אור נוי- פרשן נולד (צילום: חדשות 2)
אור נוי, פרשננו הצעיר|צילום: חדשות 2

ציפי לבני מברברת יותר מדי. "הבחירות האלה הן בחירות של שלום", אמרה. מדבריה משתמע שאם תיבחר, היא תצליח להביא אותו. האמנם? הנה חזר המתח לדרום, והמועמדים יורדים לעם לסיור בחירות מהיר ולהשתלחות במתמודד שממול. מבחינתי זו עוד הוכחה שהמבצע בעזה היה לא יותר מתעמולה פוליטית זולה.

לפני כמה שבועות, עוד בטרם החלטתי שלא אצביע בבחירות הקרובות, התלבטתי האם להצביע לאביגדור ליברמן. המחשבה הזאת עברה לי מהר מהראש בגלל מכלול של סיבות. בין השאר משום שאיני מזדהה עם ההשקפות שלו ושל המפלגה שלו.

בשבוע וחצי האחרונים התווספה סיבה נוספת להחלטה זו, כאשר פורסם אודות החשדות נגד ליברמן ומקורביו. משום מה זה לא הפתיע אותי. ליברמן מושחת כמו כמעט כל עמיתיו לכנסת.

מה רוצים בתשדירים?

ראיתי השבוע סרטוני תעמולה באינטרנט ובטלוויזיה ולא הבנתי מהם כלום. מה הם מציעים לבוחר?
מה האג'נדה שלהם? מרצ שחררו סרטון תעמולה בו הם מבטיחים בדרך מקורית כי לא יישבו בממשלה עם ליברמן. ומה עם שאר הדברים שעל סדר היום? המצב הכלכלי? הביטחוני? יש דברים הרבה יותר חשובים מאשר להבטיח לא לשבת ביחד עם ליברמן באותו שולחן ממשלה, לא?

הסרטונים של קדימה והליכוד רק משמיצים את היריבים. גם כאן אנחנו לא שומעים שום התייחסות למה שעל סדר היום. נראה שהמצב במדינה מעולם לא היה טוב יותר: הכלכלה פורחת, המצב הביטחוני נפלא וכמובן גלעד חזר הביתה, כך שכנראה שכל מה שנשאר לדבר עליו בתשדירים זה עד כמה המתמודד ממול רע למדינה.

כל תשדרי התעמולה, שלצפות בהם זה עונש, הם משעממים וריקים מתוכן משמעותי. השבוע צפיתי בתשדירים בשעה 23:00 בלילה. תוך שתי דקות כבר נרדמתי. אני נהנה יותר לראות את התשדירים הישנים של ספי ריבלין והגשש החיוור. היום כבר לא עושים תעמולה כזו, וחבל.
 
ללכת על קטן?

לפני שהחלטתי לא להצביע חשבתי להצביע למפלגה קטנה. אבל בכל המפלגות הקטנות שאותן בדקתי לא מצאתי ולו משהו אחד שתואם את השקפת עולמי. כשאני חושב להצביע למפלגה קטנה עולה בלבי השאלה: האם הם באמת מתכוננים לקיים את מה שהם מבטיחים?

בכל פעם עולה בלבי השאלה הזאת האם דבריהם של המפלגות הקטנות הם מס שפתיים כמו אצל המפלגות הגדולות, או שמא הם באמת רוצים ומתכוונים לנסות להביא שינוי ולנהוג על פי המובטח בקמפיין שלהם.

כשאני שוקל האם להצביע בכל זאת למפלגה קטנה מיד אני נזכר באמון שקיבלו מהציבור חברי מפלגת הגמלאים. הייתה תחושה, עם היוודע תוצאות המדגמים בבחירות 2006, שהנה באה מפלגה שבאמת תדאג לאותם אנשים שאותם היא מתיימרת לייצג. אבל תחושות ותקוות לחוד, ומציאות לחוד. חברי הגמלאים קיבלו את אמון הציבור. האם מימשו אותו כראוי? התשובה ידועה. לכן, בכל פעם שאני חושב האם להצביע בכל זאת למפלגה קטנה, אני נרתע מיד מהחשש שמקרה הגמלאים יחזור על עצמו.

בבחירות האלה מתמודדות כמה מפלגות שמתיימרות לייצג את הנכים. לי, כנכה, חשוב שיהיה מי שידאג לאינטרסים שלי בכנסת. אך כשהסתכלתי באתרי האינטרנט שלהן לא מצאתי משהו התואם את השקפת עולמי. לכן גם לאף אחת מהן לא אצביע. עם זאת אני חושב שזה מבורך שהרבה מפלגות מהסוג הזה יתמודדו בבחירות.

מפלגה קטנה שדווקא כן משכה את תשומת לבי היא מפלגת הצעירים. לכאורה, מפלגה שאמורה לדבר אליי. אבל כשראיתי את הסרטון שלהם, לא הבנתי מה החזון שלהם ומה הם מתכוונים לעשות. רק הבנתי שהם חושבים שגם להם מגיע. נו, אז מה? גם לי מגיע. ולכולנו מגיעה הנהגה שפויה שאותה, ככל הנראה, לא נקבל ביום שלישי הקרוב. אולי בבחירות 2010.