וולטון היא עיירה בקנטקי המונה קצת יותר מ-3,600 תושבים. 699 מתוך בעלי זכות ההצבעה שביניהם התייצבו ב-2012 לבחור את מועמדם לראשות העיר. שעות ספורות לפני סגירת הקלפיות שאלה אשתו של אחד המועמדים את בעלה אם היא חייבת להצביע. היא הייתה תשושה לאחר משמרת בבית החולים בו התמחתה כאחות, ובעלה הסכים שתוותר על המאמץ. אלא שלאחר ספירת הקולות התברר ששני המועמדים קיבלו את אותו מספר קולות בדיוק. ההכרעה בין השניים נפלה בהטלת מטבע, ובעלה של האחות הפסיד. תשישותה של אשתו מנעה ממנו את ראשות העיר וולטון.

עוד בבחירות:

האנקדוטה המשעשעת הזו ("משעשעת" אם אתם לא בצד המפסיד) מלמדת שלפעמים, בניגוד להשקפה המקובלת ובהתאם לקלישאה, כל קול אכן קובע. ובכל זאת, המקרה הזה חריג ונדיר, ואפשר לומר במידה גבוהה של ודאות שלא כל קול קובע. זה ודאי נכון ככל שהמספרים גבוהים יותר; אם לא אצביע בבחירות הקרובות, הסיכוי שזה ישפיע על התוצאות הוא אפסי. בחירות אינן משחק כדורגל, ולעתים נדירות הן מוכרעות על חודו של קול.

גם טיעונים אחרים בגנותה של אי ההצבעה נמצאו בעייתיים. הסטטיסטיקאי דאגלס ואנדרוורקן הפריך בעבר מספר טיעונים כאלו. ביניהם, למשל, הטיעון המוסרי לפיו אי ההצבעה נוטלת מהמצביע את הזכות להתלונן (ע"ע "משטרת הקיטורים"). טיעון זה הרי לא עומד במבחן המציאות, כיוון שגם מי שאינו מצביע זכאי להגנת החוק ונדרש לעמוד בכל הזכויות והחובות האזרחיות.

יש לעומת זאת הטוענים כי בהצבעה טמון רווח למצביע. פרופ' אייל וינטר מהמרכז לחקר הרציונליות באוניברסיטה העברית מציין במאמר שפורסם ב-Ynet ב-2012 את "התועלת הנפשית מעצם ההצבעה" (וגם "מחיר נפשי/מוסרי מהימנעות מהצבעה"). פרופ' אנדרו גלמן מאוניברסיטת קולומביה טען ב-2008 שבהצבעה טמון רווח כלכלי פוטנציאלי עצום, ולכן הדבר דומה לקניית כרטיס לוטו - הסיכוי של המצביע הבודד להשפיע על הבחירות הוא קלוש, אך זכייה בהשפעה תניב רווח עצום.

דוכן לוטו של מפעל הפיס (צילום: GFDL, מתוך ויקיפדיה)
כמו בלוטו, זכייה מניבה רווח עצום|צילום: GFDL, מתוך ויקיפדיה
 

מלבד כל זאת יש לציין כי גודלה של מדינת ישראל ושיטת הבחירות הנהוגה בה הופכות את ההצבעה הבודדת לעניין שאינו בטל בשישים. ד"ר יוסי לוי, בעל הבלוג "נסיכת המדעים", מצא לפני שנתיים כי "השילוב של המספר הקטן מאוד של קולות המזכים במנדט בכנסת עם שיטת הבחירות יוצרת הסתברויות גבוהות מאוד לכך שקול בודד ישנה את חלוקת המנדטים – בין 1 ל-350 ל-1 ל-700". אלו לא הסתברויות נוסח אלו הנמצאות בארה"ב (שם מצא גלמן כי מדובר ב-1 למיליון, ולפעמים 1 לעשרה מיליון), אלא כאלו שכל אחד מאתנו יכול לתפוס.

פעולה הכרחית

אולם כוחה של ההצבעה אינו בהצבעה הבודדת, אלא בהצבעה הקולקטיבית. הצבעה היא אמנם פעולה אישית, אך היא גם פעולה חברתית. למעשה, ההצבעה מגלמת בתוכה גם אקט דקלרטיבי של הקהילה המפגינה את מעורבותה בחייה שלה. ההצבעה אמורה לשקף את יחסי הכוחות האידיאולוגיים בתוך החברה, לטובת הפרטים בחברה. מי שלא מצביע, יוצר למעשה ייצוג משובש ולא נאמן למציאות של יחסי הכוחות, ופוגע בכך בכל מי ששותף לתפיסת עולמו, ובראש ובראשונה – בו עצמו.

חמורה מכך היא ההשלכה העקרונית ההרסנית של אי ההצבעה. אי-הצבעה שנובעת מביטול האפשרות בכוחה של הצבעה בודדת להשפיע על התוצאה (לא בלי בסיס, כאמור), לא לוקח בחשבון את ההשלכות הערכיות של מעשה כזה על החברה. במילים אחרות: למעשה יחיד של אי-הצבעה אין כמעט כל השפעה; לעשרות אלפי אי-הצבעות יש כבר אפקט עצום.

גם זה מובן מאליו. בבחירות האחרונות בישראל בחרו יותר ממיליון ו-800 אלף בעלי זכות בחירה לא לממש את זכותם. השתתפותם בבחירות הייתה יכולה להשפיע על התוצאות באופן דרמטי. ושערו בנפשכם מה יקרה לו מאות אלפי מצביעי הליכוד או המחנה הציוני יחליטו כאיש אחד לוותר על הבחירות. ההשפעה על מבנה הממשלה הבאה ועל פניה של מדינת ישראל תהיה קרדינלית.

הלורקס
המסר הכי טוב ליום הבחירות, ולחיים עצמם. הלורקס
 

לכן, ההצבעה היא פעולה חשובה, ואפילו הכרחית, לכל אזרח במדינת ישראל, כמו לכל פרט בכל קהילה. ההצבעה היא אחד מהרגעים (המעטים) שבהם אדם מקבל הזדמנות לעשות משהו עבור החברה שבה הוא חי, ובמחיר זניח. וזה אולי הדבר היפה ביותר בהצבעה: היא מגלמת בה בעת רווח אישי (הצבעה למען האינטרסים שלך) ורווח חברתי (נטילת חלק באקט קהילתי). זו פעולה נהדרת משום שהיא נעשית הן לטובת הפרט והן לטובת הכלל, ומצליחה לשלב בין השתיים מבלי שיתנגשו. בכך היא דומה למתן צדקה, כפי שטען גלמן ביחד עם החוקרים ארון אדלין ונואה קפלן במאמר מ-2007. בסופו של דבר, הצבעה היא פעולה המעידה על אכפתיות.

בספרו "הלורקס" מגולל ד"ר סוס מעשייה על אדם הכורת עצי טראפולה ומחריב את כל המערכת האקולוגית בעמק הקסום בו הם גדלים. הסיפור מסתיים כשאותו אדם מגיש לנער זרע עץ ומבקש ממנו לשתול אותו, לשמור עליו, ולהחזיר את הטבע לחיים. זה משל חברתי בגנות הקפיטליזם והתיעוש ובזכות השמירה על הסביבה, אבל מעל לכל – זה משל מוסרי על אכפתיות אנושית. ד"ר סוס מסיים את הסיפור במשפט "אם למישהו כמוך לא יהיה כלל אכפת, דבר לא ישתנה. אפילו לא קצת" (בתרגום חופשי שלי). אני לא יכול לחשוב על מסר טוב מזה, ליום הבחירות ולחיים עצמם. רק להוסיף: לכו להצביע.

>> שוברים את הראש? המדריך למתלבט