לאונרד כהן חי בסתיו 1973 באי יווני שנקרא הידרה, הוא בן 39 והוא חי עם אישה וילד. מהדברים שהוא כותב באותה תקופה עולה שהוא במשבר אישי ומקצועי, ואפילו מכריז על פרישה זמן קצר לפני כן. הזהות היהודית של כהן מאוד דומיננטית ומאוד חשובה לאורך כל חייו. הוא גדל בקהילה היהודית במונטריאול ומשפחתו ייסדה שם בית כנסת. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, נחת לפתע כהן בישראל.
"הלכתי לסיבוב הרגיל שאנחנו היינו עושים: קליפורניה, פינתי וכסית", סיפר אושיק לוי על הרגע שבו פגש את כהן לפתע בלב תל אביב. "בדרך מקליפורניה לפינתי, פתאום ראיתי את לאונרד כהן. אני מתיישב ואני אומר: 'מה?', הוא אמר 'שמעתי שאתם בצרות פה, אני רוצה ללכת לעבוד בקיבוצים'. אמרתי לו: 'איזה לעבוד בקיבוצים? אתה בא להופיע'", המשיך בתיאור השיחה.
"הוא אמר: 'לא, בחייך, יש לי שירים עצובים. זה לא מתאים'. מיד צלצלתי למתי כספי ונסענו ישר לחצור", הוסיף לוי. "אני עליתי ראשון, שרתי ומתי ליווה אותי, ואז אמרתי: 'חבר'ה, יש לי פה הפתעה שאתם לא תאמינו. רק אמרתי את השם לאונרד כהן – האולם עלה על גדותיו", הסביר. "למחרת השמועה כבר התפשטה הלאה והלאה, והיינו עושים בין שש לשמונה הופעות מידי יום".
"חצינו את התעלה, כוח קטן שמנה אולי 12 חברים", סיפר סא"ל (במיל.) שלומי גרונר, שהיה בין אלו שפגשו את כהן ושמעו את השיר החדש שכתב תוך כדי ימי הקרבות. "הגענו לחניון טנקים באמצע הלילה, מחפשים נואשות אחרי דלק, תחמושת, אוכל או משהו לשתות – ופתאום אני שומע את הקול של אלוהים. לני בכבודו ובעצמו".
את השיר "lover lover lover" כתב כהן בין שתי הופעות בחצור. "הוא הוציא דף וכתב את המילים על המקום", הסביר אושיק לוי, שהיה לצדו בימים האלו. "בסוף השיר היה בית אחד שהוא כתב על החיילים". סא"ל (מיל.) גרונר סיפר כי "הוא כתב את המילים האלה עלינו, והוא קרא לנו 'אחים'. בעצם המוטו של השיר, הוא שהמלחמה נכפתה עלינו. לא אנחנו יזמנו אותה, והיה לי רושם שהוא קלט את זה".
למרות החוויות המשמעותיות במהלך הקרבות, הוא עזב את ישראל בסיום המלחמה ברגשות מעורבים, והוא כמעט ולא הזכיר אותה לאחר מכן. כעבור עשרות שנים, נזכר גרונר בבית הגנוז בעקבות תחקיר שנערך לצורך כתיבת ספר על כהן. "הרגשתי כמו חץ בלב", הבהיר גרונר.
בכתבה שהתפרסמה ב"ידיעות אחרונות" תוך כדי המלחמה הוזכר השיר החדש הזה, והבית המדובר תומלל במלואו: "ירדתי למדבר לעזור לאחים שלי בקרב, ידעתי שהם לא טועים ושצדקם לא רב. אבל עצמות מוכרחות להזדקף וללכת ודם נועד לנוע, וגברים חורצים קווים גסים על פני האדמה הקדושה".