בעקבות הוויכוחים אמש וחוסר הבהירות, אני רוצה לחדד את עמדת הסתדרות המורים. ראשית נתחיל בעובדות:
עם תחילת משבר הקורונה וסגירת בתי הספר והגנים, החלו כלל עובדי ההוראה בלמידה מרחוק. משרד האוצר, שביקש לחסוך כסף, קרא לנציגי הסתדרות המורים וביקש להפסיק באופן מיידי את הלמידה מרחוק. את הימים התבקשו עובדי ההוראה להחזיר : 9 ימים בחודש יולי ו-2 ימים נוספים בשנת תשפ"א. סך הכל 11 ימים.
עם הפסקת הלמידה מרחוק החלה סערה בציבור. הורים דרשו את הלמידה מרחוק, הסתדרות המורים קראה להתערבותו של ראש הממשלה. עם התערבותו, חזרו עובדי ההוראה ללמד מרחוק. חמשת הימים שבהם לא לימדו הוחזרו במהלך חופשת הפסח ובנוסף, הסתדרות המורים הסכימה ללמד 9 ימים במהלך חודש יולי, למרות שבמקביל הם מלמדים מרחוק. כלומר, סך הכל 13 ימים. 4 התחשבנות, ו-9 תרומה.
בימים האחרונים מעלה ה"מדינה", או אם נדייק מעלים פקידי האוצר, שוב טענות לגבי הלמידה מרחוק. את הטענות, אגב, הם לא מעלים בפני הסתדרות המורים, נציגיה או בפני המורים עצמם. אלא באמצעות תדרוך כתבים והתבטאויות בתקשורת. את כוונות האוצר נאלצים עובדי ההוראה לנחש מהפרסומים בכלי התקשורת.
טענת האוצר, על פי עיתונאים, היא שכאשר מורה מלמד מרחוק, הוא לא משקיע את אותו מאמץ כמו ביום לימודים רגיל. טענה זאת לטעמנו שגויה, ונובעת מהרצון של פקידי האוצר לחסוך שוב על גבם של עבדי ההוראה. בעת למידה מרחוק מורים וגננות עובדים קשה כפליים, משום שהם נאלצים לפתח מערכים חדשים, להתאים תוכניות למצב הנוכחי ולהתמודד עם קשיים אחרים מאלו שקיימים ביומיום הרגיל בתוך בית הספר או הגן. האתגרים גדולים.
"במקום לפתוח את הכיס ולרווח את חיי האזרחים, מנסים פקידי האוצר - בהצלחה מסוימת - להסיט את האש למקומות אחרים. אנשי החינוך שלנו פגועים, ובצדק"
משבר הקורונה הוא משבר נוראי ואולי החמור מאלו שידעה ישראל. מיליון מובטלים, עסקים קורסים ומשק במשבר, שלא ידוע מתי יסתיים. ישראל במצב חמור יותר ממדינות אחרות בגלל המדיניות הקמצנית של האוצר. במקום לפתוח את הכיס, לרווח את חיי האזרחים, מנסים פקידי האוצר, בהצלחה מסוימת, להסיט את האש למקומות אחרים.
הפתרון פשוט. עובדי ההוראה יעבדו עד 9 ביולי, ולאחר מכן יואיל נא משרד האוצר לפתוח את הכיס ויאפשר את פתיחת בית הספר של החופש הגדול. כך יהיה פיתרון להורים ולא ינצלו את המורים והגננות.
אנשי החינוך שלנו פגועים. ובצדק. זאת עבודה קשה ושוחקת. הם עובדים גם כעת לילות כימים, מכינים מערכי שיעור, ובסוף פקידי האוצר מזלזלים בעבודתם. מדובר באנשים שעובדים קשה ובסוף החודש מרוויחים סכומים מהנמוכים במשק. הם הראשונים שתרמו והם לא מוכנים לעבוד בחינם. גם אם זה לא נעים לשמוע, וגם אם זה לא כל כך פוליטקלי קורקט בימים אלו.
"אני דורשת מפקידי האוצר את מה שהם דורשים בשביל עצמם - תשלום הוגן על שכרם. גם כל מי שתוקף את המורים והגננות לא עובד בחינם"
כשאנחנו, כארגון העובדים הגדול ביותר במשק, עומד על כך שמדינת ישראל, קודם כל תכבד את ההתחייבויות שלה, זה מפתיע. זה מפתיע משום שכולם רגילים שהמורות והגננות תמשכנה לעשות את מה שהן עושות תמיד: מורידות את הראש ועובדות הרבה מעבר לשעות שנקבעו בהסכם, בימי חופשה, בלילות ובחגים. אז לא הפעם. הפעם, הסתדרות המורים תעמוד על כך שמדינת ישראל תכבד את ההסכמים ובדרך גם תכבד את עובדי ההוראה שלה. הזלזול, העלבונות והבושה הפכו לנחלת עובדי ההוראה. ואלו פני החברה הישראלית.
אז כנציגת המורים והגננות אני דורשת מפקידי האוצר לשלם. אני דורשת מהם את מה שהם דורשים בשביל עצמם - תשלום הוגן על שכרם. בדיוק כפי שפקידי האוצר, שעובדים מהבית לא עובדים בחינם, בדיוק כפי שעובדי המגזר הציבורי לא עובדים בחינם וגם כל מי שתוקף את המורים והגננות לא עובד בחינם.
כשיגיע היום שאחרי משבר הקורונה, הוא יגיע מלא באלימות ובזלזול כלפי עובדי הוראה ויהיה רווי בכאב. אפשר לעצור את זה עכשיו. פקידי האוצר ירדו מהעץ שהם טיפסו עליו והתקשורת תזכור שהיא צריכה גם לשקף את מה שקורה בעם, לא רק את מה שמשדרים לה מרחוב קפלן 1 בירושלים.