אריק סיני בן ה-70 התיישב בתחילת אוגוסט האחרון מול המחשב וברגע של ייאוש פרסם פוסט קצר בפייסבוק: "לא נשארה לי שום ברירה, רק ללכת לפשיטת רגל". כשהחל מבול של שיחות הוא נבהל מגודל הסערה, כיבה את הטלפון ולא דיבר על זה מאז - עד עכשיו.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
"הבוקר שלך שמתחיל ב:'שכר הדירה חזר' ואחר כך מגעים טלפונים מיס וממכבי, כי הבנק החזיר הוראות קבע - בגיל מתקדם ההרגשה היא 'היי די'", סיפר סיני, ואמר כי הרהורים על המצב הזה הביאו אותו לפרסם את הפוסט. "אם תשאל אותי אם אני מצטער על זה, התשובה היא כן", הוסיף.
סיני הוא בן להורים ניצולי שואה, שהגיע מחיפה לעיר הגדולה וכבר בשיר הראשון שהוציא בסוף שנות ה-70 זכה להצלחה. הוא הפך לכוכב והיה בכל מקום: על הבמות, בתיאטרון ובפרסומות. הוא סיפר שעוד אז דודו טופז ייעץ לו לשמור כסף לזמנים קשים - אך הוא לא הקשיב: "לא עשיתי, אני לא כזה". כשנשאל על מה בזבז את כל הכסף שהרוויח במרוצת השנים, ענה: "אין לי מושג, על כלום".
"זה היה נורא, הצטערתי על זה"
באמצע שנות ה-80 הכסף החל להיעלם, האלבומים נכשלו וההתדרדרות הכלכלית הייתה מהירה עד למצב שבו הוא היה צריך לעבוד כמשכפל מפתחות. מאז הוא נלחם כדי להתפרנס אבל בהופעת שלו, גם בימים אלה, הקהל ממלא את האולם. "אני מופיע בלי סוף, מלא כמעט בכל מקום שאני מגיע", הוא אומר. :זה הטעויות שאני עושה עם בחירת המשרדים, חד וחלק, את זה אני מאשים".
"כשגבי שושני התאבד מאוד כעסתי עליו, כי צריך לעבור את התקופה הזאת, בימים האלה שכתבתי את זה לא כעסתי עליו, די הבנתי", סיפר סיני על חברו הטוב. "לא הבנתי את מה שהוא עשה סופית אבל הבנתי מה הניע אותו". למרות ההבנה, סיני מספר כי גם באותם רגעים לא חשב לשים קץ לחייו: "למזלי אני בנאדם חזק". למרות זאת, הוא מספר כי פרסום הפוסט היה בשבילו כמו סוג של התאבדות: "זה היה נורא. הצטערתי אחרי זה, הבנות שלי אמרו: 'אבא תוריד את זה', התעקשתי לא".
סיני סיפר שהוא התעקש לראשונה לדבר על זה בגלל שמצבו משתפר: "אני מרשה לעצמי לדבר על זה כדי להשתחרר ולהבריח את המסכנות. אני לא רוצה את המסכנות הזאת, אני לא מסכן, אני מתמודד כמו חייל". עכשיו הוא רוצה להגשים עוד חלום: "תן לי קיסריה כמה פעמים, להציץ מאחורי הווילון ולראות שמלא, שמריעים לך. אחרי 42 שנה זה מחמיא".