לפחות פעמיים בשבוע אני מגיע לכאן עם הילדים שלי. הפיל בסנטר הוא מקום עלייה לרגל להמוני הורים ובטח בחום הלוהט של יולי אוגוסט. כשגדלנו, סיפרו לנו על השנים היפות של רחוב דיזנגוף, על קפה רוול וכסית וחיי הבוהמה של תל אביב הצעירה. מתברר שכל המיתולוגיה הזאת הייתה מהכיכר צפונה - על מה שהיה מהצד השני של הכיכר, שמענו פחות.
הפגישה שהולידה את הרעיון: "תעשה סרט שלם"
לפני 5 שנים הלכתי לפגוש את סמואל פלאטו שרון, רציתי שישתתף בסרט לכבוד חגיגות ה-70 למדינה. אמרתי לו שיש לי 5 דקות לכל סיפור ואני רוצה שהוא יספר לי על חלקו בהקמת דיזנגוף סנטר. הוא הסתכל עליי ופלט במבטא הצרפתי הכבד שלו: "אני לא מתראיין חמש דקות, ידידי. תעשה סרט שלם על הסנטר". ואז בום, רעיון נהדר - חזרתי לסטודיו, סיפרתי לשותף שלי מוריס והתחלנו לעבוד.
עוד לא ידענו לאיזה מבוך אנחנו נכנסים - מהר מאוד הבנו שזה לא רק סיפור על הקניון הראשון בישראל, אלא שהמקום הזה מקפל בתוכו שלל דמויות וסיפורים שבעצם משרטטים את החברה הישראלית עוד מקום המדינה. תמר ברגר, מחברת הספר "דיוניסוס בסנטר", סיפרה: "האדמה הזו הייתה שייכת לפלסטיני מיפו בשם חינאווי שהחכיר חלקות בתוך השטח שלו. הוא היה מאוד נדיב ולמי שלא היה, הוא לא ממש התעקש שישלם. זה לא היה לרוחם של ארגונים פלסטיניים ביפו - בנובמבר 1939 הוא נרצח פה, בדקירות סכין. הרוצח לא נתפס מעולם".
מתייחסים לסנטר כאילו הוא חלק בלתי נפרד מהנוף העירוני התל אביבי, אבל אם עוצרים רגע ומתבוננים בו, מבינים שמדובר בהזיה ארכיטקטונית חד-פעמית. הוא נפתח ב-1977, והקהל הישראלי לא ידע איך להכיל את המפלצת שקמה בלב העיר. בשנים הראשונות הסנטר עמד שומם והיה נראה שחזונו של אריה פילץ, יזם הפרויקט, הקדים את זמנו. אבנר ישר, בנו של אדריכל המקום יצחק ישר, שיתף: "המקום הזה מתוכנן בצורה שהיא בעצם אנטי תכנון עירוני טוב. אני עד היום מתבלבל בבניין הזה".
"אף אחד לא יסתכל עליך מוזר כאן"
בסנטר לא תמצאו מדרגות נעות שיורדות למטה, וזה בגלל שכל הדרכים מובילות לחבר'ה שעל הגג. הם מגיעים לפה מכל הארץ - עבורם המקום הזה הוא בית. בניגוד לכל מי שהולך לאיבוד בסנטר, הם דווקא מוצאים את עצמם. "זה מקום בטוח לאנשים עם סטייל שונה, בעיקר לאנשים שהם יותר אאוטסיידרים - מקבלים פה את כולם", סיפר עידן סנסולו מגן יבנה, אותו פגשנו על הגג. "אף אחד לא יסתכל עליך מוזר - זה המקום היחידי שבו אנשים לא שופטים אותך".
המערכון - והפיגוע המחריד
עוזי וייל, מכותבי "החמישייה הקאמרית", סיפר שכתב מערכון על פיגוע בדיזנגוף סנטר. "ירדתי לשדרה לדיזנגוף סנטר - הייתי צריך להוציא כסף בכספומט. פתאום אני מקבל טלפון מאיתן צור, הבמאי של 'החמישייה'", נזכר. "הוא אמר לי 'תשמע, קראנו את זה וזה מעולה, אבל זה אפל מדי'". וייל שיתף שכעס ועזב את התור, כשדקה לאחר מכן - נשמע פיצוץ במרכז הקניות. באותו הפיגוע, שאירע ב-4 במרץ 1996, נהרגו 13 אנשים ונפצעו יותר מ-100.
דיזנגוף סנטר הפך עם השנים להיות מין תל אביב קטנה בתוך העיר הגדולה. עיר בתוך עיר שהיא גם סוג של אוטונומיה. מקום שבחסות מיזוג האוויר מקיים מציאות ישראלית אחרת, כזאת שחוגגת את החיים ולא עושה עניין משום דבר. עיר שמזכירה לי את תל אביב שלפני המגדלים והעושר - עיר בכפכפים.