יותר ממחצית מהילדים ספגו עלבונות והשפלות מצד תלמידים בבית הספר, כך עולה מסקר המוגנות השנתי של הנהגת ההורים הארצית בשיתוף חוקרים באקדמיה. כרבע מהילדים במסגרות החינוכיות נפלו קורבן לחרמות ו-40% מהם נפלו קורבן לתקיפה פיזית לפחות פעם אחת או פעמיים. בתוך כך, אחד מכל חמישה הורים חש שילדו אינו בטוח במוסד החינוכי.

עוד מהנתונים עולה כי אחד מכל חמישה ילדים חווה עלבונות או השפלה מצד תלמידים יותר מפעמיים במהלך הסמסטר. גם פגיעות פיזיות ואיומים לפגיעה פיזית לא היו נדירים: 40% מהילדים דיווחו על פגיעה פיזית לפחות פעם או פעמיים ועל איום בפגיעה פיזית במהלך המחצית האחרונה דיווחו יותר מרבע מהתלמידים (27.6%). נוסף על כך, שיעור הילדים שהיו קורבן לפגיעות חברתיות גם הוא לא היה קטן: כרבע (26.4%) היו קורבן לחרמות, 16.3% לשמועות ו- 11.3% היו מושא לביוש ברשתות החברתיות.

בית ספר, ילדים, הורים, תלמידים, תלמיד, ילדה, תלמידה (צילום: אוליביה פיטוסי , פלאש 90)
אחד מכל חמישה הורים חש שילדו אינו בטוח במוסד החינוכי|צילום: אוליביה פיטוסי , פלאש 90

בסקר נמצא כי קורבנות פיזית הייתה שכיחה יותר בקרב בנים. כך למשל, בעוד ש-47% מהבנים היו קורבן לפגיעה פיזית, השיעור בקרב הבנות היה 32.7%, ובעוד ש-21.9% מהבנות היו קורבן לאיום בפגיעה פיזית, השיעור בקרב הבנים היה 33%. לעומת זאת, שיעורי הקורבנות בתחום הרגשי והחברתי היו דומים יותר, ובחלק מההתנהגויות שיעור הקורבנות בקרב הבנות היה גבוה יותר. לדוגמה, 57.7% מהבנים ו-54.7% מהבנות דיווחו על עלבונות והשפלות, ובעוד ש-18.7% מהבנות היו קורבן להפצת שמועות (גם באינטרנט) ו-14.4% לביוש ברשתות החברתיות, השיעורים בקרב הבנים היו נמוכים יותר - 14.1% ו-8.8% בהתאמה.

איומים בפגיעה פיזית ופגיעות פיזיות בפועל היו שכיחים במיוחד בבתי הספר היסודיים. שיעור האיומים עומד על 36.4% בהשוואה ל-17.6% בחטיבות הביניים ו-18.2% בתיכונים. שיעור הפגיעות הפיזיות עומד על 47.5% ביסודי, 19.1% בחטיבות הביניים ו-18.2% בחטיבות העליונות. דפוס זה דומה לנתונים שדווחו במחקרים אחרים על אלימות במערכת החינוך בישראל. הפצת שמועות והצקות מיניות היו שכיחות יותר בחטיבות הביניים בהשוואה לחטיבות העליונות. כמו כן, הפצת שמועות בחטיבות הביניים נוגעת ל-20.6% מהילדים לעומת 11.8% בחטיבה העליונה. באשר להצקות מיניות, 11% לעומת 5.3%.

הצד של ההורים

לפי ממצאי הסקר, החששות של ההורים אינם תואמים במידה מלאה את הדיווחים שלהם על הפגיעות שחוו הילדים. החשש השכיח ביותר היה שאיש צוות יעליב את הילד או ישפיל אותו במילים (13.1% חששו במידה רבה או רבה מאוד) - ואכן מדובר בפגיעה שהייתה השכיחה ביותר. יתרה מזאת, ההורים דיווחו שכמעט חמישית מילדיהם (18.1%) היו קורבן להשפלות או עלבונות מצד איש צוות. אולם החששות מפני פגיעה מינית בילדם היו גבוהות ולא שיקפו את השיעור הנמוך של דיווחים על פגיעה בפועל. כך, 10.8% מההורים חששו שאיש צוות ייגע או ינסה לגעת בילדם באופן מיני, ו-9.7% חששו מפני הערות מיניות. החששות מפני פגיעות פיזיות בילד היו שכיחות מעט פחות, כגון 7.3% שחששו שאיש צוות יתפוס וידחוף את ילדם.

תלמידים, בית ספר (צילום: אוליביה פיטוסי , פלאש 90)
צילום ארכיון|צילום: אוליביה פיטוסי , פלאש 90

הורים לילדות נוטים לחשוש יותר מפני פגיעה מינית מאשר הורים לילדים בנים. לדוגמה, 41.9% מההורים לבנות אומרים שהם כלל לא חוששים שאחד מהמבוגרים בבית הספר יעיר להן הערות מיניות - ולעומתם 51.9% מההורים לבנים אינם חוששים כלל. מנגד, 11.2% מההורים לבנות כן חוששים לעומת 8.3% מההורים לבנים. דפוס דומה מאוד מתקיים לגבי חשש מנגיעות מיניות.

החשש מפגיעה פיזית מצד אנשי הצוות יורד עם העלייה בגיל. הנתון גבוה במיוחד בגילי הגן ונמוך במיוחד בחטיבה העליונה. לדוגמה, רק 47.1% מההורים לילדי הגן אינם חוששים כלל שמבוגר יתפוס או ידחוף את ילדם, לעומת 57% של הורים לילדים בבתי ספר יסודיים, ו-70.9% מההורים שילדם בחטיבה העליונה. דפוס דומה מתקיים גם לגבי פגיעות פיזיות אחרות.

חשש גבוה לפגיעה בידי תלמידים אחרים

הורים רבים חוששים שילדם יהיה קורבן לפגיעה. 48.9% מההורים חוששים שילד במסגרת חינוכית ילעג, יעליב או ישפיל את ילדם במילים. 16.3% מההורים חוששים שאחד הילדים האחרים יאיים על ילדם בסכין או באולר. כמו כן, דפוס החששות מקביל לדיווחי ההורים על הפגיעות בפועל שחוו ילדיהם. בראש רשימת החששות השכיחות הן הפגיעות הרגשיות והחברתיות: לעג, השפלות ועלבונות, הפצת שמועות פוגעות, הטלת חרם וקללות.

הטיפול באלימות

בסקר נשאלו ההורים מה הם חושבים על הטיפול של הצוותים החינוכיים באלימות. כמעט מחצית ההורים (49.2%) חשבו שהצוות עושה מאמצים רבים למנוע אלימות. עם זאת, הרבה פחות הורים חשבו שיש תמיד אנשי צוות שמשגיחים שלא תהיה אלימות (30.3% חשבו כך). כמו כן, שיעור נכבד מההורים (13.9%) אמר שאינו יודע אם אנשי הצוות בכלל יודעים איך למנוע אלימות, אם הם מפחדים מהורים אלימים ולכן לא מענישים את ילדיהם (30.2%) ואם המורים נוקטים באפליה בעת הטיפול בתופעה (24.1%).

בהמשך לכך, 6.9% מההורים חשים שילדם כלל לא בטוח במסגרת החינוכית ועוד 13.3% חושבים שילדם בטוח במידה קטנה. רק 10.6% מההורים חושבים שילדם בטוח לגמרי - לצד 31.6% מההורים שחושבים שהוא בטוח במידה רבה.

ממשרד החינוך נמסר בתגובה על הסקר: "נתוני סקר ההורים מצטרפים לשורת הנתונים המדאיגים שהמשרד פרסם ביחס למצבם הרגשי של תלמידי מערכת החינוך בעקבות הקורונה וביחס לאירועי האלימות התכופים והמוקצנים, אשר מתרחשים במערכת אחרי שנתיים מורכבות. לנוכח מצב זה, פרסמה שרת החינוך את התוכנית המערכתית למניעת אלימות ("באים בטוב - לא מרימים ידיים"). היא גייסה לטובת תוכנית זו כחצי מיליארד שקלים".

"התקציב הוקצה באופן גמיש לכל בית ספר, כאשר לבתי הספר היסודיים ולחטיבות הביניים הוקצו 30 אלף שקלים, ולחטיבות העליונות הוקצו 20 אלף שקלים. בתקציבים הללו כל בית ספר מתאים לעצמו את התכניות והמענים הנדרשים לו. סכומים אלה מצטרפים למשאבים נוספים שהמשרד מקצה בהיבט של ליווי והכשרה של צוותי המקצוע ומענים נלווים וממוקדים לתלמידים עם בעיות ממושכות".

"באשר לאנשי החינוך, לאורך הקורונה הם עובדים לילות כימים למען ילדי ישראל, והם ראויים לכל הערכה והוקרה על מסירותם. ככל שנאמרו אמירות פוגעניות או שנרשמו התנהגויות פסולות, הרי שיש לגנות ולהוקיע אותן. ככל שמתקבלות פניות בנושא, הן מטופלות ללא דופי. מכל מקום, אין בהן כדי להעיד על הכלל שעושה מלאכת קודש בתקופה מורכבת וקשה זו".

חוקרי הסקר: פרופסור אמריטוס רמי בנבנישתי מהאוניברסיטה העברית שבירושלים, ד"ר רות ברקוביץ מאוניברסיטת חיפה ופרופסור רון אבי אסטור מ-UCLA (אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס).