זו הייתה אחת השנים הקשות בחייו של הראפר איתי לוקץ', שנחשב לאחד מהתורמים המרכזיים לחזרתו של ההיפ הופ הישראלי למרכז הבמה המוזיקלית בארץ. בחודש האחרון הפכו ההתמודדויות בחייו לבלתי נסבלות והוא הגיע לקצה. עד כדי כך לקצה, שהוא נאלץ לבטל הופעה ברגע האחרון. "אני חייב לקחת רגע, לנשום ולטפל בעצמי", כתב לעוקביו. "אני מתנצל בפני הקהל ומקווה להרגיש טוב יותר בעזרת השם".
הסיבה למערבולת היא ההתמודדות עם שמנופוביה שהלכה והקצינה. בקבוצת פייסבוק נלוזה ששמה לה למטרה ללעוג לכל מי שרק אפשר פורסמה תמונה שלו בלי חולצה. "לא יכולתי. לא יכולתי", הוא מספר בשיחה שמלאה בכנות ובישירות שמאפיינות אותו. "הרגשתי שאני צריך הפסקה מהחיים, אכזבתי את כל האנשים שקנו כרטיסים, אבל הבאדי שיימינג (ביוש על רקע גוף) שבר אותי. הרגשתי שאני צריך הפסקה מהחיים".
"האמיני לי שהייתי מעדיף שלא להיות חוד החנית של המלחמה הזאת", הוא מודה. "אבל אלה אנשים שכל מטרתם להפיץ רע, לצחוק על אנשים. הם מעלים תמונות של נכים, שמים אותם ללעג. בתור אדם מפורסם אני רגיל שיש איזושהי התעסקות בי, אבל לא ככה, לא רק על הגוף שלי".
אם פעם היה חוסם תגובות כאלה ועובר הלאה, הפעם המים שהגיעו עד נפש שלחו אותו לשכור עורך דין ולצאת להתקפה. "הגשתי תלונה במשטרה. יש פרופיל פיקטיבי שמוביל את הכול ומתהדר בזה שאי אפשר לתפוס אותו".
"אנשים מתחבאים מאחורי פרופילים פיקטיביים ומשתמשים בהם כדי לאמלל לאנשים את החיים. הרבה ילדים מתאבדים בגלל הדבר הזה. ילדים בני 14–15 שלחו לי הודעות שהם לא התאבדו בזכותי"
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"אין כסף בדברים האלה"
במשטרה הוא התקבל בסבר פנים יפות. "לקחו את זה ברצינות והבטיחו לנסות לרדת לשורש העניין. הם לא יכולים להבטיח לי", אומר לוקץ'. "זה אפשרי. אני גם מגיש תביעה נגד כמה אנשים, למשל נגד מנהל הקהילה, שפותח בדיונים נגדי. אני אפילו לא חושב עליי. אין כסף בדברים האלה".
"כשאני הייתי קטן מי שהיה שמן ומפורסם זה טנצר המניאק. לא היה שיח על זה. שמן היה דבר רע, שמן היה עצלן"
"אנשים מתחבאים מאחורי פרופילים פיקטיביים ומשתמשים בהם כדי לאמלל לאנשים את החיים", אומר היוצר בכאב. "הרבה ילדים מתאבדים בגלל הדבר הזה. ילדים בני 14–15 שלחו לי הודעות שהם לא התאבדו בזכותי. אני מאמין שמוטלת אחריות על הכתפיים שלי, בתור אדם שעובר בריונות רשות ובאדי שיימינג. אני מבין את האחריות שלי".
מה המטרה שלך כרגע?
"הבושה עוברת צד. לא הגיוני שאני לא עשיתי שום דבר לא בסדר ומרגיש ככה. אנשים צריכים לשלם את המחיר, אי אפשר להגיד מה שאתה רוצה. יש חוקים. אם אצליח בפומבי להסיר פרופיל פיקטיבי ולחשוף אותו, אנשים יפחדו. אני כבר מזמן לא עושה את זה בשבילי. יש לי איזו שורה שכתבתי: 'שרדתי גיהינום כשלא היה לי סיכוי, נשבעת להפוך למודל לחיקוי. לאנדרדוג, לאלה שיושבים על הספסל, יש אותי. לי לא היה כזה מזל'. זה נכון. כשאני הייתי קטן, מי שהיה שמן ומפורסם זה טנצר המניאק. את מבינה מה אני אומר? לא היה שיח על זה. שמן היה דבר רע, שמן היה עצלן".
"רוצים שאהיה השמן שמחייך? – לא רוצה"
לוקץ' בן ה-38 נולד וגדל בתל אביב. מתחילת שנות האלפיים זכה לפרסום בעקבות סרטונים קומיים שהיה מעלה ליוטיוב והפכו לוויראליים. ב-2008 הוציא אשף המילים והפריסטייל את אלבום הבכורה שלו, "לא דובים ולא יער", ולאורך שנות היצירה שלו שיתף פעולה עם אומנים רבים בסצנת ההיפ הופ ומחוצה לה, ובהם רביד פלוטניק, טונה, פלד, אורי שוחט, מיכאל כהן ומיכאל סוויסה. לצד העיסוק המוזיקלי שלו, הוא גם מבקר מסעדות בפלטפורמות שונות.
השבוע התחיל לוקץ' טיפול פסיכולוגי חדש, אחרי שהחליט להיפרד מהפסיכולוג שליווה אותו במשך תריסר שנים. "היה לי טוב, אבל הרגשתי שאני צריך משהו אחר. השנה הזאת שינתה אותי מאוד, אני כבר לא אותו בן אדם". חוץ מהמלחמה באלה שפוגעים בו ובאחרים, הוא הציב לעצמו מטרה: לחזור לאיזון.
מה קורה לך כשאתה רואה וקורא את הלעג הזה?
"זה גורם לי לכעוס, להרגיש מושפל. אני זועם על הצביעות. יש לגיטימציה בעיני חלק גדול מהאנשים להערות על משקל. אבל אם משתמשים במילת גנאי לשחור או למישהו מקהילת הלהט"ב - כולם זועמים. איך זה לגיטימי? אנשים טופחים לי על הבטן ואומרים לי מה אני צריך לעשות כדי לרדת במשקל. פשוט תתייחסו אליי כמו בן אדם".
"למה אני צריך להצדיק את עצמי? למה אני צריך להסביר על התזונה שלי? אנשים חושבים שאני לא בן אדם", ממשיך לוקץ'. "מה הציפייה? שאשתוק? שאהיה השמן שמחייך? לא רוצה. אני מקבל ביקורת לגופו של עניין ולא לגופו של גופי. למה זה ברור שאם תבוא עכשיו עדן פינס, המראיין לא ישאל אותה על מבנה הגוף שלה? פעם זה היה ככה. דודו טופז היה מראיין נשים ושואל אותן על החזה שלהן. באיזשהו שלב הבנו שזה לא בסדר. הטרדה מינית יכולה להיות גם האופן שבו מסתכלים עליי ואיך שמדברים עליי כשאני בלי חולצה".
יש בשנים האחרונות גל של באדי פוזיטיב, הדוגל בקידום דימוי גוף חיובי. אתה מתחבר אליו?
"יש מלא נשים שעושות עבודה חשובה בטירוף, פאולה רוזנברג למשל. זו תופעה מדהימה. לקח לי עשר שנים לקבל אותי כמו שאני, להגיע בכלל למצב שאני מעלה תמונה בלי חולצה או לאהוב את הגוף שלי. יש אנשים שלא חושבים שזה לגיטימי שאני אוהב את הגוף שלי. יש לי כוח להשפיע על נושא שהוא מדם ליבי ואני כל יומיים אומר שאני עוזב את זה, שאני לא מדבר על זה יותר. אבל אני לא מצליח. החלום שלי הוא לעזוב את בצד, אבל זה יותר גדול ממני. אני יודע בשביל מי אני עושה את זה, אני קורא את כל ההודעות שכותבים לי".
"למה זה ברור שאם תבוא עכשיו עדן פינס, המראיין לא ישאל אותה על מבנה הגוף שלה? פעם זה היה ככה. דודו טופז היה מראיין נשים ושואל אותן על החזה שלהן. באיזשהו שלב הבנו שזה לא בסדר. הטרדה מינית יכולה להיות גם האופן שבו מסתכלים עליי"
אתה תופס את המשקל שלך, בינך לבין עצמך, כאיזושהי בעיה בריאותית?
"לא. זה מצב קיים. יש אנשים עם עודף משקל שהם בריאים ויש כאלה שהם לא בריאים. היכולת שלנו לשלוט על המשקל שלנו לא גבוהה כמו שרוצים לחשוב. מנסים לגרום לנו לחשוב שזה עניין של כוח רצון. אם זה עניין של כוח רצון, אז למה רק חלק כל כך קטן מצליח? לכל השאר אין כוח רצון? אלה דברים שכמעט בלתי אפשרי לעשות לאורך הזמן. בגלל זה תעשיית הדיאטות ממשיכה לעבוד".
אתה עדיין מנסה לרדת במשקל?
"לפעמים כן, אבל לפעמים לא. אבל אני יותר מחכה שהשאלה הזאת תהיה לא לגיטימית. זו שאלה לא לגיטימית בעיניי. אני חווה את השאלות האלה כל הזמן, המאבק שלי הוא רלוונטי אם אני מנסה לרדת במשקל או לא, וההחלטה שלי סביב היא עסק שלי ולא של אף אחד אחר".
זה היה לא בסדר ששאלתי את זה.
"נכון. אבל תשאירי את השאלה כדי להעביר את המסר. אני מאבק חדש. את יודעת איך אני רואה את עצמי? כמו המאבק הלהט"בי בשנות ה-80. אז אנשים היו צריכים להסביר שלא ידביקו אותך באיידס אם הם ייכנסו לבריכה שבה את שוחה. שם אני נמצא. אני מנסה לשנות את השיח. כמעט הפסקתי ללכת לחדרי כושר, למרות שאני אוהב להתאמן. כולם היו נכנסים לי לחיים, 'תעשה ככה, תעשה ככה', 'כל הכבוד'. שחררו ממני. זו חוויה מזעזעת. אנשים טופחים לי על הבטן כל הזמן כאילו מדובר באיזה פאקינג תוף מרים. זה נורא".
הפרידה והחברה החדשה
"השנה הזאת שינתה אותי. אם עד עכשיו איתי לוקץ' האדם ולוקץ' האומן היה אותו הדבר, עכשיו אני חייב את ההבדל", הוא כמו מסכם את המשך הדרך. "אני חייב את השקט הזה".
"הכרנו בבית הפנקייק, קשקשנו קצת. אחרי שהילה ואני נפרדנו נזכרתי שדיברנו פעם והזמנתי אותה לצאת. מאז אנחנו יחד, ארבעה חודשים. אני אוהב אותה מאוד, זה בדיוק מה שהייתי צריך"
מלבד ההתמודדויות שעליהן כבר סיפר, לוקץ' נפרד בחודש מאי מאשתו הילה, שאת הדיבור עליה הוא מבקש להשאיר פרטי, אבל מבהיר כי שניהם שומרים על בקשר טוב וקרוב. בימים אלה הוא חובק בת זוג חדשה, שרה. "הכרנו בבית הפנקייק, קשקשנו קצת. אחרי שהילה ואני נפרדנו יצאתי קצת שם, יצאתי קצת פה, ואז היא עשתה לי לייק על פוסט שכתבתי בפייסבוק על שמנופוביה. נזכרתי שדיברנו פעם והזמנתי אותה לצאת. מאז אנחנו יחד, ארבעה חודשים. אני אוהב אותה מאוד, זה בדיוק מה שהייתי צריך".
בימים אלה עובד לוקץ' על אלבום חדש, "מתמודד". את האלבום מנהל אומנותית רביד פלוטניק, שאותו הוא מכתיר כמי ש"היה פעם בן טיפוחיי ואני הפכתי לבן טיפוחיו". "זה 180 מעלות מכל מה שעשיתי עד היום", הוא אומר. "מאז האלבום שעשיתי ב-2011 עם אורי שוחט, הכול בא לי בקלות. זו בעצם הפעם הראשונה שאני עובד קשה על מוזיקה מאז. אלה עבודות של שעות באולפן, משייפים כל מילה, עושים 20 טייקים לכל שיר. הטקסטים הם מאוד עמוקים, כבדים. זו פעם ראשונה שאני חושף דברים כאלה מהחיים שלי. החומרים שלי היו מאוד קומיים עד עכשיו, וזה פתאום אלבום רציני. שיר הנושא הוא 'מתמודד'. הוא מדבר על מחשבות אובדניות, על אפיזודות דיכאוניות. אני יושב באולפן וליטרלי בוכה. זה לא קרה לי מעולם".
על פלוטניק, לשעבר נצ'י נצ', אומר לוקץ': "הוא הראפר הכי מצליח בהיסטוריה של ישראל, כל כך אהוב וכל כך עמוס, ועדיין הופך הכול כדי לעשות את הפרויקט הזה הכי אמיתי שעשיתי בחיים. אני מרגיש שיש רעב מהקהל להכיר אותי. אני לא רגיל לעבוד ככה, אני רגיל להיכנס לאולפן לעשר דקות, הקלטתי שיר, יצאתי. אבל זה תרפויטי. אני לא יודע מה יהיה אחרי זה, קטונתי".