הוא היה האיש שאמרו עליו שלא ידע יותר מחמש מילים בעברית, וכונה גם "האיש שנחשב למושך בחוטים של בנימין נתניהו". אנחנו מכירים את ארתור פינקלשטיין בעקבות הניצחון המפתיע של נתניהו כנגד כל הסיכויים בבחירות 1996: "בלעדיו ביבי נתניהו לא היה ראש ממשלה, והחיים של כולנו היינו אחרים בתכלית", קובע בעז גאון, עיתונאי לשעבר שראיין את פינקלשטיין.
אבל הסיפור של היועץ המסתורי הוא הרבה מעבר לכך: מייחסים לו את שינוי השיח הפוליטי האמריקני כמעט במו ידיו, והוא תמיד נשאר בצל, בהיחבא. למעשה מדובר בסיפור על מה מוכן לעשות אדם כדי להצליח בקריירה שלו, ואם באמת ניתן להפריד לחלוטין בין הקריירה המקצועית לחיים הפרטיים.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"בלעדיו ביבי נתניהו לא היה ראש ממשלה, והחיים של כולנו היינו אחרים בתכלית"
בעז גאון, עיתונאי לשעבר שראיין את ארתור פינקלשטיין
ארתור פינקלשטיין נולד בברוקלין, בן למהגרים יהודים. הוא היה מתמטיקאי וסטטיסטיקאי שעבד כבר בקמפיינים של ריצ'רד ניקסון ורונלד רייגן, ובלט מהרגע הראשון. "ארתור ידע לקרוא מספרים, המספרים פשוט דיברו אליו", אומר גארי מלוני, יועץ פוליטי. וקוני מאק, חבר קונגרס מפלורידה, מסביר: "מה שהפך את ארתור לשונה היה שהוא הבין את הרגש מאחורי המספרים".
פינקלשטיין, באמצעות הסקרים, המספרים, יצר שיטה חדשנית - פילוח לפי טריטוריה ומוצא אתני. היום קוראים לזה "השבטים". "הוא היחידי שהתחיל לבנות את זה בפילוח כזה בעולם. לפני האינטרנט", מסביר עדו צוקרמן, במאי הסרט "היועץ" על פינקלשטיין שישודר בשבוע הבא בהוט 8. ובכך הוא הפך לסוקר העל, יועץ אסטרטגי של עשרות מועמדים במפלגה הרפובליקנית, הימין השמרני באמריקה. היועץ מלוני קובע: "הוא היה מסוגל לגרום לבחירתם של סנאטורים אמריקנים יותר מכל אחד אחר בהיסטוריה".
"להשחיר, להכפיש, להוציא מהארון אם צריך"
ואיך הוא עשה זאת? פינקלשטיין נודע כמנהל קמפיין חסר מעצורים. "הוא היה מזוהה עם קמפיינים מאוד אגרסיביים שגרמו לך לפחד", מסביר גאון. יונתן גת, מרצה לתקשורת פוליטית באוניברסיטת תל אביב, מפרט: "להשחיר מועמדים, להכפיש אותם, להוציא אותם מהארון אם צריך. היה סנאטור שקראו לו ג'ייקוב יעבץ, והגיע ארתור פינקלשטיין, בתשדיר בחירות מאוד קצר פתח את התיק הרפואי שלו, וחשף את העובדה שהוא סובל ממחלת ניוון שרירים, וגרם להפסד שלו".
"על המצבה שלי", אמר פעם פינקלשטיין, "הייתי רוצה שיכתבו: 'הוא הפך את המילה 'ליברל' - בתרגום לעברית אפשר לומר שמאלני - "לקללה בשלוש יבשות שונות'". עם זאת, על המצבה שלו כתובות רק שלוש אותיות: AFF, ושנת לידתו ופרידתו. "זה המקום שבו טמנתי את ארתור", מספר בן זוגו דונלד קיריילי בסרט הדוקומנטרי. "הוא תמיד אהב אותי, טיפל בי, ורצה שנהיה ביחד לנצח".
"על המצבה שלי הייתי רוצה שיכתבו: 'הוא הפך את המילה 'ליברל' לקללה בשלוש יבשות שונות'"
ארתור פינקלשטיין
יותר מ-50 שנה היה ארתור פינקלשטיין בזוגיות עם דונלד קיריילי. הם הכירו בסוף שנות ה-60, תקופה שבה הומוסקסואליות הייתה בלתי חוקית באמריקה. "נכנסתי למסעדה וארתור בא לעברי, דחף אותי לקיר ואמר: 'אתה חמוד מאוד. הייתי רוצה להכיר אותך'. שנינו הבנו ללא מילים שנצטרך לחיות בארון. בגלל הלחץ החברתי".
"שנינו הבנו ללא מילים שנצטרך לחיות בארון. בגלל הלחץ החברתי. הוא תמיד אהב אותי, טיפל בי, ורצה שנהיה ביחד לנצח"
דונלד קיירילי, בן זוגו של ארתור פינקלשטיין במשך 50 שנה
זוגות חד-מיניים חיו אז במחבוא, בהסתר. וכל אותה עת, פינקלשטיין המשיך לעבוד ולקדם מועמדים שמרנים. הוא לא נחשף, נשאר בצללים, אבל טביעות האצבע שלו בכל הקמפיינים היו ברורות. בשנות ה-80' עשו דונלד וארתור דבר כמעט חסר תקדים באמריקה של אותם ימים - הביאו ילדה מאם פונדקאית. "זה היה דבר בלתי מתקבל על הדעת לדבר עליו, לחשוב עליו", נזכר דונלד. "שלאנשים הומוסקסואלים יהיו ילדים! מי שמע בכלל על דבר כזה?"
בסרטון ביתי מ-1987 פונה ארתור לתינוקת ואומר: "אנשים יאמרו לך שאני מעולם לא החזקתי אותך, ולא האכלתי אותך, אבל האמת היא שהחזקתי אותך והאכלתי אותך, וכל הדברים האלה. זה למען התיעוד ההיסטורי. יכול להיות שלא אעשה זאת שוב".
"זה היה דבר בלתי מתקבל על הדעת לדבר עליו, לחשוב עליו. שלאנשים הומוסקסואלים יהיו ילדים! מי שמע בכלל על דבר כזה?"דונלד קיירילי, בן זוגו של ארתור פינקלשטיין במשך 50 שנה
הגיע למלון בשם בדוי - ושינה את הקמפיין
פינקלשטיין החל לתעד את עצמו ואת משפחתו בשנות ה-80', בקלטות VHS. אחרי מותו המשפחה נתנה אותן לבמאי עדו צוקרמן, שעבד עם פינקלשטיין במשך 20 שנה: "יש אנשים שהוא הפנט אותם. זה מה שמשך אותי. אני נמשך לגאונים כל החיים. אני אוהב להיות בסביבה של גאונים. פינקלשטיין בשבילי הוא המאסטרו. הייתי מוכן לרוץ ולעבוד איתו בחינם, רק כדי ללמוד". צוקרמן החליט לספר את סיפורו של היועץ, קודם כול בגלל הקמפיין ההוא ב-1996.
"אני נוסע הלוך ושוב לתל אביב במשך כמה חודשים. ששם אנהל קמפיין לאדם בשם ביבי נתניהו", אמר פינקלשטיין בתיעוד ביתי מאפריל 1996. מערכת הבחירות ההיא אחרי רצח רבין נראתה אבודה מבחינת הליכוד. נתניהו, שהואשם בליבוי ההסתה, היה יחסית אלמוני וחסר ניסיון. הסקרים הראו פער של יותר מ-20% לטובת פרס, המדינאי הבכיר, יורשו של רבין. "האם זו לא הדקה ה-90 של הליכוד, מחנה הימין כולו, שבה צריך להחליף את קפטן הקבוצה, נתניהו?", תהה אז גדי סוקניק, מגיש "אולפן שישי" ב-1996.
אבל אז רון לאודר הכיר לנתניהו את ארתור. פינקלשטיין הגיע לישראל כדרכו, איש צללים. נרשם במלון בשם הבדוי "אברהם שוורץ", והתחיל לעבוד. "לכל מקום בעולם שפינקלשטיין היה מגיע אליו, הוא היה זורק את הסקרים הקיימים ועושה סקר משלו", מציין צוקרמן, וגת מסביר: "עד ארתור פינקלשטיין, מה שסוקרים בדקו כאן זה למי אתה מצביע. פינקלשטיין בדק מה המניע שלך להצביע. וזה הבדל מאוד מאוד גדול".
ג'ורג' בירנבאום, יועץ פוליטי ושותפו של פינקלשטיין, נזכר: "הוא שאל את האנשים בסקרים שלנו: 'האם אתה מזדהה קודם כול כיהודי או כישראלי?". לימור לבנת הייתה ראש מטה ההסברה של הליכוד באותן בחירות, והיא מסבירה את ההיגיון: "כל מי שאמר שהוא מרגיש יותר יהודי, הוא ימני. וכל מי שאומר שהוא מרגיש יותר ישראלי, הוא איש שמאל".
"המסר שנשלח הוא הישראלי נגד היהודי"
פיינקלשטיין שלח את נתניהו, פוליטיקאי חילוני אוכל שרצים שהתחתן בעברו בנישואים קונסרבטיביים, לכותל. בעצם הוא יצר את המשוואה שמגדירה את הפוליטיקה הישראלית, אולי גם את החברה הישראלית, עד היום: היהודים נגד הישראלים. "לא רואים את מרצ בכותל, לא רואים אף אחד ממפלגות השמאל, העבודה, אף אחד מהן בכותל. אז המסר שנשלח הוא הישראלי נגד היהודי", מנמק בירנבאום.
"כשהוא בא עם הרעיון של 'פרס יחלק את ירושלים', אמרתי 'איש אידיוט, מה הוא פה מדבר?'", משחזר אביגדור ליברמן, אז מנכ"ל הליכוד. "אמרתי, זהו, אנחנו מפסידים". תשדיר הזכוכית המתנפצת שעבד בבחירות בארה"ב חזר: פינקלשטיין שכפל את הנוסחה המנצחת עם סרטון של פרס וערפאת מחזיקים ידיים והמסר: "ערפאת מוביל את פרס לחלוקת ירושלים. השילוב הזה מסוכן לישראל". אחרי התשדיר, ליברמן כבר חשב אחרת: "זה היה אפקט שהוא ממש מהפך, הרגשנו מהפך".
כמו בקמפיינים באמריקה, פינקלשטיין היה עסוק בניצחון בלבד, בלי להתחשב באמת או בהשלכות. וגת מדגיש: "כשאתה מציב שלט 'פרס יחלק את ירושלים', יש את התוכן ויש את הסאבטקסט. הסאבטקסט הוא 'פרס בוגד'". השרה לשעבר ציפי לבני, אז מועמדת בליכוד, מסבירה: "זה דבר שזה לא רק עוינות פוליטית, זה שנאה שהשפיעה גם על הקיטוב בחברה, גם אלה הדברים שצריכים להיאמר".
"לא צריך לעניין, רק להכות בראש"
השינוי שהביא ארתור היה לא רק במסר אלא גם בצורה. תשדירי התעמולה לפני פינקלשטיין היו סרטים ארוכים עם הרבה מסרים או נאומים למצלמה. "עד פינקלשטיין אתה תראה את יצחק שמיר יושב שם במשך שש דקות", משחזר גת. זה גם מה שמטה פרס עשה ב-1996 אבל לפינקלשטיין היו תוכניות אחרות.
"ארתור אמר 'זהו, נגמר. לא סרטים ולא עלילות, יהיו סרטונים, אפילו לא סרטונים, זה פרסומות. כמו סרט פרסומת'", אומרת לבנת. "'כל אחד יהיה 30 שניות אפילו 15 שניות', הוא אמר. אמרנו 'מה? מה זאת אומרת?' הוא אומר 'מה ששמעתם'".
"ארתור אמר 'זהו, נגמר. לא סרטים ולא עלילות, יהיו סרטונים, אפילו לא סרטונים, זה פרסומות. כמו סרט פרסומת - כל אחד יהיה 30 שניות אפילו 15 שניות'"
לימור לבנת, מנהלת הקמפיין של הליכוד ב-1996
וכך אכן היה. "בתשדיר 'אין ביטחון, אין שלום, אין סיבה להצביע פרס' - בפועל זה חמש שניות של מסר", מחדד גת. "זה בעצם מה שקורה היום. אז במידה מסוימת ארתור פינקלשטיין חזה את העידן הזה של הטיקטוק, הסטוריז והרילס".
והשותף בירנבאום משחזר: "בערב הראשון של תשדירי הבחירות האלו פרסמנו את הסרטונים, וישבנו מסביב לשולחן עם צוות הקמפיין, ודן מרידור שאל את השאלה: 'אילו סרטונים יופיעו מחר בערב?' וארתור אמר 'נפרסם את אותם הסרטונים'. ואז מרידור שאל 'למה' וארתור ענה 'ובכן, כדי שאנשים יזכרו את הסרטון, אנחנו צריכים לפרסם את הסרטון שוב ושוב".
"אמרתי לו 'ארתור, מי יסתכל בזה? זה לא יעניין אף אחד'", תהתה אז לבנת. "הוא אמר 'זה לא צריך לעניין. זה ממש לא צריך לעניין. זה רק צריך להכות בראש ולהישאר בראש בדיוק כמו קוקה קולה'". ובירנבאום קובע: "הרעיון של חזרה על המסר - 'פרס יחלק את ירושלים', 'פרס יחלק את ירושלים', 'פרס יחלק את ירושלים' - זה הרעיון ששינה את הבחירות בישראל".
פינקלשטיין כבר היה בבית באמריקה כשהמדגמים בליל הבחירות הראו שפרס מנצח. "כל מה שידעתי הוא שהטלפון לא הפסיק לצלצל כל הלילה", נזכרת בתו מולי. "ואבא חזר ואמר להם, 'אל תדאגו, הכול יהיה בסדר, אתם תנצחו בסוף'". ואז, בשלוש לפנות בוקר היה שינוי במגמה: בטלוויזיה הכריזו כי ראש הממשלה הבא של ישראל הוא בנימין נתניהו. "לאחר מכן הטלפון צלצל, עניתי- 'אבא, הבנימין הזה בטלפון שוב'", משחזרת מולי. "לא הבנתי מה קורה. רק עניתי לטלפון".
"הפך לקורבן של השיטות שהוא שכלל"
בסרט ביתי חודשים ספורים לאחר מכן, בספטמבר 1996, מכריז פינקלשטיין למצלמה: "זהו יום קשה מאוד לדונלד ולי. עומד להתפרסם דיווח בעיתונים שדונלד ואני מנהלים מערכת יחסים חד-מינית. הסיפור עומד להיות מה שנקרא 'הוצאה מהארון', וזה, לפחות בשנת 1996, הופך אנשים למטרה ומושא ללעג ולקלס. הם הציבו את משפחתי בסיכון ללא אף סיבה, ואני רוצה שזה יצולם כדי שכל העולם יראה זאת".
"זהו יום קשה מאוד לדונלד ולי. עומד להתפרסם דיווח בעיתונים שדונלד ואני מנהלים מערכת יחסים חד-מינית. הסיפור עומד להיות מה שנקרא 'הוצאה מהארון'"
ארתור פינקלשטיין בסרט ביתי, ספטמבר 1996
ההצלחה עם נתניהו והחשש שישחזר אותה בארה"ב הפכה את פינקלשטיין עצמו למטרה. אחרי שנים בצללים נחשפו החיים שלו בכתבות גדולות בעיתונים. "ארתור פשוט נקרע לגזרים – 'אנחנו גמורים, זה נגמר. יפטרו אותי וזהו סוף הקריירה שלי', והוא התחיל לבכות", מספר בן הזוג דונלד.
"זה אירוני שבן אדם שכל החיים שלו משתמש בקמפיינים של הכפשה, של השחרה, הוצאה של מועמדים מארון בריאותי או דברים אחרים, פתאום טועם מאותה דייסה שהוא בישל", מציין גת. "הוא הופך להיות הקורבן של השיטות שהוא בעצמו שכלל. ולפתע הוא קצת מתבכיין". לדבריו, כינו אותו "הומוסקסואל שמתעב את עצמו".
"ארתור פשוט נקרע לגזרים – 'אנחנו גמורים, זה נגמר. יפטרו אותי וזהו סוף הקריירה שלי', והוא התחיל לבכות"
דונלד קיירילי, בן זוגו של ארתור פינקלשטיין במשך 50 שנה
חשוב לזכור, פינקלשטיין עבד לאורך השנים עם לא מעט פוליטיקאים שמרנים שפעלו נגד הקהילה הגאה. בעוד הוא חי לו בנוחות במסצ'וסטס הליברלית, הוא מגדל את הבנות עם בן זוגו.
"זה לא רק שיש כאן צביעות ולא רק שיש כאן דו-פרצופיות, יש כאן גם תאוות בצע ופחדנות", מאשים גת. "הוא נהנה מהכסף של הסנאטורים ההומופובים שמצרים את צעדיה של הקהילה, מחוקקים חוקים נגדה - וקופץ הלאה למועמד הבא. יש כאן בעיה מוסרית". וגאון טוען: "אני חושב שיש פה סכיזופרניה. הוא באמת חי בשני עולמות, והעולמות האלה לא התחברו, וברגע שחיברו לו את שני העולמות האלה בעל כורחו, היה לו עם זה מאוד קשה".
הווידוי המאוחר: "שיניתי את העולם לרעה"
המציאות הציבה בפני פינקלשטיין מראה לא מחמיאה. כמה שנים לפני מותו, בהרצאה נדירה שקיימת ביוטיוב, הוא נשמע כבר מהורהר: "אמרתי שאני רוצה לשנות את העולם. וכך עשיתי, שיניתי אותו לרעה. זה לא מה שרציתי לעשות, אבל יש כאן שאלה אתית". בסרט שישודר בהוט 8 בחר הבמאי לא להכניס את הקטע הזה: "לא רציתי שהוא יתנצל".
למה?
"כי אני לא חושב שהוא צריך... שאני יכול לבוא לדרוש ממנו להתנצל. הוא איננו", משיב צוקרמן.
"אמרתי שאני רוצה לשנות את העולם. וכך עשיתי, שיניתי אותו לרעה. זה לא מה שרציתי לעשות, אבל יש כאן שאלה אתית"
ארתור פינקלשטיין, 2011
ב-2004 אושרו נישואים חד-מיניים במדינת מסצ'וסטס, בזכות הפוליטיקאים הדמוקרטיים שפינקלשטיין נלחם בהם כל חייו. הוא נישא לבן זוגו. בערוב ימיו אולי החל פינקלשטיין סוג של חשבון נפש, אבל חמש שנים אחרי מותו, גם על מערכת הבחירות הנוכחית שורה רוחו של ארתור: שוב נתניהו בכותל, שוב סרטונים בשחור-לבן - רק שהפעם זה לא רק ביבי.
"כל קמפיין פוליטי ישראלי מיומו הראשון התעסק במי האויב שלנו. את מי הבסיס שלנו שונא הכי", מסביר גאון. ואכן, מאז ההצלחה של סרטון "הערבים נוהרים" ב-2015, כולם נהיו פינקלשטיין. כל קמפיין מסמן את האויב שהכי מפחיד את הבוחרים, וחוזר על המסר שוב ושוב ושוב: לפיד עם האזהרה מבן גביר, נתניהו עם האזכור של "האחים המוסלמים". לפי גאון, "זה דבר שצריך לרשום אותו, אתה יודע, לתת ממש סטמפה, זכויות יוצרים - ארתור פינקלשטיין".
קיימת נטייה להפנות אצבע מאשימה לפינקלשטיין, שבשיטות שלו חסרות המעצורים העמיק את הקיטוב בישראל, קרע אותה לשבטים ששונאים זה את זה. אבל לפני שנטיל אחריות על אדם אחד על כל הקיצוניות וההתלהמות בפוליטיקה הישראלית, כדאי לזכור: "ארתור פינקלשטיין לא המציא את הקיטוב בישראל, הוא פשוט זיהה אותו", מאבחן גת. "הוא בסך הכול שיקף לנו את עצמנו. התהום הפעורה שבין הקבוצות השונות כאן במדינה - הכול כבר היה קיים. הוא בסך הכול העלה את זה כלפי מעלה. למעשה מול כל הטענות כנגד ארתור פינקלשטיין הוא יכול להגיד 'מצטער חברים, זה לא אני, זה אתם'".