מי אמר לך שאת מוזרה? במשך שנים חיפשו חברי "היהודים" תשובה לשאלה למה הרדיו בחר לדלג על שירי הלהקה בתחילת דרכה, או מדוע התקשורת לא ייחסה חשיבות ליומן ההופעות העמוס שלהם. 28 שנים אחרי ששאגו לראשונה באלבום הבכורה המופתי "מציאות נפרדת", היום כבר ברור שהלהקה היא מוסד בעל מעמד ברוק הישראלי. הם מצידם כבר הפסיקו לשבור את הראש למה הרדיו לא משמיע אותם גם היום, ובעיקר מתמקדים בהכנות לקראת ההופעה המיוחדת באמפי רעננה בחודש הבא תחת הכותרת "מופע הרוק הגדול של הקיץ".

כחובב רוק מושבע, הייתי מוכרח להודות בפני חברי הלהקה - המונה את הפרונטמנים ובני הזוג אורית שחף ותום פטרובר, הקלידן ערן מיטלמן, הגיטריסט איציק סולם, המתופף יהב ליפינסקי והבסיסט גרג פרל - שכנראה מדובר במופע הרוק היחיד שיתקיים בקיץ הקרוב, ובין הבודדים בשנה כולה. "תשמע, 'מופע הרוק היחיד של הקיץ' יכול להיות טייטל מגניב", אומר איציק בהומור. במופע הם יארחו את שלום חנוך, "איפה הילד" ונטע ברזילי. "נטע היא אדג'ית. אפילו שזה לא אותו סגנון", אומר איציק. "הזמנו אורחים שקודם כל אנחנו אוהבים", מדגיש תום. "שלום הוא האיידול שלנו, וזו לא הפעם הראשונה שאנחנו עולים יחד לאותה במה. כשהוא מבצע את השירים שלנו, אנחנו עם דמעות".

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

היהודים באים

את מקומו של הרוק הישראלי תפסו הפופ וההיפ הופ שצברו תאוצה בעידן המוזיקה הנוכחי, בעיקר בקרב הקהל הצעיר. אך "היהודים" גם זוכרים את תור הזהב של הרוק המקומי בשנות ה-90, כשרק החלו לפעול ולחרוך במות רבות. אך במקביל הם זכו להתעלמות ממסדית-תקשורתית. "מבחינתנו זה מחולק לשניים", אומר תום בעודו מנסה להצביע על סיבה מסוימת. "בהופעות לא הרגשנו שום התעלמות, אלא להפך. הרגשנו את הקהל הולך וגדל מפעם לפעם. התחלנו להופיע ברגע שאלבום הבכורה שלנו יצא, וההופעה הראשונה התקיימה במועדון 'הלילה ה-12' בתל אביב". "היו 20-10 אנשים במקסימום", משחזר איציק, ותום מוסיף כי הם חיזקו את הקהל עם בני המשפחה שלהם. 

יומן ההופעות מתחיל להתמלא, והרדיו לא משמיע. למה?

תום: "אנחנו לא בדיוק הכתובת לשאלה, לדעתי. לא היינו נגד רדיו או השמעות וגם לא תפסנו את עצמנו כאנטי-ממסדיים. יצרנו שירים שבעינינו, לפחות, היו טובים, שירים שדיברו אלינו וכך גם קיווינו שיקרה עם אחרים. בשלב מסוים זה אכן קרה ונהייתה היסטריה". 

היהודים (צילום: בן מזרחי)
"הרדיו לא השמיע, אבל בשלב מסוים נהייתה היסטריה". היהודים|צילום: בן מזרחי

אורית: "גם היום לא בדיוק משמיעים. אין לנו באמת מושג למה. צמחנו רק בזכות הקהל שלנו. היום כששואלים אנשי תקשורת בדיעבד למה הם לא שידרו, אז חלקם אומרים שהם עשו טעות". 

למרות שאתם טוענים שעד היום לא משמיעים אתכם.

"החוויה שלנו עם הרדיו מסתיימת בהשמעת הדיסק הראשון בעיקר, אבל מאז הוצאנו אלבום שני, שלישי ורביעי". אומרת אורית על הלהקה, שמחזיקה באמתחתה ארבעה אלבומי זהב, שני אלבומי פלטינה ותואר חשוב אחד - "להקת השנה", שאותו קיבלה ב-1999 למרבה התדהמה מגלי צה"ל, אחת מאותן תחנות רדיו שהתעלמו מקיומה.

המחווה של נינט

היה רגע אחד שבו הלהקה נהנתה מכמה דקות של תהילה ורשמה ניצחון קטן על אפם ועל חמתם של העורכים המוזיקליים. זה קרה בשנת 2003, כשזוכת "כוכב נולד" נינט טייב ביצעה בשלב חצי הגמר של התוכנית את השיר "קח אותי" של הלהקה, ברגע אחד שמיקם את חבריה במרכז מדורת השבט. 

לא הוצאתם אלבום מאז 2015, וההופעה שלכם מתבססת בין היתר על להיטי הרוק הנצחיים ("הזמן שלך", "עוד ארון אחד", "הימים שלנו"). אלה גם השירים שמזוהים איתכם מהאלבום הראשון ששוחרר ב-1995, עם הצילום האיקוני שלכם, אורית ותום, במעלית. מה הפך את "מציאות נפרדת" לאחד מהאלבומים החשובים שנשמעו כאן?

יהב: "זה אוסף של שירים ששבר משהו במוזיקה הישראלית, גם מבחינת הסגנון. לא היה משהו כזה. שיר אחרי שיר שהפך ללהיט אחרי להיט".

תום: "בלי להמעיט בערכו של האלבום, אני מאמין שאם הוא כל מה שהיה לנו להציע עד היום - לא היינו מחזיקים מעמד. הוא תפס בסופו של דבר את המקום מבחינה תקשורתית, וכשמשמיעים אותנו זה בדרך כלל מהאלבום הזה, אבל אין לזה משמעות מבחינתנו. הקהל שמלווה אותנו כבר 28 שנה הולך איתנו בזכות האלבום השני, בזכות האלבום 'פחד מוות', שנחשב לאלבום קאלט מבחינת המעריצים שלנו, בזכות האלבום הרביעי 'פורטה', שבעיניי לא נופל מהאלבום הראשון בכלל. הקהל לא הולך איתנו עד היום רק משום שהוא שומר לנו חסד נעורים מימי האלבום הראשון. אני לא מתכחש לאלבום הזה, אבל מצד שני גם לא נתקעתי שם. התקשורת נשארה שם".

קליפ אחד, 400 נגנים

היהודים מאמינים בגישה שיתופית כלפי הפאנדום, ומאפשרים לקהל המעריצים לבחור את הלהקה שתפתח את הערב באמפי רעננה ותחמם אותם. מוקדם יותר השנה הם צילמו קליפ מרהיב על חומות ירושלים במהלכו ביצעו את השיר "מחפש תשובה" כשלצידם כ-400 נגנים ונגניות.

לבחירות שלכם יש קשר כלשהו לצורה שבה אתם התקבלתם, או לא התקבלתם, בתחילת הדרך? הרצון לספק את הבמה שאתם לא קיבלתם?

תום: "זו לא התשובה שלנו ליחס שקיבלנו, מדובר בכיף שלנו. אנחנו רוצים ליזום דבר כזה וגם יכולים".

אורית: "נטו הרצון לפרגן ללהקה צעירה שאין לה את הפלטפורמה הזו. אולי זו תהיה ההזדמנות שלה לקבל הכרה מסוימת".

תום: "בקליפ שצילמנו בירושלים הגיעו 400 מוזיקאים לנגן איתנו. הסכמנו לעשות את זה כחלק מהמופע 'רוק על החומות', שהתקיים לרגל 55 שנים לשחרור ירושלים, אבל לא ציפינו לסדר הגודל הזה. הזמינו את הקהל הרחב לתת בראש איתנו ואנחנו רק תהינו - מי יסחב את הציוד שלו לשם? מהבוקר עד הערב? היינו ספקנים אבל בסופו של דבר אנשים סחבו את הקלידים, את מערכות התופים, וזה היה מטורף. זו הייתה אחת המחוות המדהימות שעשו לנו".

איציק: "היו שם ילדים בני 11-10 שניגנו וידעו את המילים לשירים. אנחנו אמרנו לעצמנו - בואנ'ה הם בכלל לא היו בתכנון כשהשירים האלה יצאו".

"בקליפ שצילמנו הגיעו 400 נגנים לנגן איתנו. לא ציפינו לסדר הגודל הזה. אנשים סחבו קלידים, מערכות תופים, והיה מטורף. זו הייתה אחת המחוות המדהימות שעשו לנו"

תום פטרובר

 

הייתם על הבמות הגדולות בארץ - פסטיבל ערד, ליל אהבה בצמח, רוק עצמאות, אבל אם נביט על הכוכבים הצעירים של היום, הם כבר ממש לא צריכים את הרדיו. 

תום: "היום החותמת להצלחה של שיר היא פרסומת. חבל לי על זה. שירים שעוד לא חודש באוויר וכבר מקבלים קמפיינים. תנו להם זמן כמו שהם".

ומה דעתכם על מצב הרוק בארץ כיום?

אורית: "יש בכלל מצב? היום יש כל כך הרבה חומרים חדשים. פעם הכרתי את כל אומני ישראל, היום פחות. המון ז'אנרים, הרבה הרכבים ואומנים מצליחים שאין לי מושג אפילו שהם קיימים. אני תמיד מופתעת, אבל אני גם יודעת שאני לא לבד".

אם הייתם יוצאים לדרך שלכם היום, הייתם זוכים לאותה חשיפה?

איציק: "פעם אם לא היה לך חוזה בחברת תקליטים לא היית מקבל את ההזדמנות לראות את הבפנוכו של האולפן בכלל. היום זה קל יותר, יש חופש לאומנים, הם די עצמאיים ויכולים להגיע לחשיפה בקלות יחסית".

איזה קהל מגיע בדרך כלל להופעות?

איציק: "יש ילדים לפעמים, אבל בגדול אנחנו פוגשים את כל הגילים".

תום: "השורות הראשונות אלה המעריצים המקועקעים בעיקר. זה דבר מדהים לראות שאנשים מקעקעים על הגוף שלהם טקסטים שכתבנו או אפילו את הפרצופים שלנו. זה קורה בכמויות וזה מטורף, וזה לא נעים לי. אתה מרגיש שיש לך אחריות כלשהי. אנשים מבקשים שנכתוב להם משהו בכתב יד כדי שאחר כך הם יוכלו לקעקע את הטקסט הזה".

אורית: "לי זה דווקא נעים מאוד. באהבה. זה מה שאנשים רוצים, זה פרגון ענק וזה מרגש מאוד".

היהודים (צילום: טל שחר)
"יש אנשים שאיתנו כבר 25 שנה ומגיעים להופעות". היהודים|צילום: טל שחר

גם רוקרים מתבגרים

"יש להקות רבות שעשו תקליט או שניים והתפרקו, ואז חזרו אחרי 30 שנה לאיחוד כלשהו", אומר איציק. "אנחנו, לעומת זאת, להקה שקיימת ומופיעה כמעט 30 שנה. לא התפרקנו ולא לקחנו הפסקה. לא חושב שיש הרבה להקות כאלה בארץ".

"הייתה תקופה שבה יכולנו להופיע מול 3,000 צופים, ובבוקר למחרת אתה נוסע במונית לחזרה והנהג אומר לך 'היהודים? וואלה, לא שמעתי'"

יהב ליפינסקי

 

מה מחזיק אתכם כל כך הרבה זמן ביחד?

אורית: "אנחנו אוהבים אחד את השני, וגם הקהל מחזיק אותנו". 

תום: "יש פידבק חזק מהקהל לגבי החומרים שאנחנו מוציאים ואנחנו מרגישים את זה היטב. עכשיו, למשל, שואלים אותנו מה קורה עם האלבום הבא. אנחנו עובדים עליו כבר בחזרות וזה יקרה בקרוב. אנחנו מחוברים כמו משפחה קטנה, נהנים להיות יחד ומצחיקים אחד את השני".

באותה נשימה, להתבגר כרוקרים בישראל נשמע כמו לא משימה פשוטה בכלל. מה החוויה שלכם? 

יהב: "להתבגר גם לא כרוקר זו לא משימה פשוטה". 

אורית: "אני לא מרגישה שהתבגרנו כל-כך".

איציק: "אני די נדלק לראות מוזיקאים ותיקים שממשיכים בעשייה. זה אף פעם לא עורר אצלי תחושה או שאלה 'מה הם חושבים לעצמם?'"

בהופעה האחרונה של גאנז אנד רוזס בארץ לעגו לקול של הסולן אקסל רוז. 

איציק: "זה לא חייב להיות ככה. קח לדוגמה את סטיבן טיילר, סולן אירוסמית'. הוא נשמע מדהים. כשהוא שר, אתה כאילו שומע אותו שוב בשנות ה-70".

תום: "יש משהו מרמה במקצוע הזה, קצת תחום של ילדים. אנחנו שרים, נהנים, מופיעים, משתוללים, הקהל קופץ עליך, אתה קופץ עליו. יש אווירה של קייטנה ואולי זה מה ששומר עלינו בתחושה הבועתית". 

יש משהו מפעם שאתם מתגעגעים אליו? 

יהב: "ההבדל העיקרי זה שבגיל 20 יכולתי לקום כל יום באחת בצהריים והיום אני כבר לא יכול לעשות את זה".

איציק: "אתה מתגעגע לזה?"

יהב: "ברור שכן".

היהודים (צילום: עומר קידר)
"יש פידבק חזק מאוד מהקהל". היהודים|צילום: עומר קידר

"תום והפצצה"

מעבר לקשר המוזיקלי ביניהם, סולני הלהקה אורית "טיטי" שחף ותום פטרובר נשואים והורים להדי אדוארד צדק (או בקיצור: הדי) בן ה-16. השניים הכירו בלהקת פיקוד גדנ"ע ולאחר מכן הקימו את הצמד שקיבל, לא באשמתם, את השם "תום והפצצה".

"הדי, הבן שלנו, הגיע לכל הופעה. כשהופענו פעם אחת במועדון בלוס אנג'לס, הוא היה ממש בקצה הבמה. הידיעה שהוא מחכה מאחורי הקלעים היה לי קשה"

אורית שחף

 

"במהלך השירות הצבאי התחלנו לנגן בפאבים כדי לעבוד, יצאנו בשבתות הביתה והופענו עם קאברים ללד זפלין", מספרת אורית. "אחרי הצבא המשכנו להסתובב בין פאבים עוד שנתיים", תום מוסיף, "ותוך כדי התחלנו לעבוד על שירים שלנו ועל האלבום הראשון. השם 'תום והפצצה' עלה במקרה. בכניסה לאחד הברים שהופענו בהם תלו פוסטר ועליו כתוב: 'הערב - תום והפצצה'. אמרנו, מה זה השטויות האלה? מה זה השם הזה?"

אורית: "כדי לעודד את עצמי שזה לא בגלל המראה החיצוני שלי, אמרתי לעצמי ש'תום והפצצה' נובע מסגנון השירה שלי". 

להקמת המשפחה היה מחיר שהשפיע על היצירה המשותפת?

תום: "היצירה היא חלק ממה שקורה לך בחיים כל הזמן. זה לא רק עניין של ילד, אלא להתבגר, להסתכל על החיים, על החברים שסביבך - הכול ביחד. ובטח כשיש לך ילד. היינו הורים בגיל מבוגר יחסית, וזה היה שינוי גדול".

ההורות המאוחרת נבעה מהקריירה?

תום: "יכול להיות. דברים קרו, היינו עסוקים".

אורית: "הקושי בעיקר הורגש כשתומס ואני לא יכולנו להישאר בבית עם הדי כשהיה תינוק בגלל ההופעות. לכן הוא הגיע איתנו לכל אירוע. אני זוכרת שהייתה לנו הופעה במועדון בלוס אנג'לס והוא היה ממש בקצה הבמה. להופיע ולדעת שהדי מחכה מאחורי הקלעים היה לי קשה". 

מעט אחרי ההכרזה על המהפכה המשפטית, קמפיין ברשת קרא לגדולי האומנים בישראל להביע את דעתם. בין השמות שאת קולם ביקשו לשמוע היו שלום חנוך, שרית חדד ודודו טסה. על פניו, להקה שבה חברים שישה מוזיקאים שונים, לכאורה ניצלה מהקריאה להתבטא. אך תום מתעקש שזה לא בהכרח קל יותר עבורם: "דווקא בגלל שאנחנו להקה, ודווקא בגלל שאנחנו קבוצת אנשים, יש דבר אחד ששמרנו עליו לאורך השנים - אנחנו לא מדברים על פוליטיקה. אני לא יודע איך זה באמת קרה. נדיר מאוד שאנחנו מדברים על זה בינינו. אולי כי אנחנו מודעים לגועל נפש שיש בפוליטיקה, שהיא יכולה לגרום לאנשים לשנוא אחד את השני וגורמת לפיצוץ חברויות ומשפחות, במיוחד בימים אלה".

"זה לא פייר שאקבע דעה מסוימת בשם ההרכב, ויהב אולי יחשוב אחרת ממני", ממשיך תום. "למה שאכפה את הדעה שלי עליו? אם יש לנו מה להגיד, נאמר אותו בשיר וזהו". אורית מוסיפה: "בשירים שלנו אפשר לשמוע מה אנחנו חושבים, אבל אנחנו לא נדבר על זה". כך למשל האלבום השלישי של הלהקה, "פחד מוות", מתמקד בין היתר בהשלכות האינתיפאדה השנייה על המציאות בישראל.

גם בדלתיים סגורות הפוליטיקה לא נכנסת לאולפן?

איציק: "אנחנו לא נותנים לזה לקרות. כל אחד במדינה חושב שהוא מציל את המדינה והאחר הורס אותה. אם נכניס את הפוליטיקה לאולפן או לחזרה, אנחנו כנראה כבר לא ננגן באותו יום".

"כל אחד במדינה חושב שהוא מציל את המדינה והאחר הורס אותה. אם נכניס את הפוליטיקה לאולפן, כנראה כבר לא ננגן באותו יום"

איציק סולם

 

היהודים (צילום: עומר קידר)
"בשבוע שעבר אמרו לי: 'אמרו לך שאת דומה לסולנית של היהודים?'" אורית שחף|צילום: עומר קידר

שאלה אחת נותרה פתוחה. מה עומד מאחורי השם הטעון והמחייב "היהודים". "האלבום הראשון שלנו היה מוכן לצאת ועדיין לא היה לנו שם", נזכרת אורית. "התחילו לעוף באוויר מלא שמות ואפשרויות, 'המעליות' היה אחד מהם. בסוף הגיע אלדד זיו שהציע את השם הזה, וחשבנו כן? לא? כן? לא. בסוף כן".

"עד היום אנחנו חושבים על זה ומתלבטים", משתף תום. "זה שם שמגיע עם מטען גדול. 'היהודים' התחבר לנו להרבה מהטקסטים של האלבום הראשון על שאלות שעוסקות באמונה. אנחנו כל הזמן במחשבות שזו הייתה טעות והיינו צריכים ללכת על שם אחר".

"כשהופענו בחו"ל היה סיפור שלם שלא רצו שנופיע עם השם The Jews", הוא משחזר. "אפילו כמה פעמים ביקשו מאיתנו להחליף את השם. באחד המקרים טסנו לפסטיבל באוסטין ומיטלמן הציע את השם IUDM. אם אומרים את השם הזה מהר - זה נשמע דומה ל'יהודים' ודווקא תפס. הופענו בפסטיבל גדול תחת השם הזה והוצאנו EP תחתיו. כשחזרנו, קיבלנו טלפון מיצרנית המכוניות קרייזלר שלקחה את הגרסה באנגלית לשיר 'הנה זה בא' לפרסומת בקנדה ובארצות הברית".

הרגשתם שהשם תוקע אתכם?

יהב: "היו מקרים ספציפיים בפסטיבלים כשמדברים עם מפיק, אתה אומר את השם 'היהודים' וישר עולות קונוטציות - רגע, צריך סידורי אבטחה מיוחדים? היו הסתייגויות והרמות גבה".

"היו לנו אלבומים שלמים שהקלטנו באנגלית ולא הוצאנו. כן קיבלנו הצעה לחתום ברודראנר", אומר תום בהתייחסותו ללייבל המטאל הגדול בעולם. "אנחנו רצינו בזמן ובקצב שלנו והם רצו להחתים אותנו ושנשלח להם את השירים באנגלית. אמרנו להם שנסיים את ההקלטות ונשלח להם. מעולם לא שלחנו. לקח לנו שנה עד שסיימנו לעבוד על האלבום באנגלית, סיימנו ואז גנזנו".

אחרי 28 שנים בעסק, ליהודים אין יעד מסוים שהם מסמנים לעצמם להמשך. "אף פעם לא חשבנו לאן מועדות פנינו, פשוט עשינו", אומרת אורית. "הייתה תקופה שבה יכולנו להופיע מול 3,000 איש, ובבוקר למחרת אתה נוסע במונית בדרך לחזרה והנהג שואל אותך באיזו להקה אתה מנגן. אתה עונה 'היהודים', 'וואלה? לא שמעתי עליהם'", נזכר יהב, כשלאורית יש סיפור טרי ומשעשע במיוחד: "לפני שבועיים מישהו זרק לי: 'אמרו לך שאת דומה לסולנית של היהודים?'"

אז עד היום העניין הזה לא עוזב אתכם.

"העשייה היא העניין מבחינתנו", מסכם תום. "לאן זה לוקח אותנו? בכל פעם למקומות חדשים. אנחנו רחוקים מלהיות שבעים ואולי דווקא בעניין הזה עשו לנו טובה. בהפוך על הפוך, שמרו אותנו רעבים להצלחה, כאילו שהיא לעולם לא תהיה קיימת. למרות שהופענו על כל במה אפשרית מול אלפי אנשים, קיבלנו מכתבים רבים ממעריצים והקדישו לנו ציורי קירות, כל הזמן הזה היינו בתחושה - 'זה כאילו לא קרה, אה?'"

"היהודים" יופיעו באמפי רעננה ב-17 באוגוסט. אורחים: שלום חנוך, "איפה הילד" ונטע ברזילי