לפני כשבועיים נפתחה התערוכה "בארי" במוזיאון העיר חיפה המציגה צילומים שונים של הצלם הוותיק מיכה בריקמן בקיבוץ החרב רגע אחרי 7 באוקטובר. לצד תמונות האימה, בריקמן ואוצרת התערוכה יפעת אשכנזי בחרו להביא בין היתר רגעים אנושיים קטנים כמו זוג כפכפי ספיידרמן של ילד אל מול שתי מחסניות נשק, סקסופון שניצל או מעדן מילקי שנותר על השולחן.
בין מספר בלתי נתפס של לוויות לדאגה לשלום יקיריהם שנחטפו לעזה, לחברי קיבוץ בארי ששרדו את התופת היה ברור כבר בשלב מוקדם הצורך לתעד את המראות ולהקים מערך הסברה ויזואלי. בד בבד, יומן העבודה של בריקמן - וכנראה של כל הצלמים בארץ - התרוקן, והוא חיפש דרך להתנדב במסגרת הסיוע האזרחי. כך נוצר החיבור בינו לבין אור ילין, תושב בארי ובנו של יו"ר המועצה האזורית אשכול לשעבר חיים ילין.
עם פתיחתו המחודשת של דפוס בארי שבוע לאחר הטבח, מיכה הגיע בפעם הראשונה לקיבוץ - שהפך לשטח צבאי סגור. "אתה עובר מחסום, ועוד מחסום, ועוד מחסום, ובנקודה מסוימת חובר אליך רכב צבאי שמלווה אותך למקום", אומר בריקמן, שבשגרה מצלם עבור חתונות ועולמות העיתונות, האופנה והמגזר העסקי. כיום הוא צלם בשירות מילואים שמתלווה לחלק מהכוחות ברצועת עזה. "קיבלתי וסט צהוב והתלוויתי עם המצלמה שלי לחברי כיתת הכוננות של בארי. סיפורי הזוועות שעליהם שמענו התחברו למראות שתיעדתי".
כ-4,000 תיעודים הועלו לכונן, ומתוכם נבחרו 25 צילומי סטילס. לצידם בתערוכה גם מוצגים צילומי "360" בעזרת משקפי מציאות מדומה (VR) ואחד מהם מציג את בארי ממבט על באמצעות רחפן. "המפגש שלי עם הפרויקט לא היה מגיע לעוצמות כאלה לולא הייתי נפגש קודם לכן עם קהילת בארי והאנשים שמרכיבים אותה", מוסיף מיכה, שביקר את בני ובנות הקיבוץ שפונו לים המלח. "לפני שנחשפתי להריסות, הכרתי קהילה מדהימה שאותה אני מלווה עד היום ומצלם עבורה. לדוגמה, קיבלתי הודעה ממישהי שהבית שלה נהרס כליל והיא ביקשה שאצלם אותה לידו מדליקה נר אחרון של חנוכה. היא רצתה שהרגע יתועד".