הקלישאה החבוטה "מקום שהזמן עצר בו מלכת" באמת שקטנה מלתאר את סניף פתח תקווה של הליכוד - מקום שמעל לדלת הכניסה אליו עוד דבוק הסטיקר "בגין בשלטון - שלום וביטחון". על דלת קטנה ממול עוד תלויה תזכורת מקמפיינים פרה-היסטוריים של איש הנצח של הליכוד - כרזה מקולפת עם הסיסמא "נתניהו - עושים שלום בטוח". גם דיוקניהם של ז'בוטינסקי ושמיר לא נפקדו מקירותיה של קפסולת הזמן הזו. אך התמונה הגדולה ביותר פה על הקיר היא דווקא זו של האיש שהקריירה הארוכה שלו בכנסת מתגמדת לעומת התואר החשוב באמת - האיש שהביא לישראל את הלגו. גאוות תנועת חירות הפתח תקוואית, חה"כ חיים קופמן המנוח, שעל שמו קרוי הסניף.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
בתוך בניין מגורים במרכז העיר - כשבצד השני של הקיר מגדלת אם חד-הורית את ילדיה - שוכן לו הסניף, אולם קטן של לא יותר מ-20 מ"ר. השירותים, אגב, בקצה השני של הקומה. ובבוקרו של יום בחירות הצמצום הזה בולט במיוחד. כשישראל כ"ץ, השר לשעבר וכנראה גם לעתיד, מגיע בשעה עשר לביקור חיזוק ועידוד, אחד הפעילים מבקש ממנו שידאג למלאבסים לסניף חדש. כ"ץ לא התרשם במיוחד.
החיזוק והעידוד של כ"ץ לא היו נחוצים במיוחד. יגאל כהן, האיש שמונה על ידי הנהגת הסניף לנהל את יום הבחירות, אומר שהעניינים יתחילו להתחמם כנראה בסביבות ארבע אחרי הצוהריים. אבל מבחינתו של כהן השאננות היא ממנו והלאה. כבר בעשר הצוות שלו עומל בכל הכוח בתוך החדר הקטן. בצד אחד צוות הטלפנים הממריצים: שלוש נערות ונער, ששירותיהם נשכרו תמורת תשלום, יושבים ומדרבנים בעוד הם ניזונים מתפריט של בורקסים וסוכריות גומי. בצד האחר יושב כהן, שלא יורד מהטלפון לשנייה, יחד עם שני עוזריו ואלה לא מפסיקים לרגע לעקוב אחר הנעשה בקלפיות בעיר, וגם בישובים סמוכים כמו סביון, קרית אונו או ראש העין - ולהזרים את המידע הלאה, אל מצודת זאב.
כהן מדבר על לא פחות מ-400 פעילים של המפלגה שמסתובבים ברחבי העיר. קמפיין הגעוואלד, עושה רושם, הופנם היטב. החדר הקטן נהפך במהרה לתחנת רכבת של פעילים ומתנדבים שנכנסים ויוצאים כל העת, כמעט סחף. לוקחים ציוד, או מחזירים; מעמיסים מזון לחלוקה בצוותים של הקלפיות, או סתם באים ומשתפים בחוויות מהנעשה בחוץ. בשעה המוקדמת הזו האווירה עוד רחוקה מלהיות אופטימית והניסיונות לקבל מהפעילים הערכה כלשהי לגבי הנעשה שם בשטח נתקלת בשילוב של אופטימיות מאוד-מאוד-זהירה, משולבת בחשש מעין הרע.
בלב פעילות ההמרצה נמצא מפעל ההסעות. שלושים מתנדבים נרשמו להיות נהגי מונית ליום אחד בשירות המפלגה ולהעמיד לטובת המבצע את רכבם הפרטי. לפעמים הם נדרשים אפילו להגיע הרחק ממחוזות פתח תקווה ליישובים מרוחקים כמו חדרה. אך דווקא ההיבט הזה של הפעילות בינתיים לא ממש מתניע. נכשל ניסיון לאתר נהג שאפשר להתלוות אליו לכמה שעות ביום המשוגע הזה. רק מעטים מתוך שלושים הנהגים עלו על הכבישים, פשוט כי אין בהם ממש צורך.
"זו עיר של חמולות"
עמוק מתוך הייבוש מסרבת א', אחת מהנהגים, להיכנס לייאוש. נכון לשעת אחר הצוהריים עדיין לא הוטלה עליה אף משימה והיא דואגת להבהיר למי שיש לו כל ספק שבטלת הנהגים היא לא אינדיקציה שניתן להסיק ממנה דבר. "פתח תקווה זו עיר של חמולות. גרות פה משפחות ביחד והם דואגים שיהיה מי שייקח את הסבתא להצביע". בשלב מסוים היא בעצמה מתייאשת מהמתנה ונוסעת לכפר סבא להסיע את האימא הפרטית שלה מבית האבות בכדי להצביע.
רק לקראת ארבע נמצא סוף סוף הנהג שמסכים לאמץ אותי לחיקו,ששמו שמור במערכת. בדרך לשכונת שעריה בדרום העיר הוא מספר שגם הוא העביר את השעות האחרונות בעיקר בהמתנה דרוכה לעת שייקרא לדגל. אך בבוקר, מסתבר, הספיק לעשות שני איסופים. "הראשון היה אחד שאמר שהוא יודע איפה הוא מצביע, ואז כשהגענו זה היה בית ספר נטוש לגמרי. לא היה שם בכלל קלפי. כשרצינו ללכת לקלפי מונגשת, אז היא בכלל לא הייתה מונגשת. אין לך איפה לשים את האוטו ויש שם שביל של מאה מטר הליכה עד הקלפי, וזה בנאדם שהולך עם הליכון והגיע לשם כמעט מפורק לגמרי. והגיעו לשם הרבה נכים. כל הסיפור לקח שעתיים. ההסעה השנייה הייתה אחת בת תשעים, שגם היא הולכת עם הליכון. הקלפי הייתה בערך חצי קילומטר מהבית שלה ולא היה שום סיכוי שהייתה מצביעה אחרת. גם הבן שלה, שליווה אותה, בעצמו בקושי הולך".
הוא פתח תקוואי מלידה, עמוס בלוקאל פטריוטיות ומתנדב לספר בנסיעה אנקדוטות מתולדות העיר - בעיקר איך פתח תקווה הייתה מעוז של האצ"ל בימי המחתרות וכיצד כילד היה עוקב אחרי סיירת מטכ"ל היוצאת מבסיס סירקין ומתאמנת בפרדסים שהם היום שכונת מגוריו. כשאנחנו חולפים באחת השכונות החלשות של העיר הוא מתרגש לספר איך הוא ואשתו נהגו להתנדב כאן. זו אגב הפעם הראשונה שהוא מצביע ליכוד. הוא כבר עמוק בעשור השישי שלו, בתור חובש כיפה רוב חייו הצביע בעיקר למפד"ל ויורשיה. "נתניהו חי שנים רבות תחת רדיפה עיתונאית וגם משפטית תוך כדי סטנדרט כפול כלפיו יחסית לפוליטיקאים אחרים", הוא אומר. "הצבעתי לו למעשה כהבעת תמיכה אישית בו, סוג של בחירה ישירה בו".
"זה רק מתגבר היום", הוא אומר על החיבור בין המגזר ממנו הוא מגיע לבית הפוליטי החדש שלו. "בנט ושקד היו אלו שפירקו את הציונות הדתית. כועסים עליהם לא רק בגלל הממשלה האחרונה. הם אולי הצילו את המפד"ל, שהלכה וגססה, והביאו אנשים חדשים. אבל בסבב א', שבועיים לפני הגשת הרשימות, הם נטשו. הם אמרו שהם לא יכולים עם הרבנים, כל מיני שטויות. מי עושה דבר כזה שבועיים לפני? ואז הם גנבו לנו את הקולות. הם הסתובבו פה בשכונות, בוא נגיד שמרכז ההצבעה שלהם בבחירות הקודמות היה גבעת שמואל ופתח תקווה, החבר'ה שלהם הגיעו לפה לחוגי בית ושבתות. והם מספרים לך סיפור א' ועושים ב'. לאיילת שקד אין סיכוי לעבור. לפני חודש היא הייתה פה באסיפה בחירות ואמרתי לה, 'את רוצה שיסלחו לך לעתיד? לכי ותעשי הפסקה'".
ואיך בכלל הגיע לג'וב החד-פעמי הזה, אתם שואלים? "באחד מערוצי הטלגרם של נתניהו שאני עוקב אחריו הזמינו את כולם להתנדב. נרשמתי ודי מהר חזרו אלי. הציעו לי כל מיני הצעות: להתקשר לאנשים או לשבת בקלפי. אמרתי להם, 'תקשיבו, אני מסיע אנשים. ראש קטן, ראש איתן'".
"אנשים לא מפסיקים לפנות ולבקש"
כשאנחנו מגיעים לבסוף לשעריה מתגלה שמדובר בקריאת שווא. האח והאחות המבוגרים שמעוניינים לקחת את אימם בת ה-93 לקלפי שממוקמת בבית הספר שברחוב המקביל החליטו לבסוף לוותר ולאסוף את האם הישישה ברכבם הפרטי. הפרשנות של הנהגת א' מתממשת לנגד עינינו: ברחובות הקטנים האלו בשעריה אפשר לראות שלט של הליכוד ונתניהו כמעט על כל גדר שניה. הנהג שלנו אולי בכל זאת לא נסע לחינם, כי השכנה בבית ליד שגם עליו תלוי שלט של נתניהו מתקשה גם היא בהליכה. אחד מבני המשפחה נשלח לדפוק בדלת של השכנים, אבל מתברר שהיא מרותקת למיטה אחרי שנפלה ושברה את הרגל. האחים ואימם ממהרים לצאת להצביע. לסיכום, הליכוד הרוויח שלושה מצביעים והפסיד אחת.
זו הזדמנות לספר כי לא כל אנשי הסניף התלהבו מנוכחות של כתב בחלקה הקטנה שלהם, כל שכן כזה המייצג את N12. היו נהגים שסירבו בכל תוקף להכניס את "נציג אל ג'זירה" אל מכוניתם ואחרים שלחו אותי אל חבריי בחמאס. היה גם פעיל בכיר בסניף שנזף בקולנות בכהן כיצד העז להכניס "את האויב, כאן אלינו לתוך הבית". ועם זאת, וגם את זה חשוב להדגיש, היו פעילים אחרים - ולא מעטים - לבביים עד מאוד.
הנהג שלנו נקרא חזרה אל הסניף בכדי לאסוף פתקי מחל אל אחת הקלפיות. כשאני מספר לו בדרך לשם על התגובות להגעתי, הוא מתקשה להיות מופתע ומשתף במעשה מתקופת שירותו הצבאי. "בוא אני אספר לך משהו. ב-1989 הביאו אלינו לפלוגה בגבעתי את אורי אבנרי, שיספר על התקופה שלו בשועלי שמשון בתש"ח. זה היה יום שישי. שאלו מראש מי יכול להחזיר אותו, אז אני התנדבתי לקחת אותו חזרה הביתה לתל אביב. אז היה לו את 'העולם הזה'. אז מה הוא כתב שבוע-שבועיים אחרי זה כשהוא סיכם את החוויות שלו מהביקור הזה? הוא כתב 'החזיר אותו חזרה הביתה בחור דתי נחמד, אבל מי יודע אילו זדונות מסתובבים לו מתחת לכיפה'. זו הכוויה שלי. יכול להיות שלנהגים האחרים היו כוויות יותר קשות". אגב, בדיקה בארכיון 'העולם הזה' מעלה כי הנוסח היה מעט שונה. עברו שלושים שנה, לך תזכור.
בחמש בערב, בשעה שבה טען יגאל כהן הבוס של סניף פתח תקווה שיקרה כל האקשן, מסתבר שהסניף די רגוע. כהן נותר עם הצוות המצומצם שלו שעסוק עדיין עם הטלפונים. והוא מתפנה סוף סוף לדבר קצת בנחת. "עכשיו אנשים הרבה יותר רצים להצביע, בגלל השנה הקשה שהייתה להם", הוא אומר. "כל הזמן זה היה בתחושה שביבי יעלה עוד פעם ועוד פעם. אחרי שהיינו באופוזיציה שנה פלוס, ואנשים ראו מה זה אופוזיציה, אנשים יוצאים מהבית ויש להם רוח התנדבות. אני רואה את זה כבר כמה ימים פה בסניף, אנשים לא מפסיקים לפנות ולבקש 'תן לי לעשות, מה אני יכול לעשות?', זה לא היה ככה בבחירות לפני שנה. אני אומר לך, הליכוד יגיע ל-33-34 מנדטים, והגוש 63 מנדטים".
הדברים של כהן בהחלט משקפים את מדד ההתלהבות הליכודי שבחוץ. המראות ברחובות העיר מעידים יותר מכל על התעוררות דרמטית של הליכוד. בכל רחוב מרכזי בעיר, ואפילו באלו שקצת פחות מרכזיים אפשר לצפות במכוניות של פעילי המפלגה, מקושטות היטב. אנשים עם חולצות של הליכוד גם כן. ה-400 איש של יגאל כהן נותנים עבודה הדיווחים על אחוזי ההצבעה הנוסקים לשיעורים היסטוריים מחזקים עוד יותר את התחושה שקמפיין הגעוואלד של נתניהו שכוון אל השאננים והספקנים הצליח מעל למצופה. כשהשמש שוקעת, כמה שעות לפני תום ההצבעה, ריח בניצחון בפתח תקווה באוויר.
רדיו געוואלד: "איך נדביק את הפער?"
בעברו השני של הכביש שפעם קראו לו כביש גהה גם כן עסוקים בשעות האחרונות בגעוואלד כהלכתו. כאן לפחות יודעים לבטא את המילה הזו בדיוק כמו שצריך. בשבע בערב מתחיל באולפן של תחנת הרדיו 'קול ברמה' בבני ברק משדר המוגדר במוצהר כמשדר המרצה. מאחורי המיקרופונים יושבים ישראל כהן ויעקב גרודקה. פעם הם היו שני יריבים מ'כיכר השבת' (כהן) ו'בחדרי חרדים' (גרודקה). היום הם מבכירי השדרים בתחנה, צמד המגיש יחד תכנית אקטואליה יומית כבר ארבע שנים.
הגעוואלד נכנס כאן הערב לפסים מעט פחות מטאפוריים. מילת המפתח היא "צעקה". בשלב מסוים של השידור נכנס אחד מאנשי הצוות לאולפן ודוחק בגרודקה "תביאי לי עוד פוליטיקאים שיצעקו קצת". המילה הזו, על הטיותיה השונות, עוד תאמר כאן הרבה הערב. והפוליטיקאים אכן עולים לשידור בזה אחר זה.
ראש וראשון להם הוא יו"ר ש"ס, אריה דרעי. "ריבון העולמים. גדולי ישראל שנושקים לגיל מאה יצאו בבוקר להצביע במסירות נפש והאנשים שלנו לא יצאו עדיין. איך נדביק את הפער הזה?" זועק דרעי במופע התחנונים שלו, שעתיים וחצי בטרם ייסגרו הקלפיות. "הם יהרסו את עולם התורה ועולם היהדות ואנחנו יושבים אדישים".
דרעי ניגש לנתח את המצב. "נכון לעכשיו יש עלייה של 6.2% בהצבעה לעומת הפעם הקודמת. כשאנחנו מסתכלים בנתונים שיש לנו, מי תרם לעלייה הזו, זה שלושה חלקים: בעיקר, לצערי הרב, ערי השרון - הערים של גוש השמאל; הערבים - שיוצאים בהמוניהם, הרבה מעבר למה שכולם שיערו. עשרות מיליונים שהשקיעו שם כסף אירופאי, נותן את שלו. וקצת גם בימין, אני חייב לומר".
"אני יודע שאנחנו מצטיירים מגויסים", מצהיר כהן מיד איך שנכבה המיקרופון ומתחילה הפסקת הפרסומות. "בטח תשאל אותנו עכשיו 'אבל אתם מתגייסים למערכה'. אבל מה לעשות שאנחנו מגויסים באמת". ושותפו מבהיר: "אנחנו לא אומרים למי להצביע. לא ש"ס, ולא ג' ולא בן גביר ולא כלום. אנחנו יוצאים נגד דבר אחד, נגד השאננות החרדית. שלא יגידו 'עזבו אותנו, אנחנו לא משפיעים', זו תחושה גלותית".
"אנחנו גם עיתונאים וגם חרדים", אומר כהן. "בכל השנה אנחנו באובייקטיביות. אני מראיין פה פוליטיקאים מהשמאל ולפעמים גם פוליטיקאים אנטי-דתיים ולפעמים הם גם אומרים דברים שלא נוח לאוזן שלי לשמוע. אבל עכשיו זה באמת עניין של להיות או לחדול. אני אנחנו באמת אחרי שנה קשה. אמרו עליי, עליי בתור חרדי, שצריך לזרוק אותי במריצה למזבלה", הוא אומר בכאב ומתייחס לדבריו של שר האוצר אביגדור ליברמן לפני יותר משנה
"אנשים ישנים ועוד רגע סוגרים את הקלפיות"
יש משהו מעט תיאטרלי בגעוואלד החרדי. בשידור מדברים על "שעת השמד", כולל סיפורי זוועה על תחבורה ציבורית בשבת וחוק השבות חדש שיוביל לזרם של לא-יהודים לישראל. חלק מהמרואיינים מדברים על חילול שם עצום, סכנת ההתבוללות ועד המצאת דת חדשה. ואחרי כל זה מה הפלא שגרודקה פונה לשותפו לאולפן בשידור ונוזף בו: "ישראל, אתה נראה לי מאוד רגוע".
אבל האמת היא שכהן רחוק מאוד מלהיות רגוע. מדובר בבנאדם שהוא תופעה. באחד מרגעי השיא של השידור כהן - אדם שמערכת הקשרים שלו לא נופלת מזו של אף פרשן פוליטי בכיר בישראל - יוצא ונכנס בכדי לתאם מרואיינים. הוא מנסה להגיע אל ראש האופוזיציה בנימין נתניהו בכבודו ובעצמו, אבל בסוף נאלץ להסתפק בדוברו טופז לוק, שנעתר לשוחח עם צמד השדרים לקראת סוף התכנית. שידור חי או לא, כהן לא מפסיק לרגע לענות לטלפונים בתוך האולפן עצמו, בעוד הוא מנסה לסיים את הכריך שאחד מאנשי ההפקה הביא לו כבר לפני שעה, ולהשיב לכמה מאות הודעות וואטסאפ בזמן שהשותף שלו גרודקה לא זז לשנייה מהכיסא.
"אתה מכיר עוד אדם בעולם שבאמצע שידור עונה לטלפון?", מלין גרודקה - המשמש גם כראש מחלקת האקטואליה של התחנה - על חברו. "הוא תופעה, צריך לעשות עליו סדרת דוקו. משהו הזוי. הבעיה שלי יש הפרעת קשב ואני צריך להתמודד עם הדבר הזה. וזה עוד שידור חי, זה לא מוקלט. לי יש הודעות דחופות באמת. אני מנהל את השידור השני, שמתחיל בתשע, ואם אני לא עונה להודעות זה קרייסס". כהן נאלץ להודות שהוא אכן סובל מבעיה קלה של דחיית סיפוקים "יעקב כבר למד להכיל את זה", הוא טוען להגנתו ומיד ניגש לספק תירוץ, "אתה לא מבין, הייתי בסיור קלפיות והצטברו לי הודעות של שעתיים".
זה געוואלד על כל קול. לאורך השידור גרודקה מבקש ממאזינים שטרם הצביעו שיעלו לשידור. הוא רוצה לשכנע אותם להצביע. אף אחד לא יודע לנתח בוודאות את משמעות אחוזי ההצבעה הגבוהים וזה מספק דלק למופע הגעוואלד. הם משוכנעים שהגידול הזה פועל רק לרעתם. בדיעבד, כעת אחרי שאנחנו כבר יודעים את התוצאות, הגידול בשיעורי ההצבעה נרשם באופן כמעט בלעדי ביישובים המזוהים עם הימין ובערים החרדיות. אבל בשבע בערב ב"קול ברמה" מדברים על מה שהם קוראים לו "ערי השרון". כהן מציב את רמת השרון וכפר סבא מול בני ברק ומודיעין עילית. "במודיעין עילית אנשים פשוט ישנים, אנשים בבית ועוד רגע סוגרים את הקלפיות", צועק גרודקה למיקרופון. הוא המשיך לחכות כל השידור למאזין שעוד לא הצביע, אבל כזה לא נמצא.
"אנחנו לוקחים נתונים, שמים עליהם זרקור ומספרים את מה שאנחנו רוצים לספר", מודה גרודקה. "כי אין אמת. אין אמת! אף אחד לא יודע מה באמת קורה והכול קשקוש. גם הפרשנים הגדולים שיושבים עכשיו באולפני מחרטטים את עצמם לדעת. כשיש עלייה או שזה מאוד מרנין או שזה מאוד מפחיד. אנחנו בחרנו בדרך, של הפחדה, נכון. ודרעי היה הוגן, הוא אמר עכשיו שגם באזורים של הימין אנחנו רואים עליה. אבל גם בערים הערביות. הוא היה הוגן".
"הרגשתי כאילו אני עם טלאי ברחוב"
שיח הזהויות שמשתלט בשלב מסוים על השידור, בשירות העלאת שיעורי ההצבעה החרדיים, עשוי להישמע לאוזן חילונית זרה כביטוי של עוינות מסוימת. זה לא באמת המצב וגרודקה דואג להבהיר שזה נעשה ממקום פחות פוליטי, אלא עמוק הרבה יותר. "הציבור החרדי רואה בפוליטיקה ובבחירות משהו מאוד מאוד אישי, עמוק ורגשי גם, בפרט אחרי השנה האחרונה. ישבתי אתמול אצל אימא שלי ואחותי, שגרה איתה, כל היום היא הייתה אתמול עם ספר תהילים, כדי שיצליחו במערכה. זו הזייה. וזה לא שטיפת מוח, היא באמת הרגישה שפגעו בה ושרוצים לבזות אותה ואת האמונות שלה".
"היום, בחיי הבוגרים, אני בכלל בז לפוליטיקה", אומר גרודקה. "אחרי שאתה עובד בפוליטיקה ומכיר את הפוליטיקאים, אתה מבין את זה אחרת. אבל האדם החרדי הפשוט, שלא נחשף לנבכי הפוליטיקה, הוא רואה את ליברמן כאויב. אני זוכר איפה הייתי כשברק נבחר לראשות הממשלה. הלכנו ברחוב והרגשנו שאנחנו סוג ב'. לא ברמה של פוליטיקה, ברמה של קטע אישי. ברק הצטייר כאויב של הציבור החרדי. רק אחרי זה הוא הכניס את החרדים לקואליציה שלו. אני לא רוצה להשוות למה שהיה לפני שנים, אבל הרגשתי כאילו אני עם טלאי צהוב ברחוב. הרגשתי שאני מושפל, השפילו אותי!" אבל הציבור החרדי משתנה. ועם השינויים גם הגעוואלד מקבל צורות חדשות. כשחה"כ יצחק פינדרוס עולה לשידור הוא נשאל על מאמציו בקרב מה שנקרא "החרדים העובדים" לעומת המיינסטרים החרדי וגרודקה תוהה האם הפעם הקבוצות הללו יבואו להצביע בהמוניהם. אלו האנשים שבדיוק אליהם מכוון קמפיין הגעוואלד הזה.
"אין ספק שזה מאתגר את הפוליטיקאים", אומר כהן. "הם היו רגילים שיש רק מיינסטרים. שיש את 'המודיע' ו'יתד נאמן', וכך מדברים לכולם ומשכנעים. פתאום כשנהיו יותר ויותר גוונים, אתה צריך להרחיב את סל המסרים שלך ולדעת לפנות לעוד קהלים. המיינסטרים החרדי ולומדי התורה תמיד יישארו העיקר. הם לא פונים לאלו שחושבים שלעבוד או לעשות כסף זה יותר חשוב מללמוד תורה. אלו כבר לא נמצאים אצלנו, הם נמצאים אצל איילת שקד או איפשהו".
"הפוליטיקאים החרדים קצת התעוררו פעם ראשונה במערכת הבחירות הזו", מאבחן כהן. "כי היה קהל גדול, ימני, שרוצה להצביע לבן גביר. זה סיפור אחד. אבל לא פחות מזה היה קהל גדול ומשמעותי שהרגיש תחושת מיאוס מהעסקונה ובעיקר-בעיקר חרדים שנעשו יותר מודרניים. נחשפים לאינטרנט, אפילו אינטרנט מסונן, ויש היום טלפונים כשרים עם וואטסאפ, והם כבר תקופה ארוכה מרגישים שהם סוג ב'. ופתאום זה נהפך ממש לקבוצה גדולה. הפוליטיקאים, פרוש למשל, התחיל לשבת איתם, ופינדרוס ענה לשאלות ששלחו לו בוואטסאפ. זו שאלה גדולה. אם הם יבואו ויתקנו באמת את מה שצריך לתקן, הם יכולים לחבק את הקהל הזה בחזרה".
"היום זה לא יום של ביקורת"
הגישה של השותף שלו הרבה יותר תקיפה כלפי הפוליטיקאים. "אנחנו רוצים לתת ביטוי לציבור בשטח, לא לפוליטיקאים. גפני ממש לא מעניין אותנו, גם לא דרעי. אין לנו בעיה לטנף עליו מבוקר ועד לילה. אבל הציבור מבקש מאיתנו להתערב, הציבור חוטף את המהלומות. בסוף זה אחותי, אחותו, גיסתו והשכנה שלי. אני מכיר לפחות חמש נשים שעבדו ונאלצו להפסיק לעבוד או לקחת עבודה יותר מצומצמת, בכדי לחסוך את המעון של הבן שלה, כי פתאום זה קפץ בעוד 2,000 שקל. ואין להם עוד 2,000 שקל, אין. אולי הוא הורס את המדינה, זו הבחירה שלו, אבל בסוף אדם חרדי, אברך, מתפרנס כל החודש מ-2,000 שקל".
"אנחנו אומרים להם כרגע שימו את כל זה בצד", מצהיר כהן. "אבל באמת בתקווה שהפוליטיקאים החרדים - ואני ויעקב נצטרך להיום פה ביום שאחרי ולצעוק עליהם - ייכנסו בזה. אם יש בעיה של קבלת בנות למוסדות חינוך, של תחבורה ציבורית בערים חרדיות. ואם הם יהיו ליד ההגה, קל וחומר, איך אחרי יותר מעשר שנים שהם היו בשלטון אין פה עיר חרדית חדשה? זה מחדל שלהם. דרעי וגפני אשמים בזה לגמרי. אבל היום זה לא יום של ביקורת, זה יום של איחוד".
כשמסתיים השידור גרודקה וכהן מתפצלים. הראשון ניגש לערוך את המשדר המרכזי של התחנה והאחרון מתכנס בפינה כדי לצפות בדריכות בשידורים של שלושת הערוצים שרצים על מסכים באחד מהחדרים בתחנה, למרות ש"קול ברמה" עצמה מפיקה משדר מרכזי דמוי טלוויזיוני באתר האינטרנט שלה. אבל אין הרבה מקומות בבני ברק שבהם ניתן בעשר בערב לצפות במדגמים. וכך יצא שבמערכות הבחירות האחרונות האולפן שבאזור התעשייה של בני ברק נהפך לאתר עלייה לרגל של בחורי ישיבה שמחפשים קצת אקשן. "אי אפשר היה לזוז פה", מספר אחד מאנשי התחנה. חלק מהעובדים מראים סימני לחץ.
כשמגיעה השעה היעודה והניצחון של הגוש שעולה מהמדגמים מתברר כחד-משמעיות עוד הרבה יותר מכל התחזיות הכי אופטימיות שהושמעו כאן רק שעה קודם, אכן מתייצבים כמה בחורי ישיבה בודדים, חלק מהם בכלל מגלים עניין גדול יותר בכהן ורצים לצלם סלפי עם הכוכב. הניצחון אולי גדול, אבל אחרי חמש מערכות בחירות, גם שמחת הניצחון מכפיפה את ראשה מפני האדישות והעייפות.
לפניות לכתב: yoghevk@n12.tv