את הבדיחה הבאה סיפר לי אחד מראשי מפלגת העבודה לשעבר, על אודות מפלגת העבודה.
ישבנו בלשכתו שבכנסת בשעת לילה מאוחרת, כתלי המשרד הדיפו ריח של קפה בוץ, ובזמן שעל הצג התנהלה הצבעה כזו או אחרת שאלתי את הבכיר את שאלת מיליון השקלים של הפוליטיקה הישראלית. לאמור: מה פשר יצר ההתאבדות של המפלגה הזו, שחיים רמון קרא לה פעם לוויתן, ושהפכה מאז לקרפיון. ושלעד תעדיף לשסף את עצמה ולהגישה את מעיה ליריביה על מגש ממתקים, בלווי קיסם וסוכריית מנטה.
"איש אחד", השיב באוזניי הבכיר, אי שם ב 2006. "מת בטרם עת ומצא את עצמו בגיהינום. עדיין בהלם הוא פנה לאיזה פקיד שהסתובב שם ואמר לו: 'תשמע, הייתה טעות, כל החיים שלי עשיתי מעשים טובים, התפללתי, נזהרתי בלשוני, לא יכול להיות שאני לא בגן עדן, תבדוק שוב ברשימות!'. בדק הפקיד ברשימות ואכן, הייתה טעות. רק שהמעלית לגיהינום ירדה לשם רק פעם ביום, וזו של אותו היום כבר ירדה. אמר הפקיד לצדיק, 'אני אתן לך עבודה קלה: אתה רואה את הבריכה הזאת של החרא? יש אנשים בפנים, ואתה תעמוד באמצע עם פטיש גדול, וכל פעם שמישהו מנסה לצאת – אתה דופק לו עם הפטיש בראש'. וכך היה. כל הלילה עמד הצדיק עם הפטיש ודפק לאנשים שניסו לצאת מהחרא עוד פעם, ועוד פעם, ושוב, עד שבבוקר הוא היה מותש לחלוטין, תפוס איברים ומיוזע. הוא בא לפקיד, והפקיד אמר לו: 'תשמע, הרגע החמצת את המעלית עוד פעם. בקיצור תצטרך להישאר פה עוד יום, אבל הפעם אני אתן לך עבודה באמת קלה'. הוביל פקיד הגיהינום את האיש הצדיק לעוד בריכה מלאה בחרא ואמר לו: 'אתה רואה את הבריכה הזאת? יש אנשים בפנים, ואתה תעמוד באמצע עם פטיש גדול, וכל פעם שמישהו מנסה לצאת – אתה דופק לו עם הפטיש בראש'. התעצבן הצדיק ואמר: 'זה מה שאמרת אתמול! ואני כמו חמור עבדתי! עד שאני בקושי מצליח להרים את הידיים עכשיו!' אמר הפקיד: 'אתה לא מבין. הבריכה הזו מלאה במועמדים של מפלגת העבודה. משמע שהם מחזיקים אחד את השני ברגליים, מלמטה'".
על הבדיחה הזו חשבתי לפני שבועיים בערך, בעיצומו של ה- Bump האלקטוראלי שהביא האיחוד בין הרצוג לבין לבני. רינו צרור העלה לשידור את שלי יחימוביץ' לאוויר רגע אחרי שלבני דיברה שם, יפה פחות או יותר. אם כי בלווי הזחיחות ההיסטרית-משהו, שמלווה אותה מאז שצעדה אל מתחת לחופת "העבודה". "הזדהיתי עם חברתי החדשה למפלגה", אמרה ברוע יחימוביץ', הסכנה הגדולה ביותר לניצחונה של מפלגת העבודה בבחירות האלה (אם כך היא תמשיך, והרצוג ימשיך להבליג), יותר מאשר כחלון, או אלי אללוף, או בנט.
ובעברית: לבני, שאמרה רגע לפני כן שמעולם לא העמידה תנאים כאלה או אחרים ל'עבודה" - היא שקרנית וצבועה. "למדנו הרבה מאד", אמר רינו צרור, "מהשיחה הזו בבוקר הזה". ובעברית: מה שעשית עכשיו, שלי יקירתי, הוא לקפוץ ראש אל תוך הבור שחפרתי לך.
מזכירה את פליטווד מק
נעשה סדר: יחימוביץ' רואה בלבני פרימדונה פוליטית ואופורטוניסטית אידיאולוגית המהווה איום מוחשי ומיידי לא רק למעמדה בתוך מפלגת העבודה אלא גם למרכזיותן של עמדותיה החברתיות בתוך מצע העבודה ("יש תקווה באוויר", כתבה יחימוביץ' לפעיליה לאחרונה, "ובצידה החובה והצורך לשמר את דרכנו האידיאולוגית בתוך המפלגה"). בכל הקשור להרצוג, הוא רואה ביחימוביץ' מעין מפלגת-יחיד בתוך "העבודה" המשרתת קודם כל את האינטרסים שלה. "שלי לא יודעת לעבוד בצוות", אמר ב 2011. "היא שמה פס על הסיעה ועל החברים... לפעמים אני חושב ששלי חושבת שהמפלגה היא סרח עודף. היא צריכה לדעת שזו לא 'מפלגת שלי', זו מפלגת העבודה".
בערך באותו הזמן, אירח "פורום רובינגר" (חממת יוזמות חברתית-מדינית שהפעלתי יחד עם מספרים חברים, עד 2012) את יצחק הרצוג כדי לדון בשאלה: "מה יקרה אם הפלסטינים יכריזו על מדינה באופן חד צדדי". הרצוג היה אז בעיצומה של התמודדות על ראשות העבודה. מה שמקורביו סימסו לנו אז על אודות המועמדת יחימוביץ' (אבל לא על אודות עמיר פרץ, שהתמודד גם הוא) – גרמו לטלפון הסלולרי של הח"מ להתלהט בידו. מבלי להסגיר את התוכן, נגיד רק שהוא מתיישב היטב עם החלטת המועמד הרצוג להחליף את יחימוביץ' בלבני, בעמדת האישה החזקה של הרשימה הזו. וכי בינו לבין יחימוביץ' שורר חוסר אמון עמוק ומוחלט, על גבול הרצון "לקרוע לה את הצורה". וזה ציטוט.
כל זה מוביל למסקנה הבאה: מי שתקבע האם "המחנה הציוני" תרכיב את הממשלה הבאה או לא, איננה ציפי לבני, וגם איננה פאינה קירשנבאום (שייתכן והביאה את הקץ על "ישראל ביתנו") – אלא שלי יחימוביץ'.
כל עוד תמשיך להתייחס לצירופה של "התנועה" בראשות לבני, שתנועתה מתחילה להזכיר את פליטווד מק, שאיש לא נותר בה למעט מיק פליטווד, כמו אישה נשואה הנאלצת להשלים עם צירופה של אישה אהובה יותר לבית שבו גרה שנים – תמשיך ההובלה הרגעית של "העבודה" בסקרים להישמט. במתאם ישיר לחוסר יכולתה של יחימוביץ', המשוגרת על ידי הרצוג לאולפני הטלוויזיה מסיבה כלשהי (אצל אטילה שומפלבי, נגד זאב אלקין; אצל אברי גלעד והילה קורח, נגד לובי הגז), להגיד משפטים כמו "צירופה של ציפי לבני טוב לישראל, בלי קשר לתועלת האלקטורלית". או "מדוברת במנהיגה פוליטית אמיצה, נקייה, מן המרשימות שידענו בתולדותינו".
או בקיצור: את כל המשפטים שחברת כנסת מטעם הליכוד היתה אומרת על לבני, בהוראתו המאיימת של נתניהו, במידה ולבני הייתה מצטרפת לליכוד בבחירות האלה. כי אלו המילים שהיו נשלחות ממטה הבחירות הישר אל הטלפונים הסלולריים של כל אנשי הרשימה, במסגרת המסר היומי.
אחרת, הרצוג יאבד את ההובלה. יפסיד את הבחירות האלה. והמשל הנצחי אודות "העבודה" ובכיריה המדשדשים בבריכה ההיא בגיהינום ימשיך להיות רלבנטי. אם הוא לא מאמין, שישאל את יו"ר העבודה ב-2012, שלי יחימוביץ', שנשאלה אז על ידי דנה ויס למה היא לא משתדלת יותר לצרף את לבני למפלגתה גם על חשבון מיזעור מעמדה של היו"ר: "נכנסתי לפוליטיקה כדי לכונן סדר חברתי וכלכלי צודק", אמרה ראש "סיעת שלי" לפני 26 ירחים. "יש המון פנטזיות וסקרים אם יקרה ככה ואם יקרה ככה. יש עובדה אחת: העבודה היא המפלגה השנייה אחרי הליכוד, ובסקר של מינה צמח לפני שבוע בתסריט מסוים, עברנו אותו במספר המנדטים". כמה שבועות אחר כך העבודה בראשות יחימוביץ', קיבלה 15 מנדטים. הליכוד-ביתנו בראשות נתניהו, קיבלה 31.