הקמפיין שנגנז
בנט לא ייתן למשהו קטן כמו העובדות לבלבל אותו. הקמפיין שנגנז|צילום:

ניתנה האמת להיאמר: קמפיין "יגאל עמיר מצביע בנט" הוא מביש. ראשית, הוא נשען על הנחת יסוד מטופשת. אז מה אם יגאל עמיר מצביע נפתלי בנט? האם נבחר ציבור אחראי גם לאופיו ולמעשיו של כל אחד מבוחריו? ואם היינו מגלים שמחבל ערבי-ישראלי מצביע למחנה הציוני? האם זה היה אומר משהו על המפלגה? בנט הביע את סלידתו המובנת מאליה מעמיר. די בכך. באותה מידה, אגב, גם התגובה של בנט על כך ש"יגאל עמיר לא מצביע לבית היהודי" היא גם שקרית (מאיפה אתה יודע?) וגם מיותרת.

שנית, הקמפיין מביש משום שהוא עושה שימוש נבזה באדם מחליא למטרות פוליטיות ומתדלק מטעני שנאה נפיצים. וזה עלוב, מגונה ומסוכן.

אבל הנה הטוויסט: הקמפיין לא היה ולא נברא. מדובר ברעיון עוועים מטומטם של כמה מצעירי המחנה הציוני (דווקא אחד ממטות הבחירות הפעילים והמבריקים במערכת הבחירות הנוכחית), שנגנז עוד בטרם יצא לאוויר העולם - והאוויר שהוא נושם לכאורה בתמונה אינו אלא הדמיית מחשב. הקמפיין נגנז משום שבמחנה הציוני ישנם מבוגרים אחראים שידעו לקטוע את הרעיון המכוער באיבו. מבוגר אחראי, אגב, זה בדיוק מה שאין בבית היהודי.

עוד בבחירות:

>> מתלבטים למי להצביע בבחירות 2015? השאלון שבודק איזו מפלגה מתאימה לכם

>> 24 דברים שבאמת חשוב לדבר עליהם לפני הבחירות

בשעה שהעלה את פוסט התגובה המהדהד שלו לפייסבוק,  בנט כבר ידע את האמת. הוא מספר בפוסט שמפלגת המחנה הציוני "גונזת" את הקמפיין. המירכאות סביב ה"גונזת" במקור, לא ברור למה. בעצם, ודאי שברור. כשבנט כותב "גונזת" במירכאות, הוא גם מציג את הגרסה הנגדית וגם מביע את דעתו הציניקנית עליה. אדם שאינו דמגוג היה מסביר את פעולת הפיסוק השולית לכאורה, אך המשמעותית, ומנמק מדוע הוא מתייחס בציניות לפעולת גניזת הקמפיין. אך לא בנט.

 בנט, כפי שכבר כתבתי בעבר, הוא גדול הדמגוגים של דורנו. הוא לא נותן לעובדות לבלבל אותו, והוא לא מתכוון לתת להן לבלבל את מצביעיו. והפוסט שלו, בהתאם, הוא פוסט בנטי ממסד עד שתי כוכביות. כמה דמגוג בנט? את הפוסט הוא פותח בפנייה "בוז'י, תעצור את זה עכשיו". ובכן, למעשה בוז'י עצר את זה עוד לפני ה"עכשיו" של בנט. זה לא מפריע לבנט לרכוב על זה לאורך שני פוסטים (!), יותר ממאתיים מילה, ועשרות אלפי לייקים. הדעת נותנת שאם מדובר במעשה חמור ומסוכן של הסתה, היה מקום גם מצדו של בנט לגנוז אותו – לכל הפחות, מרגע שהמחנה הציוני עשה זאת. אבל בנט מתלונן על האש בעודו מלבה אותה במו ידיו. הדמיית מחשב מטומטמת שהייתה נחלתם של כמה עשרות אנשים במקרה הרע, הפכה בזכות בנט לנחלתם של עשרות אלפים. זה בנט - שופך את שמן מילותיו למדורה, ומתלונן על החום. איזה חום.

 

התגובה של בנט
בנט בעמדה האהובה עליו: עמדת הקורבן|צילום:

כך מתייצב בנט באחת הפוזיציות הציבוריות החביבות עליו: המתקרבן הגאה. בנט אוהב להציג את עצמו כגבר-גבר, גיבור ישראל העשוי ללא חת (ראו תגובתו הבאה לקמפיין יגאל עמיר – תמונה מימי שירותו הצבאי תחת הכיתוב עתיר הזקפה הלאומית "סוף מבצע, דרום לבנון"). כך, בשעה שנתניהו מתבכיין על התקשורת השמאלנית שעשתה יד אחת "להפילו" (משל היה דיקטטור ברפובליקת בננות), בנט תוקף ("נגמרו הימים שלא נתתם לי לדבר!", הוא מספר על הימים שבדה מדמיונו). לכן, קמפיינים שהופכים את בנט לקורבן הסתה לכאורה או למעשה משרתים את עמדת ההתקרבנות שלו כמי שנרדף על ידי השמאל בשל עמדותיו הלאומיות הלא-מתנצלות. ואם צריך לחזק את זה עם קצת רגשנות, אפשר לשתף את הפוסט של גילת בנט ("אני מפחדת").

כשהכיסא קורץ, המילים לא שורטות

יש מן המשותף בפוסטים של בני הזוג בנט. יותר מדמגוגיה (אצל נפתלי) ומופרכות (אצל גילת), שני הפוסטים לוקים בצביעות גסה. מילא גילת בנט, שאינה משמשת פקטור משמעותי במשחק הפוליטי (לפחות עד שנדע אחרת) ואינה לוקחת חלק פעיל באלימות המובלעת, הגזענית וההומופובית של מפלגת בעלה. אבל שבנט ידבר על הסתה? בכל הנוגע לדרדור מערכת הבחירות להסתה אישית, מוטב שיקשוט עצמו.

כדאי להיזכר שרק לא מזמן השווה הבית היהודי את פרופ' יוסי יונה מהמחנה הציוני לחמאס, לא פחות ולא יותר. איש האקדמיה הישראלי, הטעון ביקורת כלפי מדינתו, הוא לא פחות מארגון מחבלים. בבית היהודי לא היה אף מבוגר אחראי שיגיד שזה מוגזם, שהם הלכו רחוק מדי, שעדיף לגנוז את הסרטון לפני שיראה אור רשת. מה קרה ל"מילים יכולות להרוג, שלטים יכולים לפצוע"? וגם לדבר על "השמאל שלא למד כלום מרצח רבין" בשבוע שבו ועד מתיישבי השומרון מעלה סרטון בניחוח נאצי-אנטישמי – נו, איך היה אומר משה קלוגהפט? זה לא נדבק.

לא לחינם הזכרתי את משה "בקמפיינים יש הכפשות" קלוגהפט – הקמפיינר של בנט ומי שמוביל את אחד ממסעות התעמולה המצליחים והעלובים שנראו אי פעם במקומותינו. את טריק ה"תראו מי מצביע לו" לא המציאה חבורת צעירים חסרי אחריות במחנה הציוני. קלוגהפט היה שם הרבה לפניהם. כפי שפורסם לאחרונה בתחקיר "הארץ", קלוגהפט ייסד בעבר תנועת קש שמאלנית שפרסמה מודעת תמיכה של ח"כים ערבים ופעילי שמאל רדיקלי בעמותת "עיר עמים", במטרה להציגה כקיצונית. הוא עשה את זה גם נגד "הקרן החדשה" (פעילים "פלסטינים" הביעו תמיכה בנעמי חזן). כן, זה בדיוק מה שכמעט וקרה בקמפיין "יגאל עמיר בוחר בנט". למעשה, אם לא היינו יודעים אחרת, אפשר עוד היה לחשוב שהקמפיין הזה נולד בבית היוצר של קלוגהפט. ובאשר לשאלה למי הועיל הקמפיין הגנוז והפצתו ברבים אין בכלל ספק.

 

הצביעות של בנט, אגב, לא נעצרת כאן. לפני כשנתיים העלה בנט פוסט בעניין דומה, לאחר ששוב נטען שיגאל עמיר מצביע עבורו. אלא שמאותו פוסט, הפלא ופלא, נעלמו כל אותם דיבורים על "השמאל לא למד כלום", "הרצוג איבד סמכות מוסרית" ו"מילים יכולות להרוג". מדוע? משום שאת הקמפיין ההוא לא הריץ המחנה הציוני, אלא הליכוד שבנט רצה להצטרף לממשלתו. הרצוג איבד בעיניו סמכות מוסרית להיות ראש ממשלה; לנתניהו הוא קורא להקים ממשלה תוך יממה. מסתבר כשהכיסא קורץ, המילים אפילו לא שורטות.

גם אם בינו לבין עצמו יודה נפתלי בנט בדברים הללו – בדמגוגיה, בצביעות, בטעימה המבחילה מהדייסה הקלוגהפטית – הם לא יגרמו לו להסיר את הפוסט מפייסבוק. בבית היהודי, כבר למדנו, לא מתנצלים.

בטור הקודם: נתניהו מנסה לקנות אותנו עם פיצה