לפני שלושה חודשים ארקדי דוכין חזר לעיר הגדולה: "תל אביב, אני פה! יש לנו מזל שיש לנו עיר כזאת, קצת מנותקת. כאילו יש תפאורה, אין תסריט". אחרי 30 שנות גלות מרצון בגבעתיים, הוא שכר דירת סטודיו קטנה במרכז העיר כדי שיוכל לעבוד בשקט: חמש דקות הליכה מהים עם נוף לעבודות בכביש ושלושה כיווני רעש.
"קודם כול בכיתי לאשתי שאני מת לעבור לתל אביב", הוא נזכר. "כמו שהחלטתי בהתחלה כשהתחתנו לעבור לגבעתיים, כי היה כל כך הרבה רעש בחיים שלי ורציתי לבוא בערב ולנחות. והרעש היום הוא קצת יותר פנימי וחסר לי לשוחח עם אנשים. הסיבה האמיתית-אמיתית שעברתי לתל אביב זה הספסלים"
ספסלים ואנשים יש גם בגבעתיים
"לא. אנשים בטוח לא, הם רק בבתים, וספסלים יתומים"
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"בא לי להתחיל מהתחלה"
אפילו ים מתברר יש בגבעתיים, ים דוכין בן ה-11, בנו הצעיר של ארקדי - וגם הוא מעדיף בחודשים האחרונים לבלות בעבודה בתל אביב עם אבא. "קבלו אותו, הוא מגיע אלינו בתנועות חדות היישר מהקרפטים", מכריז אבא ארקדי כשים גולש. גם הוא מעדיף בחודשים האחרונים לבלות עם אבא בעבודה בתל אביב: "פעם ראשונה שהוא גילה את הים והוא חתך את הצפייה במחשב ב-90-80%. תראה איזה יופי"
כשהוא לא בים, ארקדי באולפן הביתי, ובשנים האחרונות עמוק בהיפ-הופ. מתנסה ומקליט אבל איכשהו זה לא תפס. הרדיו לא משמיע וגם דרך הרשת הוא לא ממש מצליח להגיע לקהל, ובכל זאת דווקא עכשיו רגע לפני גיל 60 הוא נכנע לקלישאה ורוצה להמציא את עצמו מחדש.
"אני נזכר שבאתי לתל אביב עם 250 שקל, שאל אותי המתווך: 'מה באת לעשות?' אמרתי: 'באתי לעשות מוזיקה'. אז הוא אמר לי: 'שמע, זו עיר קטנה. אם אתה טוב כולם יידעו עליך'. ובתוך כמה חודשים כבר נטאשה הביאו אלף איש בקהל. אז אני קצת מרגיש את הדבר הזה, כאילו בא לי לכתוב על דף A4 כזה - 'ארקדי דוכין היפ-הופ' ולהתחיל מההתחלה"
"התסכול הורג, חבר'ה, זה לא כדאי"
הרבה ירקון זרם לים מאז שארקדי דוכין רקד על הגג ב"מלנכולי". יחד עם החבר שלו מהצפון, מיכה שטרית, הם כתבו לחברים של נטאשה שירים שהפכו לקלאסיקות. גם אחרי שהתפרקה הלהקה הוא לא הפסיק ליצור. הוא תמיד היה אומן בעל אלף פרצופים: לצד שירי האהבה הגדולים הוא היה 'דכדוכין' אבל גם הפי וקסמן, גייר את ולדימיר ויסוצקי והלחין דינוזאורים לילדים וחתום על שורה ארוכה של להיטים שכתב לעצמו ולאחרים. "אלה אלבומים שהם בעצם מוערכים, הושמעו המון ועד היום הם מושמעים המון".
האחרון פה בעצם הוא לדעתי מ-2001, נכון?
"כן"
כמה עוד הוצאת מאז?
"קרוב ל-600-500 שירים"
זה לא מתסכל אותך?
"לא. כמה אפשר להיות מתוסכל? החיים קצרים, כל היום תהיה מתוסכל? אני רעב יותר ממתוסכל, אני הולך לעשות סטייק עכשיו. התסכול הורג, חבר'ה, זה לא כדאי. אני צריך להיות אסיר תודה שיש לי שירים ששרדו את ה'שואה' הרדיופונית במובן הזה שהם גם נשכחו. תחשוב כמה אנשים שהתחילו בגילי שהם לא קיימים היום. אז אני אסיר תודה על מה שכן נשאר. אני מושמע 100 פעם ביום"
הבית שאריק איינשטיין לא רצה לשיר
על השיר יש בי אהבה הוא אומר: "אתה יודע שהיה גם בית שלא נכנס לתוך השיר. זה היה ככה: 'בין האיבה לשלום, בין הסכין לאטום, תדעו שיש עוד תקווה, קוראים לזה אהבה ומחכים לבואה'
למה הוא לא רצה את זה?
"אריק, מהאינטואיציה אני אומר את זה כי קטונתי לדבר בשמו, נמנע מדברים שיכולים לעורר שאלות אולי פוליטיות - מה הסכין עכשיו? מה האטום, מה העניינים?"
ניסית לשכנע אותו?
"הייתי תינוק. וואלה, זה אריק איינשטיין, מה אתה עכשיו תתחיל? גם שהוא היה מאוד מאוד צנוע ונחמד, מה, אני אתווכח איתו? אם כי הייתי מרדן ויכולתי להתווכח, אבל לא עם כולם, לא עם אריק איינשטיין. הוא אמר 'לא' אז לא, בסדר, לא נורא. העיקר שישיר את השיר שלי"
"אגב, עוד קוריוז קטן עם השיר הזה - שהשמעתי אותו לחבר שלי מאוד טוב, שלומי שבת, והוא פחות התחבר. ובא שם טוב לוי, הוא אמר לי: 'ארקדי, יש לך משהו לאריק?' ומצאנו את זה ואת זה: "בגללך לילה לא לילה, איך בגללך אני למטה למעלה, איך בגללך כלום לא הולך"
"מפסיק להתכחש למה שיצרתי"
אז לאחרונה הוא החליט לקבץ את מיטב שירי האהבה שכתב למופע מיוחד לט"ו באב, שהוא מקווה שיהפוך למסורת: בפסטיבל האהבה השנה השתתפו החברים של ארקדי - אמיר דדון, מתי כספי וריקי גל. "זה מופע שאני מפסיק להתכחש למה שיצרתי בחיים, שעובדתית הקהל נורא נורא אוהב: הקהל אוהב שירי אהבה".
"אני יוצר לעצמי סוג של חומה: שירי האהבה האלה ישמרו עליי, בכדי לאפשר לעצמי אחר כך להיכנס פה לחדר ולעשות היפ-הופ ולעשות כל מיני שיגועים. ויש כאלה שעושים את זה עם אותו כישרון, עם אותו דבר, בשביל לקנות נדל"ן. אז אני אקנה אולי קצת נדל"ן בשביל שיהיה לי ביטחון לנסוע להודו ולעשות תקליטים בודהיסטיים - אני לא יודע - אבל השקט, האושר, לא יבוא מכסף".
"זה מרגיש לי עכשיו כמו סשן פסיכולוגי"
לפני 10 שנים, כשהוא עוד עבד בבית בגבעתיים, צילמנו אותו עם בתו מאי שהייתה רק בת 7 וים הקטן שהיה בן שנה וקצת.
אז מה השתנה במשפחת דוכין?
ים: "שמאי לא פה"
ארקדי: "מאי לא אוהבת כי היא אוהבת להיות עם החבר שלה"
אז איך זה הולך, איך החלוקה הולכת?
"כמו בצבא, כמו במטבח. שבוע היא פה, שבוע אני", צוחק ארקדי. "סתם, אין לנו חלוקה". ואשתו סימה מסבירה: "הוא עובד כאן כל בוקר, חוזר בערב, תלוי"
ארקדי: "האמת היא שמבחינת ריכוז פה קשה יותר להתרכז. יש יותר מדי בחורות עירומות, חולירע" (צוחק)
סימה: "באמת ארקדי הוא וורקוהוליק והוא עובד המון המון שעות, ומה שמפריע לי שהוא יכול לחזור בתשע בלילה, להיות עם הטלפון עד 11 בלילה. ואני מאחלת לכל האבות בעולם, ועכשיו אני אומרת גם לארקדי - לדעת להתנתק מהטלפון ולהיות את החצי שעה הזאת עם הילדים בלילה, בערב, זה מה זה חשוב"
ים: "גם לא רק עם הילדים, גם עם עצמך, גם עם עצמך זה גם ממש חשוב להיות"
ארקדי: "למה, אתה לא בטלפון כל הזמן?"
ים: "אני הרבה בטלפון"
סימה: "טיקטוק זה לא כיף, אל תהיו בטיקטוק"
ים: "מי שמדברת"
ארקדי: "זה מרגיש לי עכשיו כמו סשן פסיכולוגי, סימה. דברי על משהו טוב, יאללה"
סימה: "תראה, מערכת היחסים עם ארקדי זה שהוא מביא את האקשן. 30 שנה אנחנו יחד ודרכו אנחנו חווים את כל האקשן כי הוא בא והולך ומשנה"
ים: "הוא גם עכשיו יותר איתי בגלל שאני גם כאן הרבה יותר"
ארקדי: "מה קרה לך בתל אביב מאז שאתה בתל אביב, מהותית? אבל הכי מהותית"
ים: "תן לי לדבר. התחלתי לגלוש"
"הייתי בטוח שאבא שלי טבע"
אל מול הים ובו הבן ים, ארקדי שר: "לפעמים הים שקט ואין גלים, גם אתה לפעמים". על הלהיט שכתב עם מיכה שטרית לרון שובל הוא מספר: "זה שיר שהציל לנו שכר דירה של חודש, 250 שקל מול האמרגן של רון שובל"
מחיר אטרקטיבי
"אבל השיר נשאר אז הוא ממשיך לעשות תמלוגים אז לא לדאוג. הוא עשה הרבה 250 שקל אחר כך"
אתה בתור ילד אהבת ללכת לים?
"ברוסיה אצלי איפה שגדלתי לא היה ים, היו נהרות. פעם אחת אבא שלי לקח אותי והתיישבנו על החוף. הוא התפשט, הוא היה ספורטאי והיה לו גוף טוב, לא כמו שאצלי, והוא התחיל לשחות ופתאום הוא נעלם לי. התחלתי לדמיין שהוא טבע, שהוא לא יחזור - התחלתי להיכנס לסרטים והייתי בטוח שאבא שלי טבע".
"כשהוא חזר הוא לא אמר מילה, התלבש ואמר: 'בוא נלך'. אז עכשיו לעמוד בצורה ההפוכה ולהיות באיזו שליטה מסוימת על הילד, ולהפעיל סוג של דאגה - אני לא יודע אם זה תיקון אבל זה כאילו הספקתי להיות בשני עולמות".
"השפע שיש היום הוא מלחיץ"
לבן הוא מחמיא אחרי הגלישה: "ים, תפור עליך להיות גלשניסט!" ואז "מראיין" אותו: "ספר לי את החוויה, איך הרגשת?"
ים: "כיף"
ארקדי: "מה, נגיד אם הייתי שם עכשיו מחשב משחקים הכי מפונפן, ובכל זאת יש פה ים, מה היית בוחר?"
ים: "ים"
ארקדי: "זהו, אני את שלי השגתי"
למה לא תיקח את אבא שיבוא לגלוש איתך?
ים: "נראה לי שאבא ימשיך לשחות"
30 שנה אחרי שעזב את העיר הוא חוזר גם לקפה הבית שלו, שאחר כך הפך לשיר ("קפה של דינוזאורים"). וארקדי, שעשה דרך לא פשוטה עד שהגיע ללב המיינסטרים הישראלי, מאמין שבסוף גם הפאזה החדשה בחייו תמצא קהל, שגם לדינוזאור הזה יש עוד מה להגיד.
"העולם, צריך לזכור, הוא רווי התקדמות. סטטיסטית 80 אלף שירים יוצאים מדי יום, השפע שיש היום הוא מלחיץ. בעיקר אני מקווה שיהיה לי אומץ להתחיל מאפס כאילו... מקומות של 50 איש להתחיל להופיע, לעשות היפ-הופ, ולהתחיל מההתחלה", הוא מסכם.
תחקיר: מאי פכט