המשורר יהונתן גפן יובא למנוחות מחר (שישי) בצוהריים בבית העלמין בנהלל. אלפים צפויים להגיע ולהיפרד ממי שהיה אבן יסוד בתרבות הישראלית, והותיר אחריו יצירות שהפכו לפסקול של כולנו. שוחחנו עם אחד האנשים הקרובים אליו ביותר, הזמר דויד ברוזה.
זה מסע של חיים שלמים שלכם יחד, מהרגע שהתחלת את הקריירה ועד לאחרונה, יותר מ-45 שנה
"כן. אם חושבים על כמה שנים אנחנו יחד זה ממש אורך של חיים, למרות שהייתי בן 22 שהכרנו. זה בעצם מתי שסיימתי את הפאזה של להיות ילד, נער, חייל – ועכשיו מה? ויהונתן הביא לי את ה'מה'".
הוא הפך להיות אחיך הגדול, כמו שאתה קורא לו
"זה קטע. הקשר היה כל-כך מגוון מכל-כך הרבה כיוונים. מצד אחד הצד המקצועי, שהצטרפתי ל'שיחות סלון' והתחלתי להלחין שירים לפי ההזמנה שלו למופע, ואז הכבש השישה עשר, ואז האלבומים שלי שהוא ליווה אותי וכתב עבורי. מ'חיפה חיפה' ו'דניאלה' ו'גלויית שנה טובה', ואינספור שירים שבנויים ממש על ההבנה וההכרה שלו אותי".
"אחרי זה שולחן האוכל והלחמים שהייתי אופה ששיגעו אותו, ושיגעו את אביב ואת שירה שזה מה שהם זוכרים שהייתי עושה – לחם בבית. ובכלל, המסעות שלנו. גם פעם שנסענו לספרד וכל הטיול הפנטזיונרי הזה דרך הטקסטים של 'האישה שאיתי', שיהונתן תרגם מספרדית למרות שהוא לא מדבר מילה".
"בקיצור, אני הבאתי לו השראה, אני ינקתי ממנו את השפה, את השורשיות. וממני הוא קיבל אולי את הקוסמופוליטיות. כל מה שחיבר בינינו אלו השירים. למדתי ממנו שלעבוד זה דבר מכובד, קדוש, ואפילו אפשר ליהנות מזה".
מתי דיברתם בפעם האחרונה?
"התכתבנו לילה לפני שהוא נפטר. אני נסעתי ללילה אחד לחו"ל והוא רצה לדעת מתי אני רואה אותו, למרות שרק התראינו שלושה ימים לפני. תכננתי להגיע אליו. אתמול בהופעה ניסיתי לווסת את התחושות שלי ולהתמקד בהופעה, ולא להעביר לקהל תחושה כלשהי או משהו שברור שאני שברירי".
"כל כמה דקות היה לו את החיוך שלו כשהייתי שר, ואז הוא היה מסתכל עליי והיה לו איזה מן חיוך ואהבה שפשוט פרצה מתוך-תוכי ליבו ונפשו, וזה לא עזב אותי. כל שנייה, אפילו עכשיו. טוב שאת לא עוזבת אותי כי הייתי מתפרק. זה חזק".
אם הייתי מבקשת ממך לקחת את הגיטרה ולשתף בבית של אחד מהשירים שלכם, במה היית בוחר?
"יש בית נהדר ב'יהיה טוב', שהוא נוגע לכולם. זה – 'עוד נלמד לחיות ביחד, בין חורשות עצי זיתים, ילדים יחיו בלי פחד, בלי גבולות, בלי מקלטים. על קברים יפרח העשב לשלום ואהבה, מאה שנים של חרב ועוד לא אבדה תקווה. יהיה טוב, יהיה טוב כן, לפעמים אני נשבר. אז הלילה הו הלילה.. יהונתן, איתך אני נשאר'".
"השורה היחידה שהשארתי ובעצם אולי החשובה מכל – 'אני מביט מהחלון ואולי מגיע יום חדש'. הוא השאיר אותנו עם זה. אני ממשיך אותו. זו המתנה שקיבלתי במסע הזה של חיי. מסע מופלא".