"סופרמן" החדש מחזיר את התקווה ליקום הקולנועי של DC

במשך יותר מעשור ניסתה DC לבנות יקום קולנועי משלה. היא הביטה בקנאה במארוול ובהצלחה שלה, ביכולת להפוך כל סרט לחלק מפאזל מדויק, בפיתוח הדמויות שכמעט תמיד עבד ובעיקר באיך הקהל חוזר שוב ושוב לאולמות עם תחושת שייכות. אבל בזמן שמארוול חגגה, DC התרסקה. הרצינות התהומית, הטון הקודר והניסיון להפוך את באטמן וסופרמן לסמלים של אנושות מתוסבכת ואלימה במקום של תקווה - פשוט לא עבדו.

כדי להפיח חיים ביקום המתפרק ולאתחל את הכל, DC גייסה את ג'יימס גאן - האיש שאחראי על "שומרי הגלקסיה" של מארוול ועל "יחידת המתאבדים" של DC. גאן מצדו בחר לפתוח את היקום הקולנועי החדש של DC עם סרט על הגיבור הכי אייקוני והכי מפורסם שיש - "סופרמן", שעלה בסוף השבוע לאקרנים בישראל.

הסרט החדש לא מציג את סיפור המקור של סופרמן - הגיבור הקריפטוני (דייוויד קורנסווט) כבר מוכר לעולם. העלילה נפתחת כאשר סופרמן מתערב בסכסוך צבאי בין שתי מדינות בדיוניות, בניסיון למנוע שפיכות דמים. ההתערבות הזו מעוררת סערה עולמית - תקשורתית, פוליטית וציבורית - ולקס לות'ר (ניקולס הולט), שרואה בו איום ממשי על האנושות, ממהר לנצל את המצב כדי לנסות ולהפוך את סופרמן מאייקון של תקווה לאויב העם.

כבר מהרגעים הראשונים ברור שזה סרט של ג'יימס גאן. הצבעים בוהקים, האווירה קלילה יותר, הדיאלוגים שנונים והצילום קומיקסי. זה לא סופרמן של סניידר - קודר, גשום, מדכא - אלא סופרמן שמחזיר את מה שגרם לדמות הזו לעבוד מלכתחילה: ערכים של חמלה, מוסר ומעל הכל תקווה.

כשדייוויד קורנסווט לוהק לתפקיד סופרמן, לא מעט גבות הורמו - בעיקר מצד מעריצים שראו בהנרי קאוויל דמות בלתי ניתנת להחלפה, אבל קורנסווט פשוט נהדר. יש בו משהו מהתום והאידאליזם של סופרמן בגילומו של כריסטופר ריב - יושרה, נאיביות ואמונה בבני אדם. הוא הרבה יותר אנושי מהגרסה הקודמת של קאוויל, שנראתה לפעמים כמו פסל שיש עם רגשות. לצידו, רייצ'ל ברוסנהאן מגלמת את לואיס ליין עם אינטליגנציה וחדות, והכימיה ביניהם פשוט עובדת.

אחד הליהוקים המוצלחים ביותר הוא של ניקולס הולט כלקס לות'ר - לא נבל מוחצן אלא גאון טכנולוגי ומיליארדר אידאולוגי שפועל מתוך תפיסת עולם מעוותת ובאמת מאמין במה שהוא עושה. יש כאן יותר מקריצה לאילון מאסק, וזה בדיוק מה שהופך את הדמות למוצלחת כל כך.

מעבר לאקשן ולקריצות לקומיקס, הסרט לא מהסס להיכנס גם לשדה הפוליטי - מהלך שמעורר לא מעט רעש. בימין האמריקאי כבר עלו טענות לפיהן הסרט מציג גרסה פרוגרסיבית מדי של הדמות ואפילו קריאות להחרים אותו כי הוא Woke.

רבים מפרשים את הקונפליקט הצבאי בין המדינות הבדיוניות כרמז ברור לסכסוך הישראלי-פלסטיני - עם סופרמן בתפקיד הכוח החזק שמנסה לכפות שלום מלמעלה. גם אם הפרשנות הזו שנויה במחלוקת, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהסרט משתמש בגיבור-על כדי לשאול שאלות אמיתיות על גבולות ההתערבות, האחריות המוסרית של החזקים, ומה קורה כשהעולם כבר לא מסכים מי הטובים ומי הרעים.

כישראלים, לא תמיד נעים לראות את הקריצה האפשרית לסכסוך שאנחנו חיים בתוכו, אבל זו גם תזכורת לא פשוטה: שבראייה עולמית, אנחנו ממש לא הקורבן. גם אם הפרשנות הזו לא נעימה - היא כן מזמינה רגע של מחשבה על איך הסיפור נראה מהצד השני.

אחד החלקים הכי מהנים בסרט הוא הצוות שסביב סופרמן: קריפטו, הכלב עם כוחות-העל, פשוט גונב את ההצגה בכל רגע נתון - מקסים, מצחיק, ובעיקר מראה את הקלילות שהייתה חסרה עד כה ביקום הקולנועי של DC. גם גרין לנטרן, מיסטר טריפיק והוקגירל מוסיפות לא מעט בידור וחן לסרט, אם כי לא באמת תורמות לעלילה הרבה.

בכל מה שקשור לרמה הוויזואלית, עקב אכילס של DC, יש שיפור משמעותי. אומנם ה-CGI עדיין לא מושלם (וזה ניכר בעיקר בסצנות הקרב בחלל) ועדיין לא מגיע לרמת הגימור של מארוול - אבל בהשוואה לניסיון הקולנועי הקודם של DC, מדובר בקפיצת מדרגה של ממש. האפקטים תורמים לחוויית הצפייה, ובמקרים מסוימים אפילו מצליחים לייצר רגעים מרהיבים שלא היו שם בעבר.

עם זאת, הסרט מרגיש מעט עמוס: גאן דוחס לתוכו הרבה דמויות, כיוונים והבטחות להמשך. התסריט עצמו לפעמים מרגיש פשוט מדי, נאיבי ואפילו ילדותי. זה אולי מונע ממנו להיראות מודרני או עכשווי - אבל כן מאפשר להחזיר את סופרמן להיות מי שהוא אמור להיות: סמל של תקווה, של אידאליזם לא מתנצל, ושל אמונה בבני אדם.

דווקא בעולם כל כך מפולג ומלא קונפליקטים, יש משהו כמעט מרגש בזה שהגיבור הכי גדול הוא מהגר מכוכב אחר, שדווקא הוא מתגלה כדמות הכי אנושית בסיפור. סופרמן לא מתנצל על הערכים שלו, גם אם הם נראים לפעמים מיושנים, קיטשיים או נאיביים. להפך - הוא מחזיק בהם בעוצמה ובגאווה, ומזכיר שגם בעידן של ציניות, פייק ניוז וגבולות מטושטשים, עדיין אפשר להאמין בטוב, בחמלה ובכוח של אמת פשוטה. וזה, בסופו של דבר, מה שהופך את הסרט הזה ליותר מסתם חידוש.

הסרט הזה הוא לא רק התחלה חדשה לסופרמן אלא נקודת מפנה אמיתית ליקום הקולנועי של DC. אחרי שנים של בלבול יצירתי, טון כבד ודמויות שהתקשו לרגש, ג'יימס גאן מצליח להחזיר את התחושה שמישהו סוף סוף מחזיק בהגה וגם יודע לאן הוא נוסע. הוא לא רק מגדיר מחדש את הדמות הכי אייקונית של DC, אלא גם מציב תשתית לעולם עשיר, מגוון וקרוב יותר לקהל.

הסרט הבא ביקום הקולנועי של DC וגאן הוא "סופרגירל" - דמות הרבה פחות מוכרת לקהל הרחב, ודווקא בגלל זה יהיה מסקרן לראות כיצד גאן בוחר להציג אותה ולאן ייקח את הסיפור שלה. אם לשפוט לפי הפתיחה הזו - למעריצים יש סוף סוף סיבה להתרגש, ואולי גם להאמין ש-DC מצאה את הקול שלה מחדש.