אם יש משהו שאני מעריכה במרצ, זה את העובדה שזו המפלגה היחידה שלא נכנעה לטרנד הכוכבנים. זהבה גלאון לא ניסתה לשריין מקום לאף סלב, וכשמישהו שואל אותה למה – הרי מפורסמים שמצטרפים למפלגות מושכים אליהם עוד מצביעים - היא מתחלחלת: "אני לא מאמינה בלהצניח כוכביםץ במרצ יש אנשי מעשה שמכתתים רגליים בשטח". ועל כך - ריספקט.
"בנט זה פח"
"כנס המתלבטים" של מרצ התקיים במועדון המורפיום בתל אביב, אליו הגיעו כ- 100 איש, רובם צעירים בגילאי 25 עד 35. מתלבטים או לא, אני מוכנה להתערב שאני אשת הימין-מרכז היחידה כאן, אם כי לכו תדעו למי תצביע חבורת הגברים הגרושים שתעורר כאן מהומה בקרוב. בינתיים, בכל אופן, הם שקטים וידידותיים לסביבה, נטמעים בקהל היטב.
עוד בבחירות:
מתלבטים למי להצביע בבחירות 2015? בדקו איזו מפלגה מתאימה לכם
דו קרב בקונגרס: אובמה יבחר את ראש הממשלה הבא
מסביב קורצים לי שלטי אווירה משכנעים: "מפלים נשים במקומות עבודה ואת עדיין מתלבטת?", או "שורפים את הכסף שלך בהתנחלויות ואת עדיין מתלבטת?".
זהבה גלאון, נאה ורזה גם בלי פוטושופ, מתקבלת בתשואות מאופקות; כן, מסתבר שיש דבר כזה. גם מחיאות הכפיים שנשמעות כאן מדי פעם סוערות אבל עם כוכבית: קהל תומך אך לא משולהב, אמוציונאלי אבל מרוסן.
בניגוד לכנסים אחרים, האווירה לא בסימן "אנחנו הולכים לנצח בגדול". אם פוליטיקאים אחרים נואמים ממקום של "אל תשאלו, אני הולך להיות ההפתעה של הבחירות האלה", גלאון משדרת: תצביעו לי כדי שאעבור את אחוז החסימה. אולי יש כאן מודעות עצמית מפותחת, אולי מודעות לסקרים.
כך או כך, כשמישהו שואל אותה מה יקרה אם מרצ לא תעבור את אחוז החסימה, גלאון קצת נטרפת. "אם חס וחלילה מרצ לא תעבור את אחוז החסימה", היא מגבירה ווליום, "זה אומר ששלושה מנדטים הלכו לפח של ביבי! לפח של בנט! ביבי זה פח! בנט זה פח!". האם זהבה בלעה את מירי רגב לרגע? בכל אופן, הקהל מוחא כפיים וגלאון חוזרת לאלגנטיות המוכרת.
זה נקרא לפוצץ?
למצע החברתי שלה אני לא יכולה שלא להתחבר: זהבה מדברת על המאבק ביוקר המחיה, על צהרונים לילדים, ביטול מע"מ על תרופות, התארגנות מחודשת בשוק העבודה. "המשימה הראשונה שלנו היא להפוך את עובדי הקבלן למועסקים ישירים", היא מבטיחה, ואני מאמינה לה. אין לי ספק שמרצ ידאגו לאנשים השקופים יותר מש"ס.
גם היא, כמו רבים לפניה, מכריזה ש"לאף אחד אין אומץ להתמודד עם הטייקונים". הרצוג ולבני אומרים את זה בכנסים שלהם, לפיד אומר את זה, כחלון אומר את זה, אפילו מירי רגב. נדמה כאילו זאת סיסמת הבחירות האהובה על הפוליטיקאים עכשיו: אנחנו ואתם נגד הטייקונים. גם על התספורות לתשובה וחבריו זהבה מדברת – שום דבר שלא שמעתי קודם. הנה עוד מילה שנכנסה חזק לז'רגון הבחירות בסיבוב הזה: תספורות. לטעמי, ביטוי אסתטי מדי למהלך מטונף שאין לתאר.
בחזרה לכנס: במהלך האירוע מספר גברים מגיעים לחזית עם מצלמות, ומפנים אליה שאלות קשות וכואבות על הסדרי ראייה, גירושים ומה שביניהם. מרצ מתנגדת לקיצור "חזקת הגיל הרך"; לפי החוק העברי ילדים עד גיל 6 נשארים בחזקת האם, והאבות הגרושים טוענים שמרצ מפריעה להם להגיע להורות שיוויונית בחקיקה.
גלאון מסבירה שכל עוד נישואים וגירושים מתבצעים בישראל דרך הממסד הרבני, לא יהיה שיוויון. היא מדברת על רפורמה כוללת ועל חקיקה הדרגתית בנושאי נישואים וגירושים: לטענתה אם יהיה שינוי רק בסעיף של חזקת הגיל הרך, הרבנות תהפוך אותו לכלי סחיטה של האישה בעת סכסוך בין בני הזוג. מעבר לזה, גלאון מציינת שעם כל הקדמה, נשים הן עדיין הצד היותר חלש במערכת הזוגית ולכן צריך להתחשב בהן יותר, כמו גם בטובת הילד.
אני מסכימה לגמרי: בעת גירושים האישה היא עדיין הצד שזקוק ליותר הגנה, וחוץ מזה צריך לטפל לעומק במונופול שיש לרבנות בנושאי נישואים, גירושים וקבורה. אי אפשר להחליף רק בורג קטן, כשהמנגנון כולו מקולקל. אבל הגברים בקהל לא מקבלים את הסבריה של גלאון, מתפרצים לדבריה וזועקים את כאבם.
היא מכירה אותם: הם נודדים איתה מכנס לכנס. אולי בגלל זה היא לא נלחצת, שולטת היטב במצב ולבסוף מכריזה: "אני לא אתן לכם לפוצץ את הכנס". מודה שזה הצחיק אותי קצת: זה נקרא לפוצץ? לכי לכנס של בנט ותראי מה עושים שם הלהט"בים ואנשי הדיור הציבורי - זה פיצוץ.
מסקנה נמהרת
לפחות אפשר להעריך אותה על כך שהיא היחידה שאומרת בפירוש על מי תמליץ להרכבת הממשלה: על הרצוג, כמובן. ועדיין, היא מותחת ביקורת קשה ש"הוא נשמע כמו ביבי. אם אתה עומד בראש מחנה השמאל, למה שלא תגיד דברים ברורים?", היא תוהה. באמת למה? היא מצדה מדברת ברור בהחלט: מרצ בעד חלוקת ריבונות בירושלים או בשתי מילים - חלוקת ירושלים.
למה ששמאלנים יצביעו להרצוג – זו שאלה שמלכתחילה לא הייתה לי תשובה עליה, ואחרי הכנס הזה עוד פחות. גלאון מבטיחה שלא תשב עם ליברמן ("נראה לך?") ושתישאר נאמנה לעקרונות השמאל. איך שמאלני יכול להצביע למחנה הציוני, מפלגה שאין לה בעיה לשבת עם ליברמן או בממשלת אחדות עם הליכוד? מצד שני, לא צריך להיסחף: "בלי מרצ הרצוג לא יהיה ראש ממשלה", טוענת זהבה. נו. מסקנה נמהרת מעט.
כשגלאון מתחילה לדבר על החזון המדיני ועל הרכבת הממשלה, עיניה נדלקות בתקווה; "בפנטזיה שלי תהיה כאן ממשלת שמאל-מרכז", היא מכריזה. בפנטזיה שלי תהיה כאן ממשלת שון קונרי-עמוס תמם. אבל היא ממשיכה לחלום: "תחשבו על זה", היא אומרת, "אילן גילאון יכול להיות שר רווחה מדהים. וגם אני יכולה להיות שרה לא רעה, לקבל את תיק הפנים, אולי את תיק החינוך".
כשהיא עוברת לדבר על ה"כיבוש" אני מתחילה להשתעמם: כן, אין ספק שכל הבעיות מתחילות ונגמרות בכובש האכזר שמתנכל לציבור הפלסטיני רודף השלום. נו, מה עוד חדש.
בקיצור, השתכנעתי. אצביע מרצ. סתם, לא. אבל אם הייתי שמאלנית, בלי ספק הייתי מצביעה לזהבה גלאון – פוליטיקאית ערכית שאני מאוד מתחברת לעשייה החברתית שלה. בכלל, בכל מה שקשור למצע החברתי, אני שמאל הרבה יותר מאשר ימין. למה אין מפלגה שמציעה שמאל חברתי וימין מדיני, למה? זה היה פותר לי כל כך הרבה בעיות.
>> הטור הקודם: המחנה הציוני בפאניקה, הליכוד מזלזל בנו