זוהי מדינה קטנה ואנשים בה מעט, על כן די טבעי שבעוד חודש חודשיים ילך אזרח ברחוב תל אביבי ויצפה מבעד לחלון בית קפה במשה כחלון ובמיקי חיימוביץ, שפרשה מרצונה לפני זמן מה מהגשת חדשות 10, יושבים ומזמינים קפה ומאפה. ביחד או לחוד. עיתותיהם בידיהם. ראשם פנוי ורגוע. נורמליים.
שניהם עשו דבר בלתי מתקבל על הדעת: הם פרשו בעיצומה של קריירה בלא שפוטרו בידי בעלים חדשים ובלא שהואשמו באונס או במעילה. וואו! איזו גבורה! איזו יכולת אנושית!
כיוון שאני מכיר אישית את שני האנשים הללו, אני יכול די בקלות לשים את האצבע על הנקודה: משה כחלון ומיקי חיימוביץ הם אנשים נורמלים. כן כן. נורמלים. חפים מרוע, מתסביכים, מבעיות נפשיות ובעיקר – נקיים מהמחלה האופיינית לכל כך הרבה אנשים מצליחים בעסקי השעשועים, בפוליטיקה ובעסקים: הם אינם לוקים בהפרעה אובססיבית קומפולסיבית (OCD), זו העומדת ביסוד הקריירה וקצב ההתקדמות של כל כך הרבה מצליחנים. גם כשנשאו בתפקידם הרם הם ישנו, אכלו, היו עם המשפחה ודילגו פה ושם על בר מצווה. לקחו את עצמם בפרופורציה נכונה, סבבו כשעל פניהם ארשת של "לא בדיוק יודע/ת מה אני עושה פה" ועשו עבודה טובה. בריאים, בריאים.
אתם כאלה אנשים טובים - אולי תשתלבו בפוליטיקה?
יפה לכם, משה ומיקי. שיחקתם אותה. ליבי לכל השאר. רק, עניין קטן אחד: אתם מוכשרים, צעירים ומאוד מפורסמים. למה לא תשתלבו בפוליטיקה? מחפשים עכשיו אנשים כמותכם. יאיר לפיד, אולי? מפלגת העבודה? ליברמן? לא חבל? בטוח תיבחרו. זה יכול לסדר אתכם לכמה שנים טובות.