיתנו"
מרגעיו הראשונים בזירה הבהיר אוחנה כי הוא מביא איתו פוליטיקה אחרת, פוליטיקה חדשה. הרי מה זה משנה כבר ליכוד או בנט? כולנו מסורתיים, אוהבים את המדינה ויודעים ששמאלנים הם זבלים.
"אני מקווה שאני לא אצטרך להיות מניפולטור כדי להצליח בתפקידי"
עוד מהפוליטיקה החדשה של אוחנה שלכל אורך הקריירה שלו דגל, קודם כל, בשקיפות.
"אי אפשר להתייחס לכל מילה שנאמרה לפני 30 שנה"
אוחנה תמיד ידע שהדבר הכי קשה בפוליטיקה זה להבדיל בין עיקר וטפל. אנשים שמתרכזים במי אמר מה ומתי - כאילו שלכל אדם יש אידיאולוגיה מוצקה וסט דעות קבוע והוא אמור לזכור כל הבטחה שניתנה בהיסח דעת - הם אבן נגף בדרכו של איש חזון אמיתי.
יום שלישי, 11:00, איילת שקד מגיבה
"נפתלי רצה לצרף מסורתי שגדל בילדות קשה והצליח. מעולם לא דיברתי איתו אבל נאמר לי שהוא אינטליגנט". תגובתה של שקד לשריונו של אוחנה הפכה לסמל לנאורות פתוחה ומקבלת, שלשמאל יש לא מעט מה ללמוד ממנה. פרשנות: הבית היהודי קיבל בזרועות פתוחות אדם ממוצא מזרחי, שכנהוג הוא עממי, אימפולסיבי ומלא שמחת חיים. שקד הבהירה בתגובתה שאמנם החכמה של אוחנה היא חכמת רחוב, כמצופה מאדם שלמד באוניברסיטה של החיים, אבל גם זאת אינטלגנציה מסוג מסוים ונחות. ואמנם היא לא דברה איתו מעולם מכיוון שהיא לא מדברת עם חומים, אבל סבורה שיש מקום במפלגה גם לאנשים כמוהו, ואולי בהמשך אפילו לתימנים וכל מה שמגיע אחרי זה במדרג צפיפות הפיגמנטים (לא כולל סודנים).
יום שלישי, 20:30, נפתלי בנט מגיב
"ידעתי שתהיה התנגדות, אבל אני מודה שלמדתי שיעור בצניעות", אמר בנט. כן, שיעור. מה זה אם לא עוד הישג לאלי אוחנה, אחד בשרשרת. כי לפני שאוחנה הוא כדורגל, פוליטיקאי וכדורגלן שהפך לפוליטיקאי, הוא קודם כל מחנך. "אני רוצה שבשולחן הסיעה יהיו הרבה מאוד גוונים", חתם בנט את דבריו, ובכך הוביל את אוחנה לשינוי גדול נוסף – חום אגוז עם גווני שמש, שהפך את שיערו למשיי וזוהר מתמיד.
יום חמישי, 08:00, אוחנה פורש מהחיים הפוליטיים
היכן ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא? בניגוד לפוליטיקאים אחרים, אוחנה ידע מתי ללכת. הוא לא נאחז בכיסא אלא הבין שהגיע זמנו ללכת ושאיש לא יוכל לקחת ממנו את התרומה שלו למדינה, את המאבק, את העשייה. מורשתו תישאר איתנו לנצח, נמשיך ללכת לאורו.