חידת טראמפ - והדדליין למלחמה: "יש לי 60 יום לספוג את הנזק הפוליטי"

החדשות בקצרה:

• טראמפ העריך בשיחות סגורות כי נותר חלון זמן של כ-60 יום להמשך הלחימה.
• הנשיא חושש שזינוק במחירי הדלק יפגע בסיכוייו בבחירות האמצע בנובמבר.
• בירושלים שוררת פסימיות לגבי הסיכוי להשיג הסכם משמעותי מול איראן.
• ישראל דורשת שהסכם יכלול הוצאת אורניום מאיראן והפסקת ייצור טילים.
• בכירים בישראל בוחנים אם הפסקת התקיפות על מתקני הגז התפרשה כחולשה.
• למה זה חשוב: הלחץ הכלכלי בארה"ב מגדיר את גבולות הגזרה של המערכה.

בעוד שישראל הרשמית נמנעת בשלב זה מתגובה פומבית, בימים האחרונים מתנהלת דרמה שקטה בערוצים הדיפלומטיים. בכירים בירושלים ניסו להבין ישירות מהנשיא טראמפ את שאלת המפתח: כמה זמן באמת נותר למלחמה?

בניגוד להערכות המוקדמות בישראל, לפיהן הלחץ האמריקני לסיום המערכה יהיה מיידי וקשיח, טראמפ הציג קו גמיש יותר – אך כזה שמוגבל בלוח זמנים פוליטי מוגדר. בשיחות סגורות שנערכו לאחרונה, העריך טראמפ כי עומד לרשותו חלון זמן של כ-60 יום שבהם הוא מסוגל "לספוג את הנזק הפוליטי" הכרוך בהמשך הלחימה.

הנתון הזה הפתיע את מקבלי ההחלטות בירושלים. בישראל היו מי שסברו כי קצב העבודה של מעצמה כמו ארה"ב הוא איטי ומורכב יותר – חודשים של התארגנות וחודשים של תקיפה – ולא כזה שנמדד בשבועות בודדים. מנגד, היו גורמים פוליטיים בישראל שהיו משוכנעים שלטראמפ יש הרבה פחות זמן לתת, לנוכח הלחצים הפנימיים בארה"ב.

הנפט והקלפי: מה באמת מטריד את טראמפ?

החשבון של טראמפ, כך מתברר, אינו צבאי בלבד אלא אלקטורלי מובהק. הנזק הפוליטי שאותו הוא מחשב מורכב משני איומים מרכזיים:

משבר האנרגיה בכיס של הבוחר: עליית מחירי הנפט והאנרגיה לצרכן במדינות המפתח (Swing States) כמו פנסילבניה ומישיגן. זינוק במחירי הדלק עלול לפגוע ישירות במעמדו של טראמפ בקרב מעמד הפועלים.

בחירות האמצע בנובמבר: בחירות אלו, שבאופן מסורתי אינן מאירות פנים למפלגת הנשיא המכהן, מהוות את קו הסיום של מרחב התמרון. טראמפ מבין כי גרירת המלחמה מעבר לנקודה מסוימת עלולה לעלות לו ביוקר בקלפי.

השאלה הגדולה שנותרה פתוחה היא מידת הרצינות של הצהרות אלו. האם מדובר באסטרטגיה מחושבת או בתגובה ללחצי דעת הקהל ומשק האנרגיה האמריקני?

בישראל מעריכים כי על אף השאיפה לחתור לסיום, במידה והמשא ומתן ייכשל, לטראמפ עדיין יש את "אורך הנשימה" הפוליטי לאפשר לצה"ל להמשיך לפעול למשך מספר שבועות ארוכים. כעת, נותר לראות האם ישראל תדע לנצל את חלון הזמנים המפתיע שנפתח לפניה, או שהלחץ הכלכלי במישיגן יכריע את הכף מוקדם מהצפוי.

פסימיות זהירה בירושלים

האם אנחנו הולכים לקראת הסכם? אם תשאלו את מקבלי ההחלטות בירושלים, התשובה מורכבת. "יש כרגע פסימיות זהירה בישראל", מסבירים גורמים המעורים בפרטים.

במשך שנים טבע דונלד טראמפ משפט עקבי לגבי הרפובליקה האסלאמית: "הם מעולם לא ניצחו במלחמה והם מעולם לא הפסידו במשא ומתן". כעת, נראה שהנשיא האמריקני בוחר מרצון לעזוב את המגרש שבו הוא מחזיק ביתרון מוחץ – המגרש הצבאי – ולעבור למגרש שבו האיראנים מצטיינים.

כדי שהסכם כזה ייחשב להישג, הוא חייב לכלול תנאים מרחיקי לכת:

• השבת או נטילת האורניום המועשר לארה"ב.
• הפסקת ייצור הטילים.
• פתיחה מחדש של מצר הורמוז.
• חילופי משטר.

אם עסקה כזו מונחת על השולחן, טראמפ "צריך לרוץ ולקחת את זה". אך המציאות בשטח מעלה סימני שאלה קשים, במיוחד כשטראמפ מסרב לחשוף עם מי הוא מנהל מגעים כדי ש"גורמים קיצוניים באיראן לא יפגעו בו". התהייה הישראלית פשוטה: האם באמת ניתן להאמין שחתימה על הסכם תגרום למשמרות המהפכה "פתאום להתגמש"?

למרות הפסימיות, בישראל מבינים שסוף האירוע נמצא בידיו של אדם אחד. תוכניות המלחמה היו לאורך כל הדרך בבחינת "לוח מחיק עם כוכבית" – והכוכבית היא שכשטראמפ יחליט לסיים את האירוע, הוא יסתיים. ההנחה הייתה שמטרותיו של טראמפ הן הרבה יותר מרחיקות לכת מהמטרות הישראליות.

"הקש בגז": האם נעשתה טעות אסטרטגית?

בתוך הדיונים הסגורים בישראל, מתקיים כעת דין וחשבון על תקיפת מתקני הגז באיראן. כזכור, ישראל, בתיאום עם טראמפ, תקפה 40% ממתקן הגז הגדול במדינה. המטרה הייתה איתות ברור: "אם לא תרגיעו, נשמיד לכם את הכול".

אולם, התוצאה הייתה הפוכה מהמצופה. הקטרים נבהלו, לחצו על טראמפ, וזה הורה להפסיק את התקיפות. אצל האיראנים, המהלך הזה לא נתפס כעוצמה, אלא כביטוי לחולשה. הם זיהו שנקודת התורפה של טראמפ היא נושא האנרגיה. "יכול להיות שהיינו צריכים אז להגיד לטראמפ – או שלא נתקוף, או שנתקוף ונגמור את הסיפור הזה", מסכמים בישראל.