תיכון אור-ברנקו וייס בצור הדסה ביטל השבוע מפגש תלמידים עם הסופרת שהם סמיט בשל עמדתה נגד המלחמה בעזה.
"ההרצאה תוכננה כבר באוגוסט", מסבירה סמיט בשיחה עם N12. "זה בעצם מפגש סופר, קיימתי הרבה כאלה בעבר, אבל שנת המלחמה פגעה מאוד באירועים מהסוג הזה כחלק מתהליך של כרסום מתמיד בלימוד ובמעמד הספרות, ובכלל כל מצב החינוך שמתנקז גם לחופש הבעת דעה. יש עוד כמה מורים צדיקים, ואחת מהן הזמינה אותי למפגש סביב הסיפור שלי שמופיע בתוכנית לבגרות וקיימתי בעניינו עשרות מפגשים לאורך השנים".
סמיט הייתה אמורה לדון עם מספר מצומצם של תלמידים על הסיפור הקצר "יש עם מי לדבר", שבמרכזו אישה שניהלה בגיל 16 קשר כושל עם גבר מבוגר ממנה. אלא שבשבוע שעבר אותה מורה התקשרה אליה והעלתה בפניה חשש. "היא אמרה שהתלמידים קיצוניים ולא בשלים לקבל דעות אחרות. היא ביקשה שלא אקח את השיחה למקום פוליטי, למרות שהסיפור פוליטי והוא בסך הכל נטוע בזמן אחר. היא כנראה רצתה להגן עליי, אבל לא שיקפה בפניי את המתקפה בבית הספר מצד הורי התלמידים. הבטחתי לה שאעשה הכול, הרי אין לי אינטרס שהמפגש יתפוצץ. אני מעדיפה דיאלוג, גם אם אגיד פחות דברים שהם בנפשי".
בימים האחרונים החלה הסופרת לקבל הודעות בפייסבוק מנשים בצור הדסה שסיפרו על המהומה מאחורי הקלעים, וגם על העריכה שעבר הערך שלה בוויקיפדיה: "סופרת אנטישמית התומכת בחמאס ובדאעש, והודתה בדעתה לגבי תמיכה בטרור למבוגרים וילדים". "ככה הבנתי שבית הספר עומד בלחץ גדול", היא אומרת, "ואז התקשרתי למורה כדי להגיד שאני לא מפחדת, שיהיה בסדר והמפגש יעבור. ואז היא עדכנה אותי שמנהל בית הספר ביטל את המפגש. כשהמנהל התקשר אליי בהמשך, היה לו חשוב להבהיר שהוא לא נכנע ללחצים, אלא שהלחצים הביאו אותו לפשפש בעמודי הפייסבוק והאינסטגרם שלי ולראות פוסטים שאני מעלה. לטענתו, הוא ראה דברים שחצו קווים אדומים - כמו פוסט שבו המלצתי לאנשים לקרוא תחקיר על אלף ראיות לפשעי מלחמה ממוסמכים בעזה, או מאמר שפרסמתי על ההרעבה ברצועה. הוא התקומם שאמרתי שצה"ל מבצע פשעי מלחמה".
במכתב ששלח השבוע מנהל בית הספר להורי התלמידים והתלמידות בכיתה י', אותו פרסמה סמיט בעמוד הפייסבוק שלה, הוסבר כי "כחלק מלימודי הספרות, תכננו להפגיש את תלמידי השכבה עם שהם סמיט, סופרת מעוטרת בפרסים בתחום הספרות, כדוגמת פרס ביאליק ופרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. בעקבות מידע שהובא לידיעתנו על כך שהסופרת מחזיקה בדעות מסוימות, הוחלט לקיים עם הסופרת שיחה מקדימה ולוודא שההרצאה והמפגש יעסקו אך ורק בנושאים ספרותיים ובהתייחסות לסיפור שאותו התלמידים קראו, ואכן הסופרת הבהירה שזו הייתה כוונתה מלכתחילה, ואין בכוונתה לשקף את דעותיה הפוליטיות במהלך המפגש".
"עם זאת", ציין במכתב מנהל המוסד, "נחשפתי ביחד עם מנהלת החטיבה העליונה ורכז השכבה לתמונות וטקסטים קשים ביותר שאותם הסופרת כתבה והעלתה בעצמה לחשבונותיה ברשתות החברתיות. אי לכך, החלטנו שההרצאה תבוטל, מכיוון שהפרסומים שראינו חוצים את הקווים האדומים שהצבנו בבית חינוך. אנחנו מקבלים בברכה אנשים עם דעות שונות ומגוונות, וחשוב לנו שתלמידינו ייפגשו עם אנשים מנהיגים בתחומיהם ללא קשר להשתייכותם הפוליטית. כאן חרגנו ממנהגנו בשל קיצוניות הפרסומים ברשתות החברתיות".
סמיט משתפת בתחושה הכללית כי "השתיקה היא לא רק של מורים ומחנכים, היא קיימת בכל תחום. אני משתתפת במחאת משפחות החטופים, מקבלת את רוח הרחוב ומבינה שחלק גדול מפעילי הימין הם שטופי מוח. את הסגנון הזה של בריונות רשת אני מכירה, והנחתי שיגיע יום אחד. אבל זה מאבק על אמות המוסר הבסיסיות, על התנהלות אנושית ועל הבנה של מהם גבולות. מנהל בית הספר אמר לי שכמו שהוא לא יזמין את הרב אבינר, שהתבטא נגד זכויות להט"ב, ככה הוא גם לא יזמין אותי. אלה הקווים האדומים שנחצים בעיניי, לא מה שאני אומרת. אני בסך הכול חושבת שצריך להפגין חמלה".