אנחנו הילדים של חורף שנת 73, זוכרים? "חלמתם אותנו לראשונה עם שחר בתום הקרבות. הייתם גברים עייפים שהודו למזלם הטוב. הייתן נשים צעירות מודאגות ורציתן כל כך לאהוב. אנחנו הילדים של חורף שנת 73". את השיר הזה שרתי לראשונה במדים כשהייתי חייל בלהקה צבאית שרנו אז על תקווה, ביקשנו שינוי, דרשנו מהמנהיגים שלנו לעשות הכל ולקיים את מה שהם הבטיחו להורים שלנו, שחזרו מהמלחמה הקשה ההיא. ביקשנו תקווה, רצינו שינוי.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
אני זוכר שכחייל בלהקה צבאית קיבלתי הוראת בימוי משמוליק הספרי, יוצר השיר ובמאי הלהקה, שבכל פעם שאנחנו פוגשים את ראש הממשלה, ניישיר אליו מבט ונשיר לו ישירות אל הלב את המילים הנוקבות. אז עוד אפשר היה להישיר מבט אל ראש הממשלה. ואני מודה - הוא החזיר מבט, לפעמים השפיל מבט, אבל הוא היה שם וראה אותנו מקרוב.
חודש אחרי ששרנו לו את השיר הזה לראשונה, יצחק רבין זכרונו לברכה נרצח בכיכר העיר, שלוש יריות ששינו את פניה של מדינה שלמה וקרעו אותה לגזרים. אסור שזה יקרה שוב. עכשיו הילדים של נובמבר 95 הם הצעירים של קיץ 2020. כשנולדתם היתה הארץ פצועה ועצובה. הבטתם בנו, חיבקתם אותנו, ניסיתם למצוא נחמה.
הילדים של נובמבר 95 הצעירים של קיץ 2020 שמבקשים עכשיו תקווה הם התקווה. הם עוזבים את הפייסבוק ואת הרשת, את האינסטגרם ובתי הקפה והם עולים אל הגשרים וממלאים את הכיכרות וזועקים תקווה מתחת לחלונו הסגור של ראש הממשלה. תקווה לתיקון, לשלום בתוכנו, לעתיד כלכלי וחברתי ראוי.
"הבטחתם יונה, עלה של זית, הבטחתם שלום בבית". אזרחים מכל שכבות האכלוסיה ובינהם צעירים וצעירות רבים, סטודנטים ואמנים מחיים שוב את רוחה של המדינה הזאת שלא ניתן לכבות אותה לעולם. הרוח הנושבת בהם היא אהבת הארץ והעם. ואני רק מתפלל ומקווה שראש הממשלה באומץ לב וללא היסוס יפתח את החלון ויישיר את מבטו אליהם וייתן לכולנו תקווה שעוד יבואו ימים טובים יותר. לכולנו.