הפריימריז בליכוד כבר כמעט כאן, ועם כל יום שעובר נדמה שהמועמדים רק הולכים ומאבדים אחיזה עם הקרקע. אחרי שרשרת פיגועי התאבדות הפייסבוק שחווה דני דנון, נראה שגם מישהו במטה סילבן שלום שכח את ההיגיון הבריא בדרך אל מצודת זאב. אתמול (א') עלתה בעמוד הפייסבוק של שלום תמונתו של השר לצד מה שהוא מחשיב כפי הנראה כאחד מהישגיו הבולטים – יוזמת "יום השואה הבינלאומי".
נניח לרגע לעובדה שהשר שלום מתנאה בהישג שכל חשיבותו טקסית וסמלית. נניח אפילו לעובדה שעל פי כל המקורות שאינם מטה סילבן שלום, יוזם ההחלטה היה בכלל ראש מחלקת האו"ם במשרד החוץ, רון אדם, שלא זכה אפילו לקמצוץ קרדיט בקמפיין של השר. גם כך נישאר עם אמת ויזואלית מהממת, כיוון ששלום בחר לחגוג את הישגו הכביר על פני הגויים על רקע אלמנט גרפי שקשה להתעלם ממנו: טלאי צהוב בגודל אמיתי, כולל ה-"Jude" המתנוסס במרכזו. ולא, הוא לא מתכוון לג'ודי.
מישהו במטה שלום הבין מהר מאוד שהתמונה הזאת אולי לא תסתיים בשואה פוליטית עבור השר, אבל גם תקומה לא תצא מזה. התגובות לתמונה נעו בין "OMG" ל"אידיוט", והיא נעלמה בתוך פחות משעה. אבל כמו כל fail פייסבוקי ראוי לשמו, זה היה כמובן מאוחר מדי. אומת הפייסבוק זיהתה, שמרה ותייגה. סילבן נפל ברשת.
אפשר לפטור את כל העניין כהחלטה אומללה של מעצב חסר השראה ושל יועץ תקשורת חסר הבנה. אבל קשה להאמין ששלום לא אישר את הקמפיין שבמסגרתו עלתה התמונה. כלום לא הבין השר, שרגישותו הרבה לשואה הביאה אותו לכינון יום הזיכרון הבינלאומי, עד כמה השימוש בסמלי שואה במסגרת קמפיין פוליטי הוא חסר רגישות? ואולי הייתה במעל ידה של ג'ודי – כוכבת רשת שמעידות קונטרוברסיאליות הן לחם חוקה?
ברקע של תאונת הפייסבוק הזאת ניצבת הנטייה הנצחית של פוליטיקאים בישראל להשתמש בשואה כקרדום לחצוב בו מנדטים. בנימין נתניהו מזהיר מהאיום האיראני? מדובר בשואה שנייה. ליכודניקים יוצאים נגד "הבית היהודי"? הנה נפתלי בנט על רקע גדרות תיל. חרדים מפגינים נגד מדינת ישראל? הבו לנו אברכים במדי אסירים ממחנות ריכוז ובחורי ישיבות עונדים טלאים צהובים. פוליטיקאים מתנגדים לחוק הלאום? לפיד ולבני מולבשים במדי נאצים. כל צעד שמתפרש כפגיעה במדינת הלאום היהודי מעוטר מיד בסמלי שואה כדי לשוות לו את האפקט הדרמטי הראוי. זו פריטה על המיתר הכי קל, מידי וחשוף של הישראליות, ויש לנו את הפורטים המיומנים ביותר לבצע אותה.
השימוש בשואה הפך להיות תגובה כמעט אוטומטית עבור פוליטיקאים מסוימים, ושלום נפל בפח הזה כמו הטירון הפוליטי שאיננו, אך כמו הפוליטיקאי הוותיק מדי שהינו – שר עייף שמיטלטל מכורסת עור צבי אחת לאחרת כבר שנים, ומתקשה ברגע האמת של הפריימריס לנכס הישגים ממשרדיו נטולי החשיבות. לך תסביר למצביעי הליכוד איך שינית את פני מדינת ישראל בשבתך כשר לשיתוף פעולה אזורי. יותר קל לדבר על השואה. זה עובד לביבי, לא?
איש מלא סתירות
מי היה מאמין שדווקא עודד בן עמי – ממסבירי הפנים שבמגישי החדשות בישראל ודובר צה"ל בעברו – יהיה זה שיטמון מארב ללוחם הסיירת ינון מגל כבר ביומו הראשון בזירה. בדקה וחצי הצליח מגל, בחוסר כישרון שהיה מוביל להדחתו המידית מגיבוש מטכ"ל, ליפול לכל מלכודת שהציב לפניו בן עמי. אורית סטרוק או אורי אורבך? בחייך, ינון, אפילו נפתלי (שעשה ככל יכולתו להיפטר מסטרוק ומחבריה ל"תקומה") יודע מה התשובה הנכונה. וגם מגל יודע, לפי החיוך, אבל כבר בשאלה הראשונה הוא מגלה מיומנות פוליטית שלא ממש מסתדרת עם גישת אמירת האמת נטולת הפשרות שהוא מבקש להציג; שלא לדבר על גישת ה"מפסיקים להתנצל" של מנהיגו החדש.
בן עמי ממשיך להתקיל, ומגל משתמש בתירוצים של תלמיד בית ספר כדי להסביר מדוע הוא לא זוכר מהי פרשת השבוע. קודם כל חולה, אחר כך יהודי. לשאלה "ירושלים או תל אביב" הוא משיב "ירושלים", למרות שהוא גר בתל אביב ולא מתכוון לחזור לירושלים. מגל, אגב, לא רק גר בתל אביב ונהנה ממנה, לדבריו, אלא גם משתמש בשמה ככינוי גנאי לתקשורת. זו אותה תקשורת שממנה פלט עצמו באותו בוקר ממש, בתפקיד שהציב אותו, פיזית, ממש בליבה של תל אביב. איש מלא סתירות הוא ינון מגל.
ספק אם מגל הוא הנכס האלקטורלי שבנט רואה בו, אבל תפקידו העיקרי יהיה חיזוק הגוונים הפסבדו-חילוניים שבהם מבקש האח הגדול לצבוע את קירות הבית היהודי. ככזה מותר לו גם לעשן סמים וגם להניח תפילין. בבוקר ג'וינט, בערב קידוש. אולי זו תהיה מסורת חדשה של שישי ישראלי בבית היהודי.