כמה מילים על סאגת האירוויזיון, או במילים אחרות: איך ירושלים לא נבחרה בסופו של דבר?
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
1. איגוד השידור האירופי הבין את מה ששרים וגורמים בכירים אחרים אמרו בחדרים סגורים: בחירה בירושלים היא בעייתית - בגלל השבת, בגלל ארגוני החרם ובגלל חוסר האטרקטיביות לקהילה הגאה, שהיא קהל יעד מרכזי.
2. רון חולדאי ועיריית תל אביב עשו הכול נכון. הם הבינו את הפוטנציאל האדיר שיש בקיום התחרות עבור העיר, היו שם כדי להציע פתרונות למשברים, הציעו מימון, לחצו מאחורי הקלעים ופרשו שורה של תופינים בפני איגוד השידור האירופי.
3. בעיריית ירושלים מנגד ניסו אבל לחצו על הברקס ברגעים המכריעים. זו שנת בחירות מוניציאפלית וכללית, אף אחד לא רצה לרשום על שמו משבר פוליטי מול החרדים.
4. החרדים מצידם פעלו בחוכמה והעבירו מסר שחילולי שבת יעברו בשתיקה רק אם יהיו בתל אביב ולא בעיר הקודש. מבחינתם, גם המועצה האזורית תמר או מעלות תרשיחא היו אופציה - העיקר לא בעיר הקודש.
5. בממשלה, אחרי כל ההצהרות הבומבסטיות של מירי רגב ואחרים, הפנימו שבחירה בירושלים עלולה להוביל לאירוע ליאו מסי 2. את המסר שעדיף שהתחרות תתקיים בתל אביב היה מי שהעביר בשתיקה ובחוסר ההתעקשות על ירושלים.
6. לבסוף, ולא יעזרו ההכחשות, גם התאגיד לא העלה את ירושלים על ראש שמחתו. זה לא אמור להפתיע אף אחד. אלקין במובן הזה צודק: בתאגיד העדיפו את איילון צפון על פני העליות של שער הגיא, ולא בגלל הטופוגרפיה.
7. ועוד משהו כסגיר: מי שחושב שהסאגה מאחורינו טועה. עוד צפויה התכתבות ארוכה בין איגוד השידור האירופי לבין הממשלה בסוגיית הכניסה לישראל וההיתרים בשבת. ושלא נדבר על הקרב שיהיה בין הממשלה לתאגיד סביב המימון לתחרות. עד מאי ארוכה הדרך לעוד כמה התכתשויות.