"זוכרים אותי כאשת עסקים, כחברת כנסת וכזמרת - פחות זוכרים לי את זה שהייתי שחקנית", אומרת פנינה רוזנבלום כשהיא צועדת בשוק הכרמל. יש מצב שגם אתם לא זוכרים את ה-סרט שפנינה שיחקה בו, אבל רוב הסיכויים שאתם מזיזים עכשיו את הכתפיים כשאתם שומעים את השיר "המענטזת" של ג'קי מקייטן. שלא לדבר על רוב השירים שיצאו מהסרט הזה.
"הסרט נעלם ונשכח, אבל הפסקול הוא אחד הפסקולים המטורפים, עם הכי הרבה שלגרים", אומרת יונה אליאן שגם היא שיחקה בסרט.
"יש שם שירים חדשים, שם הם התפרסמו", מוסיף אביהו מדינה.
"מלכת חפלות" אומרת אליאן כשהיא צופה בסצנה שבה היא רוקדת בסרט. "היה שמח שם, את זה אני זוכרת, על הסט".
לא רק יונה אליאן ופנינה רוזנבלום, גם זוהר ארגוב ואילן דר, חיים משה, אייל גפן, שימי תבורי ודקלון השתתפו בסרט שסיפר את סיפורם של זמרי הקסטות בשנות השמונים. סרט שלא חשש להביא למסך את היחסים המורכבים עם הממסד התרבותי שהעדיף להתעלם מהם. זה היה סרט על מתיחות גדולה, או במילה אחת: "כסאח".
כך למשל, אילן דר שגילם בסרט את שדרן הרדיו האשכנזי אומר לכוכב הסרט חופני כהן ז"ל שמגלם זמר קסטות: "אם אתה אומר שזהו הטעם של הקהל שלך, אתה בעצם אומר שזה קהל שלא מבין". ובסצנה אחרת אומר דר: "פרנק סינטרה? פרענק סינטרה".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"חופני אני לא מאמינה, זה אתה?"
הכוכב הראשי ובן זוגה של פנינה בסרט היה הזמר חופני כהן.
"וואו, אני לא מאמינה, חופני תראה, זה סצנת המיטה היחידה בחיים שהשתתפתי בה בקולנוע. רק איתך השתתפתי בסצנת מיטה"
פנינה רוזנבלום
"חופני אני לא מאמינה, זה אתה?", אומרת רוזנבלום לחופני, כשהיא פוגשת אותו בשוק, בריאיון שנערך לפני מותו בתחילת החודש.
חופני: "מה שלומך מותק? את נראית עשר, חמסה חמסה".
"וואו, אני לא מאמינה", היא אומרת כשהיא צופה בסצנות שלה מהסרט, חלקן נועזות כשהיא רוחצת באמבטיה.
"חופני תראה", אומרת רוזנבלום, "זה סצנת המיטה היחידה בחיים שהשתתפתי בה בקולנוע, רק איתך השתתפתי בסצנת מיטה".
"חצי כושי, אמרו לך את זה פעם?", אומרת רוזנבלום לחופני בסרט, ומלטפת אותו.
"אני הייתי נכנס בקטע הזה לקולנוע ואנשים צועקים לי 'חופני, יא מניאק!'".
"איזה שיער"
"הנה חיים משה", אומר אביהו מדינה, ששיחק וכתב שירים ל"כסאח", כשהוא צופה בסרט עם הזמר חיים משה שגם הוא השתתף בסרט. "איזה שיער", עונה לו משה. "פה עוד לא היית חיים משה, היית חיים מוסא".
משה: "תשמע הייתי מן כוכב כזה שרק התחיל והחלום של כל אחד לדעתי שישימו אותו בסרט".
אתה יכול להצביע על להיט שהוא באמת היה הפריצה שלך?
אביהו מתחיל לשיר: "לינדה לינדה יא לינדה".
חיים: "אני לא ידעתי לאן זה יגיע. הייתי בצרפת פתאום הקהל צועק לי. שרתי שיר אחד רק, עוד לא התחלנו את ההופעה, הקהל צועק לי 'לינדה לינדה' אמרתי להם סבלנות".
מה המקור שלו?
אביהו: "לבנוני".
חיים: "עממי מצרי".
מסתבר שבמקור הוא הולנדי.
אביהו: "איך?", הוא אומר ושניהם בהלם.
12 נאמברים מוזיקליים
ישיב כהן מנהל אמנותי סאונדטראק ת"א: "אני חושב של'כסאח' יש מעלות תיעודיות, זה סרט עלילתי שיש בו 12 נאמברים מוזיקליים וראים אותם מההתחלה עד הסוף, באיזה עוד סרט תראה דבר כזה?"
"שני המפיקים באו אליי הביתה 'שלום באנו לעשות ממך כוכב' אמרתי להם אל תצפו ממני להיות שחקן, הם אמרו 'תהיה איך שאתה'"
חופני כהן ז"ל
אליאן: "חיים גיל היה הבמאי. אני זוכרת שמאוד אהבתי את הכתבות שלו. הוא היה הכתב בערוץ הראשון".
המפיק אסף גיל, בנו של חיים גיל ז"ל מספר: "מה שהיה מיוחד אצל אבא שהוא תמיד התעסק באנשים הקטנים, אלה האנשים שעניינו אותו. היה בהם איזה יסוד של תמימות שהוא אהב. למרות שהוא היה מהאשכנזים כן? הוא היה אשכנזי מוחלט".
מכתבה שהוא עשה על זמרי הקסטות נולד לחיים גיל הרעיון ל"כסאח" יחד עם המפיק יוסי משולם והעיתונאי אהרון בכר והם מתחילים לעבוד על סרט הקולנוע הראשון שלהם.
"יוסי משולם עבד בטלוויזיה", מספר אייל גפן שגם הוא שיחק בסרט, "איש מקסים שלא היה לו מושג בלעשות פיצ'ר. חיים לא היה לו מושג בלעשות פיצ'ר. אהרל'ה בכר – לא היה לו מושג".
חופני: "שני המפיקים באו אליי הביתה 'שלום באנו לעשות ממך כוכב'".
מה אמרת להם?
"אל תצפו ממני להיות שחקן, הם אמרו 'תהיה איך שאתה'"
להפקה המרשימה שכללה ציוד יקר ורשימת כוכבים מפוארת היו חסרים כמה דברים בסיסיים.
גפן": "לא ידעתי מה אני עושה. אני לא זוכר שהסתובב איזשהו דף או איזשהו טקסט או איזשהו תסריט לאורך כל הצילומים של הסרט. חיים היה בא ואומר לי 'אייל נפנף ותשיר ותגיד 'חבר'ה יש פה בלה בלה סטייקים'. דרך אגב הייתי האשכנזי בסרט הזה".
בסרט שולבו שירים של זוהר ארגוב. "הוא היה מכור להירואין", מספר גפן. "אחרי שהוא צילם הוא יורד והוא עשה לי בוא עם היד. אומר לי 'מי נגד מי פה? מה עושים? מה העבודה שלהם?'"
אביהו: "אני הצלחתי להביא אותו לסרט הזה. ברוך השם שאת הסרט עברנו כשהוא עדיין נראה 70% כוח".
אסף: "באיזשהו שלב רק כדי שיוכל לשיר, היו משיגים לו מנות".
"לא ידעתי מה אני עושה. אני לא זוכר שהסתובב איזשהו דף או איזשהו טקסט או איזשהו תסריט לאורך כל הצילומים של הסרט
אייל גפן
נגע בעניין הזה של הקיפוח
אומנם המוזיקה היא החלק המרכזי ב"כסאח", אבל אהרון בכר שכתב את התסריט ואף שיחק בעצמו בסרט נגע בנושא שכבר אז תסס מתחת לפני השטח.
"לא זכרתי שהסרט הסתובב עם איזשהו סבטקסט, לא זוכר שדיברו על זה", אומר גפן. "תראה אהרל'ה בכר במאמרים שלו עוד מדי פעם נגע בעניין הזה של הקיפוח. בעניין העדתי הזה, אבל הוא נורא נזהר".
בסרט יונה מדברת על הזמרים עם אילן בעלה: "תאמין לי אני לפעמים מתחילה להבין למה הם שונאים ככה את התקשורת".
אילן: "הו, הינה זה מגיע, עכשיו היא נגד התקשורת האשכנזית, תכף היא תגיד לך שאתה מתנשא".
יונה: "אולי לא בטהובן, אבל יש לזה שורשים עמוקים. זה לא מקרה שהדבר הזה מתפרץ ככה מלמטה, בלי רדיו, בלי טלוויזיה ואלפי אנשים מאזינים לזה ואוהבים את זה".
"כל מילה בסלע", אומרת אליאן כשהיא צופה בסצנה.
חיים, הקהל היה צמא למוזיקה?
חיים משה: "מאוד. עשיתי המון הופעות, בשמחות יותר הופעתי, אבל לא היה לנו תקשורת".
פנינה: "ברדיו שלטו האליטות והם פחות פרגנו למוזיקה המזרחית".
חופני: "אז לא היה ערוץ 2 , ערוץ 3. הייתה תחנה אחת ששלטה בכול".
אסף: "גם 'הפרח בגני' זכה להשמעות מעטות, זה היה על גבול השוליים".
אליאן: "זה נשאר במקום של הקסטות בתחנה המרכזית".
אביהו: "זה לא היה בוויטרינה. היצירה הזאת לא הייתה של רשות השידור. הם חשבו שזה יעבור מהעולם וכולנו נקשיב לשטראוס ולבטהובן".
חיים משה: "וגנר, וגנר".
"זה לא היה בוויטרינה. היצירה הזאת לא הייתה של רשות השידור. הם חשבו שזה יעבור מהעולם וכולנו נקשיב לשטראוס ולבטהובן"
אביהו מדינה
"זה קהל שלא מבין כלום"
בכתבה שפרסם על חוויותיו מהסרט סיפר בכר: "אילן דר משחק בסרט תפקיד שתפרתי לו על פי מידותיהם של טוב, לא חשוב, נשאיר לכם להבין לבד".
אבל בסצנה הזאת הוא לא ממש השאיר מקום לדמיון.
בסרט אילן דר מראיין את חופני ברדיו: "חופני מה זה צריך להיות? זה אומר לך משהו? לי למשל זה לא אומר כלום".
חופני: "זה מה שאנשים אוהבים".
אילן: "מה זאת אומרת אוהבים? איזה משמעות אתה מוצא במילים האלה? אתה בעצם אומר שזה קהל שלא מבין כלום".
חופני: "זה עניין של טעם".
אילן: "זהו הטעם של הקהל שלך, אתה לא חושב שזאת האשמה חמורה מדי? רציתי לשאול אותך משהו, מה ההשכלה המוזיקלית שלך? אתה יודע לקרוא תווים".
חופני: "לא, אבל שרתי בבר מצוות, בחתונות, במלון שאני עבדתי שם".
אילן: "מה ההשכלה הכללית שלך?"
חופני: "בית ספר".
אילן: "כמה כיתות?".
חופני: "8-9".
"כל המדינה דיברה על זה"
כשהם צופים בסצנה אין להם ספק על מה היא מבוססת.
אסף גיל: "זה כמעט אחד לאחד ממה שאני זוכר מהדיאלוג של ירון לונדון עם נסים סרוסי".
אביהו: "ניסים סרוסי וירון לונדון".
משה: "בדיוק".
חופני, אתה זוכר את הריאיון עם נסים סרוסי?
"בטח".
משה: "כל המדינה דיברה על זה".
אני שואל את ניסים סרוסי אם החיים שלו הם יותר אשליות או אפליות. סרוסי צוחק: "אני חייתי המון אשליות, אבל פגשתי המון אפליות. הייתי מלך המועדונים. היו אנשים שלא יכלו להיכנס מרוב שהיה מלא. מכרתי קלטות ותקליטים יותר מכל זמר אחר. כל הזמן הייתה שאלה 'למה לא שומעים אותך ברדיו', לי לא הייתה תשובה".
הרדיו לא השמיע אבל מתופעת סרוסי קשה היה להתעלם וכך קיבל את הזדמנות חייו - ריאיון ראשון עם ירון לונדון, בתוכנית ששלטה במוקד התרבות הישראלית, "טנדו".
"הייתי ככה עם נעליים גבוהות. הראו כמובן את העקבים. ירון לונדון שאל אותי 'איך אתה מסביר את ההצלחה שלך? מה? אתה לא איזה בחור כזה מטר שמונים, איך אתה מצליח?"
ניסים סרוסי
סרוסי: "'טנדו' הייתה אחת התוכניות הכי מעניינות בארץ והיו עיתונאים, פוליטיקאים והמזכירה התקשרה אליי 'תשמע ירון רוצה לדבר איתך, אנחנו רוצים שתשתתף בתוכנית'. זה היה בשבילי דבר לא ייאמן והשתתפתי".
"את הריאיון ראיתי בשלמותו", משחזר חופני. "זה היה שידור חי".
משה: "שמעתי עליו, לא ראיתי".
אליאן: "שמעתי עליו, אם לא ראית זה לייב לא ראית".
סרוסי: "הייתי ככה עם נעליים גבוהות. הראו כמובן את העקבים. ירון לונדון שאל אותי 'איך אתה מסביר את ההצלחה שלך? מה? אתה לא איזה בחור כזה מטר שמונים, איך אתה מצליח?' ואז שמעו את 'איני יכול' ברקע. שאלו אותי 'זה מילים זה?' בינינו 'איני יכול' זה לא שיר עברי של נעמי שמר. זה של סרוסי, אבל אתה שאלת פעם את הקהל מה הוא רוצה לשמוע? את נעמי שמר או את סרוסי?"
גפן: "לניסים סרוסי לא היה מושג מה ירון רוצה ממנו".
סרוסי: "קשה להסביר בדיוק מה היה".
סרוסי: "למוחרת כל אחד ברחוב בא רודף אחריי, אני לא יכולתי ללכת ברחוב שאלו 'למה עשו לך את זה?' זה המשפט ששמעתי הרבה: 'למה עשו לך את זה'".
יונה: "אני כן זוכרת את השיח אחרי זה. על התנשאות, שזה היה ריאיון ארוגנטי מאוד משפיל".
גפן: "הריאיון בהחלט היה גץ ראשון שהולך להבעיר את השטח".
"הריאיון ממש הקפיץ - הוא הרתיח אותי"
אלפי תגובות נזעמות נשלחו לרשות השידור ולעיתונים. הסופרת טלי עירוני מלמד ועירא דביר, היום מנכ"ל חברת סטאראפ, היו בין הראשונים לשלוח מכתבים למערכת העיתון ולתאר את שראו.
טלי: "אני זוכרת שישבתי עם בעלי ופתחנו את הדבר הזה שנקרא טלוויזיה וחטפתי את המכה בראש מהתוכנית הזאת עם ירון לונדון".
עירא דביר: "אני זוכר שאותי זה ממש הקפיץ הרתיח אותי".
טלי מקריאה את המכתב מהעיתון, הכותרת "צליבה- בחיוך": "מר ירון לונדון התנהג באופן מרגיז בטלוויזיה כאשר צלב בהנאה מופגנת את הזמר ניסים סרוסי".
עירא מקריא את מכתבו: "את הסגנון האירופי בשיחה זאת הציג דווקא התוניסי שבחבורה. צניעותו ואי ירידתו לרמת הפגיעה האישית הדגישו את הפער בין המנחה הנכבד".
טלי מקריאה: "השאלות שהוצגו לו 'אתה זמר של ישראל השנייה, של עיירות פיתוח רק נערות ריקניות מאוהבות בך, אינך בעל 1.80 גובה בעל פני מלאך".
"עצוב", היא אומרת.
ישראל השנייה, עיירות פיתוח – המילים האלה נאמרו שם?
"כן, שאז זה היה ברמה של עלבון".
עירא: "הייתה התייחסות למוצא, זה ברור שהייתה התייחסות למוצא".
טלי: "אתה לא מטר שמונים עם עיניים כחולות - מה זה?"
את אריך איינשטיין הוא לא היה שואל שאלות כאלה.
"ברור שלא. הייתה פה התנשאות ברורה לחלוטין. המזרחי ממזרח אירופה שמתנשא על המזרחי מממרוקו".
עירא: "בניקוי ראש עשו משהו נורא על זה, הכי בוטה שיכול להיות".
"מי התגנב בלילה ולקח?"
ניסים סרוסי, אני מראה לך את ניקוי ראש, כי את הריאיון עצמו אני לא מוצא.
"את התוכנית הזאת לא מצאו, העלימו את זה".
גם אנחנו חיפשנו. מצאנו ברשת ריאיונות מתוך "טנדו", אבל לא את הריאיון הזה. מרשות השידור נאמר לנו, "ריאיון סרוסי לא קיים". ההסבר שקיבלנו הוא שעל קלטת הריאיון הוקלטו תוכניות אחרות, כפי שקרה לא מעט בימים ההם.
ירון לונדון בחר שלא להגיב וגם חזר על ההסבר שקיבלנו מרשות השידור.
יונה: "מי התגנב בלילה ולקח?"
משה: "לא שמרו אותו? זה מעניין לראות את זה".
אביהו: "אני לא חושב שזה נעלם במקרה".
חופני: "העלימו אותו".
זה לא יכול להיות משהו טכני?
חופני צוחק בביטול
אומרים שהקלטת לא שרדה.
חיים: "מעניין שרק הקלטת הזאת לא שרדה".
אביהו: "הצחקתני".
חופני: "זה עשה בושות לרשות השידור ולמנחה עצמו".
אביהו: "יכול להיות שמישהו ביקש להסיר את החרפה".
טלי: "זה ריאיון לדיראון עולם לא שומרים דבר כזה, משמידים אותו".
כאקט זה נראה לי דבר חמור.
"בהחלט. קודם כל כשאתה מנסה לסלף את ההיסטוריה זה מעשה שלא ייעשה. אז נכון שעל כל פרשייה יש פרשנויות כאלה ואחרות. פה לא היו כל מיני זוויות. הייתה זווית אחת ברורה וחדה ומצליפה מאוד של אדם ששידר לעולם אני איש התרבות ואתה איש התת-תרבות. ואם זה נשאר במאגר, בארכיון, של הטלוויזיה זה כתם וכתמים כדאי להעלים מדי פעם, אם אפשר".
"זוהר ארגוב היה מכור להירואין. אחרי שהוא צילם, הוא יורד והוא עשה לי בוא עם היד. אומר לי 'מי נגד מי פה? מה עושים? מה העבודה שלהם?'"
אייל גפן
נתנו להם שם "זמרי הקסטות"
בשנת 76', כשנה אחרי 'טנדו', ניסים סרוסי עזב את הארץ וירד לצרפת. הסערה חלפה, הריאיון נעלם והרדיו המשיך להתעלם ממנו ומהמוזיקה שלא ירדה בגרון ואפילו זכתה לשם "לא משלנו". אפילו שם נתנו להם כדי שאף אחד לא יתבלבל – "זמרי הקסטות".
משה: "זה נשמע כאילו אנחנו מתלוננים, חס וחלילה. ממש לא. פשוט אנחנו מספרים את הסיפור האמיתי שהיה בעבר ולדעתי זה המון השתנה והר הבית בידינו".
חיים משה צודק לא רק הר הבית בידינו, גם קיסריה, מנורה, פארק הירקון, הרדיו והיוטיוב וספוטיפיי ומה לא. תשעה משעשרת האומנים הכי מושמעים ברדיו בשנה שעבר שייכים לזמר הים תיכוני, המוזיקה שבימי "כסאח" הייתה בשוליים הפכה למיינסטרים. זוהר וחופני וסרוסי ידעו כנראה לפני כולם שמה שמדבר אל הישראלים זה בס וסלסולים.
גפן: "אני חושב שהסרט הזה והריאיון עם סרוסי הולידו איזושהי מחלה שהיא מאוד מאוד קשה היום בעיניי. משתמשים בשד העדתי. הפוליטיקה לקחה את האנשים הנהדרים האלה והפכה אותם לבשר תותחים".
אליאן: "מי שדואג לתדלק את זה כל השנים – את זה אנחנו יודעים בהפרד ומשול, זה אתה יודע, זה כלי שמשתמשים בו. אז גם זה מפריד ואם אפשר להפריד, לפרק, אז מפרקים. זה יכול היה להיגמר אם לא היו משתמשים בזה ככלי פוליטי לפלג. זה היה, נגמר".
כש"כסאח" יצא הביקורות קטלו אותו הוא נכשל בקופות וירד מהתודעה אבל לאחר 40 שנה בסינמטק תל אביב, הוא הפך לקלאסיקה, סרט פולחן שממלא את האולם מדי חודש. להקרנה הזאת הוזמנו גם חלק מכוכבי הסרט. קבענו עם חופני בהקרנה, אבל הוא לא הגיע. בתחילת החודש מצבו הבריאותי הידרדר והוא נפטר בגיל 76.
ואולי מעבר לשירים היפים יש סיבה שאחרי שנים הסרט זוכה שוב לאהדה. "כאסח" מצליח בדרכו להעביר מסר חשוב שרלוונטי עד היום, גם אם רבים רוצים להדחיק אותו. רגע אחד בזיכרון שלנו החברתי, התרבותי, זיכרון שאפילו אם הוא מריר, עדיף מכלום.
מופע מיוחד לזכרו של חופני כהן ז"ל יתקיים ב-7.8 בהיכל התרבות ברחובות. הקרנה לזכרו של הסרט כאסח תערך ב-16.8 בסנימטק ת"א.
מארכיון התאגיד נמסר בתגובה:
"רוב הפרקים של התוכנית טנדו ובהם גם הפרק עם ניסים סרוסי לא נשמרו, כמו תוכניות אולפן רבות אחרות מימי רשות השידור וזאת בשל שימוש חוזר להקלטת תוכניות חדשות ולא משום סיבה אחרת".
"כל התכנים שהועברו לתאגיד מרשות השידור נשמרים היטב ואף נדגמים בתהליך הדיגיטציה שיאפשר לכלל הציבור גישה אליהם וצפייה בלחיצת כפתור ובחינם".