העניין הוא שהמאבק של רומני והימין השמרן הוא לא על עיקרון הנישואין. הוא הרבה יותר עמוק. האוונגליסטים הדתיים שמובילים את המפלגה הרפובליקנית באף, רוצים שתהיה הכרזה מסודרת שהומואים ולסביות הם אנשים פגומים, לא תקניים, שראויים לשאת אות קלון. ודווקא בגלל זה, קשה להבין איך הומו, לסבית, טרנס או ביסקסואל יכול לגשת לקלפי ולהצביע בעד רומני. בעיני אין שנאה עצמית גדולה מזה. זוהי ההומופוביה שבפנים.
יש בישראל הומואים ולסביות שיצביעו עבור ש"ס. בעיני זה פחות נורא, לא כי הרב עובדיה יותר נאור בעיני, אלא מכיוון שש"ס אינה נלחמת בקהילה הלהט"בית באמת. בשנתיים האחרונות נעשים שם מאמצים להשתיק כלבים שוטים כמו ניסים זאב, ואלי ישי למשל עושה כל מאמץ כדי להימנע מעימות מילולי ישיר עם הקהילה.
זה התחיל אצל הרפורמים, עבר לקונסרבטיבים וכיום הגיע גם לאגפים נאורים רבים ביהדות האורתודוקסית. שהרי האיסור על משכב זכר, כפי שהוא מופיע בספר דברים, אינו חמור יותר מהאסור על אי שמירת שבת - וחוץ מזה יש מציאות שם בחוץ.
כך שהיחס כלפי הומואים מצד הממסד הדתי אמור בסופו של דבר להיות דומה ליחס כלפי חילונים באשר הם. לא יותר, לא פחות.
הלסביות יסלחו למספר 2 של יאיר לפיד?
השבוע התלהטה שאלות היחסים בין הממסד הדתי לקהילה בעקבות ההכרזה כי הרב שי פירון יהיה מספר 2 ברשימה של יאיר לפיד. תוך זמן קצר צפה באינטרנט תשובה חשוכה שנתן הרב לשאלה של אישה לסבית לפני עשור, וסימנה אותו כאויב. הומואים תומכי מפלגות אחרות יצאו בשצף נגד לפיד. פירון עצמו הסביר מעל כל במה כי בעשור האחרון הוא נחשף לקהילה, ובנה תפישת עולם מחודשת ומקבלת בנושא. זה לא תמיד עזר לו. ייקח זמן עד שהוא ינקה את עצמו מהחשדות.
בכלל, לפיד, כמו גם שלי יחימוביץ', הם מנהיגי מפלגות מסוג חדש. אלה אנשים שגדלו בסביבה עם נוכחות גאה גדולה. בגיל צעיר יחסית הם נפטרו, אם אי פעם הייתה להם, מכל מחשבה הומופובית, והדבר הכי נורא שיכול לקרות איתם, זה שמסיבות פוליטיות, הם יבחרו להישאר מחוץ לקו האש, ולא לעמוד בראש מאבקים למען הקהילה, אלא רק לתמוך בהם מהצד.
אם ציפי לבני תצטרף למרוץ, יהיה להם קשה להתחרות איתה. בארבע השנים האחרונות עשתה לבני ככל שביכולתה כדי להפגין אמפטיה והזדהות עם הקהילה, כולל השתתפות בכל אירוע חשוב ולא חשוב שאליו הוזמנה. גם אם ברור שבהצבעות בכנסת לבני, יחימוביץ' ולפיד יצביעו באותו אופן, נדמה לי שליבני תהיה זו שתצליח יותר מהאחרים לתת גם מה שיתפרש בקהילה כחיבוק אמיתי וחם.
מה שנותר פתוח הוא האם הומואים בעצם מחויבים להצביע למרצ בזכותו של ניצן הורביץ? והאם זה הגיוני שלהט"בים יצביעו עבור הליכוד ביתנו? בשני המקרים התשובה לצערי אינה משנה. מרצ, שאליה אני משתייך בדעותיי, היא מפלגה קטנה ומצביעיה זוכים לתואר שמאלנים. הומואים רבים מידי, מסתובבים היום בתחושה ששמאלן זאת קללה הרבה יותר גרועה מהומו. והם כנראה צודקים.
הסודות במסדרונות הכנסת
לגבי הליכוד ביתנו, מעבר לכך שאני לעולם לא אבין איך אדם ממיעוט נרדף יכול להיות אטום לזכויות העם הפלסטיני, קשה להתעלם מכך שבנימין נתניהו התנהג באבירות ובאופן ראוי במיוחד אחרי הרצח בברנוער. במקביל, איווט ליברמן בשבתו כשר החוץ הפך את הקהילה הלהט"בית לחוד החנית בניסיון להילחם בתדמית המדרדרת של ישראל, בזמן ששר התיירות ממפלגתו הקדיש הרבה מאוד כסף וזמן לקידום התיירות הגאה לישראל. זה נכון שלשניהם לא היה אומץ להגיד משהו נגד החוקים האנטי-הומואיים בסנט פטרסבורג. אבל באמת אי אפשר הכל.
אולי זו הסיבה שבניגוד לבחירות בארצות הברית, שם הקהילה הגאה היא כמעט בלב הדיון, בבחירות הנוכחיות בישראל הדיון ההומו-לסבי הוא בשולי שוליה של המערכת. מי שרוצה לגרוף הצבעה קהילתית עם מובהקות והתגייסות, באופן שהיה בבחירות הקודמות עבור ציפי ליבני, יצטרך לשבור את הראש בשאלה איך עושים את זה.
ולסיום, יש כמובן דיון מעניין במיוחד שניתן לקיים בשאלה האם איש או אישה מקהילת הלהט"ב שרצים לכנסת מחויבים להתגאות בנטייתם ולפרסם אותה ברבים. והאם זכותה של התקשורת להציג את השאלה הזאת בפני מועמדים. יו נואו. לצערי מאחר שהודעתי מזמן שאני נוטש את דרך האאוטינג לא אוכל להמשיך כאן את הדיון, שהוא בעיני מרתק וחשוב. אני מניח שאחרים יקיימו אותו מתישהו.
>> הטור הקודם שלי: נקמת המבוקר