"מה את עוד עושה פה, ציפי? למה את לא עולה על המטוס הראשון לפריז כדי לפתור שמה את הבעיות? תציעי להם להפסיק את הכיבוש בשביל השלום, למה לא. תגידי להם שיתנצלו".
(נפתלי בנט, הרצאה בפני סטודנטים במכללה למינהל בראשון לציון)
לנפתלי בנט לא נדרשו אפילו 24 שעות כדי לגייס את פיגועי הטרור בצרפת לקמפיין "הבית היהודי". ובמטה בנט לא נמצא אפילו אדם אחד שחשב שמדובר, אולי, בחוסר רגישות ובשימוש ציני להחריד באסונם של אחרים. במטה בנט לא מתנצלים. עדיף לטעות מאשר להתנצל.
אגב, נחשו מי עלה אתמול על המטוס הראשון לפריז.
"האפשרות לטוס לפריז נבחנה אך בשל הקושי באבטחת ראש הממשלה (...) הדבר לא יתאפשר".
(לשכת ראש הממשלה, 10.1, 17:00 לערך)
"החלטתי לטוס מחר בבוקר לצרפת כדי להביע הזדהות עם הקהילה היהודית, העם הצרפתי ומדינות העולם החופשי".
(בנימין נתניהו, פייסבוק, 10.1, 21:53)
בתוך כמה שעות הפך בנימין נתניהו את החלטתו שלא לטוס לעצרת ההזדהות בפריז. מה קרה בין חמש אחר הצהריים לעשר בלילה? בקשת תחינה מנשיא הרפובליקה הצרפתית? לחץ פיזי מתון מאשת ראש הממשלה?
לא. כל מה שקרה הוא פרסום הודעת משרד החוץ על כך שהשר אביגדור ליברמן יטוס לפריז. די היה בכך כדי לשגר את נתניהו (ואת בנט) לבחון מחדש את השיקולים הביטחוניים ולמצוא דרך להצטרף לצעדה.
שימוש ציני בפיגוע טרור? התחנפות לאלקטורט? בחירות? מה פתאום. זאת הרי עצרת הזדהות. ומה יותר מזדהה מכך ששר אחד טס לייצג את מדינת ישראל, וכל הממשלה רצה להזדהות ביחד אתו?
"בראייה לאחור אני מצר על כך ויודע שלא כך היו הדברים צריכים לקרות. נעשו שגיאות גם בהתנהלותי שלי ועליהם שילמתי. אילו הם קרו היום, הייתי נוהג אחרת".
(יואב גלנט, מסיבת עיתונאים בכפר המכביה)
להתחרט ולהתנצל זה לא אותו דבר. גלנט לא מתנצל – הוא מתחרט. הוא חושב שהוא שילם מחיר ("לא בפרופורציה", כפי שטען מאוחר יותר בראיון לחדשות ערוץ 2) ולכן, בדיעבד, היה נוהג אחרת.
אדם טועה, משלם על כך מחיר, וחושב בדיעבד שהיה צריך לנהוג אחרת. חדשות מרעישות. אני מניח שגם נתניהו היה נוהג אחרת בעניין המרפסת בכיכר ציון, לפיד היה נוהג אחרת בעניין הריאיון בו הצהיר שיהיה ראש הממשלה, וקצב היה נוהג אחרת בעניין הפנייה ליועץ המשפטי לממשלה בטענות לסחיטה. זה לא אומר שהם מתנצלים.
בחייך, גלנט. כבר עדיף היה שתלך עם בנט וה"מפסיקים להתנצל".
"נכנסנו למשרד האוצר קצת עם שכרון כוח, לא היינו מספיק צנועים ולא היינו מספיק קשובים לאחרים. עשינו המון טעויות. למדנו".
(יאיר לפיד, "מה בוער" בגלי צה"ל)
והנה עוד מישהו שלא מצטיין בהתנצלויות. אם יאיר לפיד כבר מסכים להודות בטעות, זה כנראה יקרה בגוף ראשון רבים. המפלגה זה אני, הטעויות זה אנחנו.
לפיד, אגב, גם לא סיפר מה היו ה"המון טעויות" שעשו (מי זה "עשו", אגב?). אם הוא יצטרך באמת לספר על טעויות קונקרטיות, הוא עוד יצטרך לטעון שהוא באמת חושב שהוא טעה. לפיד אולי נוהג לא לדייק בפרטים מפעם לפעם, אבל טיפש הוא לא.
"אתם ודאי שואלים מה עושה גיבור ישראל במפלגה חברתית כלכלית".
(משה כחלון במסיבת העיתונאים בכפר המכביה)
לא. אנחנו שואלים מה עושה אדם שבנה לעצמו טירה בשטח אליו פלש לכאורה בסיוע תצהירים כוזבים במפלגה חברתית-כלכלית.
"לא זוכר".
שרון גל נתקל בשאלה קלה למדי והצליח לספק את המענה הגרוע מכולם. האפשרות הראשונה היא שגל אומר את האמת. כעיתונאי (שאפילו ליווה את הבחירות מקרוב), כפוליטיקאי לעתיד, וכאזרח מעורב באופן כללי, ברור שאם גל לא זוכר למי הצביע לפני שנתיים, הרי שהוא אידיוט.
האפשרות השנייה היא שגל משקר. הוא זוכר היטב עבור מי הצביע, וזה לא היה "ישראל ביתנו". לכן, הוא מעדיף לשקר. אבל אם כבר לשקר, למה לא להגיד "ליברמן"?
לפחות בענייני שקרים נדמה שיהיו לגל כמה מורים מוצלחים במפלגת הבית החדשה שלו.
"אין הסכם".
(בנימין נתניהו בנוגע להסכם אי ההתקפה עם בנט, ראיון לחדשות ערוץ 2, 6.1)
"כן, יש (הסכם)".
(נפתלי בנט, חדשות ערוץ 2, 8.1)
אפרופו שקרנים. או, כמו שניסח את זה בנט: "אני לא הדובר שלו, אני אומר את האמת".
"העבודה, או איך שהם קוראים להם, בכל בחירות בשם אחר, בהנהגת ציפי ובוז'י".
(בנימין נתניהו, שם)
24 שעות לאחר נאום הפרכות שנשא בגני התערוכה וכלל טקסט שכולו ניתוק מסחרר מהמציאות, ראש הממשלה זכה לעוד 15 דקות של בלבול חושים. הציטוט המובא כאן (שבו שוב ביבי עושה שימוש נלעג בכינוי בוז'י) הוא רק דוגמה.
הנה תזכורת: בבחירות האחרונות קראו למפלגת העבודה - מפלגת העבודה. לליכוד קראו "הליכוד ביתנו". רק אומר.
"יאיר לפיד, כמה נמוך אפשר לרדת?".
(ישראל כץ בתגובה לסטטוס של יאיר לפיד על ביטול תחבורה הציבורית בשישי, פייסבוק)
את הסטטוס הלא-ענייני הנ"ל ליווה כץ בתמונתו המביכה של לפיד העומד על דרגש מאחורי דוכן נואמים.
רמת חוסר מודעות עצמית: ביבי נתניהו.
"אני מציע שתתמקדי באבלך".
(ישראל כץ בשיחת טלפון עם מלכה חכם ששכלה את ילדיה בתאונת דרכים, "עובדה")
לא שבוע מזהיר לשר האוצר בעיני עצמו.
"אני לא דני איילון. ירצו אותי – אשאר. לא ירצו אותי – בלי כעס".
(יצחק אהרונוביץ' בראיון ל"ידיעות אחרונות")
כמה שעות מאוחר יותר: אהרונוביץ' מודיע על פרישה. כנראה לא רצו.
"הרבה יותר נוח לעבוד מתחת לרדאר".
(יאיר לפיד, "מה בוער")
וב"לעבוד מתחת לרדאר" אני מתכוון ל"להתראיין לכל כלי תקשורת בארץ לרבות רדיו סטודנטים בעמק יזרעאל וטלוויזיה קהילתית במזכרת בתיה".
"לכל מקום שהציבור הישראלי יחליט לשלוח אותי, לשם אני אלך".
(יאיר לפיד בתשובה לשאלה אם יהיה ראש ממשלה, חדשות ערוץ 2)
"הציבור יחליט, לא אני".
(נפתלי בנט בתשובה לשאלה אם יהיה ראש ממשלה, חדשות ערוץ 2)
אחים.
"פתחתי את השבוע בזה שאני איזה רב-טבחן בכפר כנא. המשכתי עכשיו שאתם מציירים אותי כהומופוב. למה זה קורה? כי אני ימני".
(נפתלי בנט, שם)
הלו, המנדט של ההתקרבנות כבר תפוס אצל ש"ס.
"אין דבר כזה", "מתנגד לחלוטין", "לא מבין למה צריך את זה", "יש רק משפחה אחת ביהדות", "בוא לא נקרא להם נישואים".
(מתמודדי הפריימריז ב"הבית היהודי" על נישואים חד-מיניים, אתר "כיפה")
מצד שני, גם תפיסות חשוכות היו פעם המנדט של ש"ס.
"אני בעד שוויון זכויות לכל אזרח ונגד אפליה על כל רקע כולל העדפה מינית. מצד שני אסור להתעלם מהפן היהודי של קידושין, הרי הוא לא ישתנה בחוק, כי נחליט פתאום. צריך למצוא פתרון שיאפשר הכרה ומתן זכויות מלאות לכל אזרח במדינה מבלי לפגוע בזהות היהודית. בכל מקרה הכל צריך להתנהל בהדברות ומבלי לפגוע באף ציבור".
(ינון מגל, פייסבוק)
55 מילים. אפס אמירה. גבירותי ורבותי, הרשו לי להציג בפניכם: ינון מגל, פוליטיקאי.