נועה קירל ויהונתן מרגי יכולים לשלוח זר פרחים גדול למפקדת היוצאת שלהם, סגן אלוף דסי פאר-דרור, ראש ענף תרבות בצה"ל. היא האישה שתפרה למידותיהם את התקן החדש "טאלנטים צבאיים", ואפשרה להם לשרת בתנאים מפנקים, כאלה שאף כוכב לפניהם לא קיבל, לא משנה כמה מצליח הוא היה. "היה חשש מזה", היא מודה. "מה, אני מגדלת כאן מלך ומלכה? אצולה? תראה, בראש שלי נמצא עומר אדם. אותו בן אדם שלא הגיע ללהקות הצבאיות כי הוא בחר לעשות קריירה".
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
הגיוס של עומר אדם היה הרבה לפני הקדנציה של פאר-דרור, אבל מיד עם כניסתה לתפקיד היא למדה את הלקח מהמקרה ההוא של הכוכב הצעיר שוויתר על הלהקה הצבאית, שירת בתפקיד עורפי ב"יומיות" והופיע בערבים באופן פרטי באישור הצבא. הגישה של פאר-דרור הייתה שהצבא יכול להגיע למצב של ווין-ווין: לתת לזמר מצליח בסדר גודל כזה את הפריבילגיה להופיע לבד, בלי להקה, עם הרפרטואר האישי שלו, ובתמורה לקבל ממנו הופעות בחינם לכל צה"ל עד שישתחרר.
"הם עושים את מה שרציתי שהם יעשו. קודם כל הם מודל לחיקוי בחוץ. בגן של הילד שלי, שואלים אותו 'מה, אמא שלך מפקדת של נועה? גם אני רוצה להיות חיילת'. אתה מבין? זה לא 'גם אני רוצה להיות זמרת', זה 'גם אני רוצה להיות חיילת'. ילדה בת 6".
אבל המונח הזה "טאלנט צבאי" זה לא צעד אחד רחוק מדי בשביל הצבא?
"לא. יש בזה סיכון, אתה אומר 'רגע, הוא לא יהיה כאן עם כולם באותו הרכב, הוא לא יסחוב את כל ההגברה ויפרק כמו כולם', אבל לא. זה משהו אחר. אם אני רוצה להשתמש בו ולמנף את היכולת שלו בשביל החיילים שלי, בשביל הצבא שלי, זה מה שאני צריכה לעשות. זה המס שאני אשלם. שהוא לא יהיה עם כל הזמרים. נועה קירל הולכת לטוס לחו"ל לייצג את מדינת ישראל, אז אני רוצה שזאת תהיה מישהי שהופיעה מול חיילים. הרי בקלות אותם אמנים היו יכולים לא לעשות צבא. אני לא רוצה להגיע למצב של השתמטות".
מה זאת אומרת? זו לא החלטה שלהם אם כן או לא לעשות צבא. הם יתגייסו.
"אם מרגי היה הולך להיות לוחם, זה היה בולם את כל הקריירה שלו. אני לא יודעת אם הם היו בוחרים להישאר בצבא. והאצבע ממש לא קלה על ההדק: יש לך רק שני אמנים, ואני לא רואה בעתיד הקרוב אמנים מצטיינים, טאלנטים כאלה. אני חושבת ששניהם קיבלו בצדק את המעמד הזה. וחשוב לומר שהם מחויבים מאוד למערכת. בסוף הם חיילים לכל דבר. מרגי גם נשפט אצלי".
על מה הוא נשפט?
"משהו זניח, עזוב".
אילו סנקציות אפשר להפעיל על חייל כמו מרגי שיותר לא נוכח פה מאשר כן?
"מה זאת אומרת? ריתוק".
אבל נניח שיש לו הופעה בערב.
"אז אתה מונע ממנו. ריתוק. הצבא קודם לכל והם יודעים את זה טוב מאוד. הם יודעים לעמוד בזמנים. היו אנשים שלא הפנימו את זה ומצאו את עצמם מחוץ לענף".
נדב גדג'.
"כן. זה סיפור של משמעת. אתה חייב להיות ממושמע, ואתה חייב לתת כדי לקבל".
כפי שנחשף בחדשות 12 לפני כשנתיים, נדב גדג' הודח מהלהקות הצבאיות לאחר שלא יישר קו עם הצבא וסירב להופיע עם חבריו ללהקה הצבאית מול חיילים. "השיח שלנו איתם זה כמו חיילים לכל דבר", מבהירה פאר-דרור. "אם מישהו יהיה לא תקני לרגע, חבל לו על הזמן. אתה חייב אובר-משמעת לצד השני, כי אתה מבין עם איזו אוכלוסייה אתה מתעסק. להיות אמן וחייל זה כל כך מורכב, ולמדתי את זה עם הזמן. כששפטתי שבע פעמים חיילת מפורסמת, לא אגיד מי, על אותו דבר, ענייני נראות ומשמעת - הבנתי שיש פה סימפטום שחוזר בקרב האוכלוסייה המדהימה הזאת. יש כאלה שהם עפיפון בלי חוט, יש כאלה שהם אמנותיים וכותבים וחושבים וצריכים את הרוגע ואת השקט, ואתה צריך לאהוב את זה כדי להתנהל עם הדבר הזה".
רק השבוע היינו עדים לרגע טלוויזיוני נוסף שבו עלתה התהייה עד כמה הכוכבים שמשרתים בצה"ל באמת חווים את ההווי הצה"לי כמו השאר. עדן אלנה, נציגת ישראל לאירוויזיון וזוכת הריאליטי, שנשאלה בראיון על ידי דני קושמרו מה הדרגה שלה, צחקקה ואמרה במבוכה שהיא לא זוכרת. "אני לא אתייחס נקודתית אליה", אומרת ראש ענף תרבות היוצאת, "אבל דרגה זו לא נקודה קריטית בלהקות הצבאיות כי זה לא מייצג אותם. כשהם מופיעים, הם על מדים בלי דרגות. אלו מדי הופעה. ויש כאלה שמסתובבים עם זה כל הזמן, אז אני לא אתפלא אם הם כבר לא יודעים אם שמו להם סמל או רב"ט".
"הרבה פעמים מבקשים ממני רק זמרים בנים, מצטערת, זה לא קורה"
בחדר החזרות של הלהקות הצבאיות בתל השומר מתאמנים החיילים על מופע המוקדש לנתן אלתרמן לציון 50 שנה לפטירתו. כשנכנסים לחדר, מזהים שמשהו בתמהיל האנושי של ההרכב לא דומה להומוגניות שהייתה כאן פעם - שמונה חיילים, ארבעה בנים וארבע בנות, שווה בשווה. שתיים מהן על התופים והבס, שני כלים "גבריים" על פי הסטראוטיפ. יש גם חייל דתי וחיילת מהעדה האתיופית. אף אחד מהחיילים לא מגיע מתל אביב. לעומת זאת, אשדוד, אפרת, חיפה ואזור על המפה.
"קודם כל אתה נמדד על פי כישרון", מדגישה דסי פאר-דרור. "אבל הסיפור האישי כן תורם. בעיניי זה מכניס עומק, זה מכניס גיוון, זה מכניס מציאות אל הצבא שלנו. אתה לא תראה פה שהכל תלמה ילין והכל תל אביב, ממש לא. לי חשוב שבמיונים נגיע דווקא לפריפריה, כי מי שנמצא במרכז ולומד בתלמה ילין כבר יידע מתי הבחינות, הוא מקושר".
כל הדברים האלה זה במכוון? זה קריטריון מבחינתכם?
"ברור, כן. לא יהיה הרכב שיהיו בו רק בנים, לא יקרה. הרבה פעמים מבקשים ממני 'תביאי רק זמרים בנים'. מצטערת, זה לא עובד, זה לא קורה. אני כמובן לא אחפש להכעיס - אם נניח גדוד 97 צריך איזשהו הרכב, אז אני לא אביא לו את ההרכב "ישנן בנות" שבו ארבע בנות שרות היפ הופ, זזות וקופצות. אבל אביא להקה אחרת, למשל להקת הנח"ל שיש בה בנים ובנות".
והבנות ישירו מול גדוד 97?
"בטח".
פאר-דרור מספרת כי היא בוחרת באופן אישי את הסרטים וההצגות שבהם החיילים יצפו. "יש הרבה הצגות שבעבר לא עברו ומשום שהיה בהן מסר חשוב התעקשתי שכן, עם התאמה קטנה".
מה למשל?
"'הוא הלך בשדות', הצגה שיש בה מסר, הצגה חזקה. אז היה בה קטע שאגם רודברג מתפשטת ורואים אותה עירומה. עכשיו אני אומרת, האם זה מקדם את הסצנה? או שהיא יכולה להיות עם חולצה או גופייה?".
בחירתו של היוצר.
"נכון. אז הכל בשיח ובמשא ומתן. וב'רודף העפיפונים', למשל, יש סצנה של אונס ואי אפשר לדלג על זה. אבל אתה אומר 'האם חייבים שיראו את הישבן שלו או שאתה יכול לעשות משהו שהוא ליד ואתה לא פוגם בדבר?'. בסוף חייל מחויב לראות את ההצגה הזאת".
"חבל לי שביטלו את הרקדנים הצבאיים, לא יודעת למה זה הוחלט"
סגן אלוף דסי פאר-דרור, אוטוטו בת 43, גדלה בבית דתי ברמת גן, והיום היא חיה ביהוד עם בת-זוגה ושלושת ילדיהן. היא שימשה כראש ענף תרבות במשך שלוש שנים, פיקדה על שלושה מדורים ו-250 חיילים, ויזמה שורה של מהלכים, בנוסף לתקן "הטאלנט הצבאי". בין היתר, היא העלתה בתיאטרון צה"ל מחזות, הוציאה אלבום ובו אך ורק שירים חדשים שנכתבו במיוחד ללהקות הצבאיות ויצרה את התקן "די.ג'יי צבאי" שיחד עם שלושה נגנים על מדים לצידו עושה שמח לחיילים.
"בכניסה לתפקיד בדקתי וגיליתי ש-86% מההופעות של הלהקות הצבאיות הן מול מפקדים - כלומר טקסים, ימי עיון, סיומי קורס וכנסים. ושרים בהם שני שירים, כן? ורק 14% מההופעות הן לחיילים. אמרתי 'אוקיי, זה חייב להשתנות'. לוחמי גבעתי שמסיימים מסלול עכשיו, צריך לעשות להם קרחנה! להקפיץ אותם. אז ההיפוך הגיע למצב של 70% מול חיילים ו-30% מול מפקדים".
לא סתם היא הגיעה לתפקיד ראש ענף תרבות עם משנה סדורה. המינוי שלה היה לא פחות מסגירת מעגל בשבילה. "בשנת 1996 נבחנתי ללהקות צבאיות", היא מודה. "היה לי ברור שאני הולכת להיות זמרת בלהקה צבאית. שרתי שיר של ירדנה ארזי, 'דרישת שלום', אמרתי 'איך לא יקבלו אותי?'. גם היום זה השיר של טקס השינה שאני עושה לכל הילדים שלי כשהם הולכים לישון. אבל אחרי הבחינה אמרו לי 'חמודה, לתיאטרון צה"ל את יכולה להתאים, אבל להקות צבאיות? להתראות'". בסופו של דבר הייתי קצינת מודיעין בחיל אוויר".
לא כל המהלכים שלה היו סיפורי הצלחה. אלבום השירים החדשים של הלהקות הצבאיות נכשל, אם כי לדבריה דווקא קהילות יהודיות בחו"ל התלהבו מהמיזם. "אני חושבת שתחנות הרדיו ראו בלהקות הצבאיות משהו ארכאי", היא מספרת. "זה תסכל מאוד, כי זו תקרת זכוכית. אתה בא אמנם באותו לבוש, אבל אתה מביא תוכן אחר. תקשיבו רגע!".
אז האלבום לא תפס בגלל קיבעון מחשבתי של התקשורת?
"הבנתי שיש מורכבות באוזן לשמוע להקה צבאית. סליחה, לא באוזן אלא בתפיסה. אם זו להקה צבאית, זה 'פאסה'. זה גם נאמר בצורה כזו או אחרת: 'דסי, זו להקה צבאית, ואם אני אתלבט איזה שיר להכניס, להקה צבאית או אמן מוכר - הלהקה הצבאית לא תיכנס'".
אבל יוזמה אחת שלה בוטלה ברעש גדול בעקבות פקודה של ראש אכ"א. עם גיוסם של מרגי ונועה קירל, פאר-דרור גייסה גם רקדנים שילוו אותם, ובעקבות הופעה של נועה קירל עם הרקדנים הצה"ליים שלה שתועדה על ידי חדשות 12, הוחלט לבטל את התקן של הרקדנים.
"חבל לי. לא הייתי עושה את זה אחרת".
ניסית לשכנע את ראש אכ"א או מישהו בתווך לרדת מהעניין הזה?
"ניסיתי להבין מה קרה שם. הרעיון שלי היה להביא ארבעה חבר'ה שיעמדו מאחורי נועה קירל וארבעה חבר'ה עם מרגי, ולהרביץ מופע, קרנבל. בסוף ראש אכ"א ראה את זה ולקח את ההכרעה הזאת. הצדעתי".
ברור שהצדעת, זה צבא. אבל עד להצדעה ניסית לשאול מה הבעיה?
"בעיני המצלמה זה נתפס פחות טוב. אבל זו לא המציאות שבאמת הייתה. בשטח זה עבד נהדר".
גם במצלמה אני לא מבין מה עבר לא טוב.
"זה לא עבר מסך. כי בסוף עם מדי ב' אתה בא להילחם, וזה לא עבר בגרון להרבה אנשים".
אז אם לא במדי ב', אפשר להעלות אותם על א'. למה די.ג'יי כן ורקדן לא? למה זמר כן ורקדן לא?
"מאחר שאני הייתי במקום שיזם את זה, אני לא יודעת להגיד לך בשורה התחתונה למה בסוף זה מה שהוחלט. אין הבדל. אבל אני מתארת לעצמי שהצבא צריך לעכל דבר כזה. משהו במקצוע 'רקדן' זה דבר שלא הורגלנו אליו בצבא. כל דבר אתה צריך לעשות כנראה בתהליך, ואני הבאתי בבום את היציאה הזאת, ואני חושבת שהצבא לא היה ערוך לדבר הזה".
ארבעה רקדנים לזמרת זה בבום? יש לך פה 19 הרכבים שאין להם רקדנים.
"זה מצטייר כנראה בעיני אנשים כפחות מתאים לצה"ל. על חלק מהדברים נלחמתי עד הסוף, פה לא נלחמתי".
על מה נלחמת?
"הרכב היפ הופ של ארבע בנות, קוסם צבאי, די.ג'יי".
הייתה התנגדות?
"כן. כי 'זה מקצוע שהוא מיותר'. מצד שני, הייתה הבנה שזה יכול לתרום לתרבות".
אז עכשיו המופעים של נועה קירל הרבה יותר עגמומיים?
"לא לא. תשמע, נועה זו נועה. היא עושה עבודה מדהימה. גם היא וגם מרגי. הוא לא צריך יותר מדי, הוא מקפיץ בריקוד שלו, והיא – הכריזמה שלה כובשת הכל".
רגע, למרגי מותר לרקוד?
"הוא עצמו? זה בילט אין".
"הצבא בחיים לא יבטל את הלהקות הצבאיות, אין סיכוי"
דווקא עכשיו, אחרי שהתניעה את התהליכים בתוך ענף התרבות בצה"ל, סגן אלוף דסי פאר-דרור גוזרת את תעודת הקצין. מי יחליף אותה בתפקיד? אף אחד. צה"ל החליט לבטל את התקן, מה שעורר חשש גדול בעולם התרבות מפני "מיסמוס" של הלהקות הצבאיות בצה"ל. עשרות אמנים מהשורה הראשונה אף חתמו על עצומה שנשלחה לרמטכ"ל נגד ביטול התקן, אבל בצה"ל מבטיחים שהלהקות הצבאיות ותיאטרון צה"ל ימשיכו לפעול ללא הפרעה. "אני חושבת שהמפקדים מודעים לכוח של התרבות, להשפעה שלה", אומרת פאר-דרור. "אף אחד לא יזדכה עליה. המערך לא ייסגר, התרבות לא תיפגע. אני לא חוששת מזה, אין סיכוי".
נכון בעינייך לבטל את התקן הזה?
"מה אני אגיד לך. אני בצבא ואני אומרת 'מבינה את מה שעשיתם'".
אבל רק התחלת.
"אני לא אגיד לך שזה לא כואב לי ברמה האישית. אבל בכוח העצום שקיים פה, בכישרון של האנשים, אפשר יהיה לנהל את העסק הזה. יש בסוף מפקדים חזקים".
נראה שזה מתכתב עם רוח התקופה של ימי הקורונה. יש איזו הסתכלות בציבור על התרבות כאילו זה בגדר מותרות, כאילו זו שמנת.
"הצבא בחיים לא יבטל את הלהקות הצבאיות, הוא בחיים לא יבטל את התרבות של הצבא, החיילים ימשיכו ללכת לתרבות יום א'. התרבות אמורה להביא לוחמים יותר טובים, גם בערכים ובחינוך שלהם. התרבות היא הכלי המדהים ביותר כדי להביא את החינוך הזה. אתה משתמש בטריק כדי לבוא ולהשפיע עליהם. זו תחושתי – אני עושה טריקים".
ומה יהיה איתך? מה התכניות אחרי השחרור?
"לא יודעת עדיין. שוקלת אולי לנהל איזה מוסד תרבותי או חינוכי. אני פנויה להצעות".