נאום אמור להיות פרומו. לאחר הפרומו אמורה לבוא תכנית, במקרה זה תכנית מדינית. הנאום כנאום, או כפרומו, היה מושלם. האנגלית מצוינת, הקצב מושלם, חיתוך הדיבור אידיאלי, גם בסיס הנתונים והתוכן, טובים בהחלט.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
זוהי הופעתו התשיעית של נתניהו באו"ם וכמו בפעמים הקודמות הוא היטיב להופיע. אבל התוכן נועד לקבוצות קטנות, מזוהות מראש, קהל שבוי: תומכיו של נתניהו בישראל, רפובליקנים בארצות הברית, מתפללי בתי הכנסת בניו ג'רזי ונשות הדסה במיאמי.
כאשר נתניהו חוזר ושב ומתמקד בגרעין האירני - הוא פוגע בנשיא אובמה, מטיל ספק באמינותו, מערער על מנהיגתו. הנשיא אובמה, כידוע, התחייב בפומבי ובאופן חד משמעי ש"לאירן לא יהיה נשק גרעיני".
כאשר נתניהו מעלה על נס את מצרים, ירדן, סעודיה ומדינות המפרץ, הוא מתעלם מהפלסטינים. גישה "רעננה" הוא קורא לכך, אבל בפועל זו גישה ישנה נושנה, עתיקת יומין. גישה המתעלמת מהבעיה המרכזית המאיימת על אופייה היהודי והדמוקרטי של מדינת ישראל, גישה המבודדת אותנו בעולם ודוחקת אותנו לפינה.
היו ראשי ממשלה ששלחו להופעה כזו פונקציונרים אחרים. יצחק שמיר ז"ל, שלח למשל את הנשיא חיים הרצוג ז"ל. אני חושב, שטוב היה עושה נתניהו אילו היה מזכה בנסיעה זו, בהופעה זו, את הנשיא הנבחר ראובן ריבלין. גישתו הדמוקרטית של ריבלין ויחסו למיעוטים, היו אולי פותחים אוזניים האטומות לנתניהו ומזכים את ישראל באוזן קשבת, אם גם באופן חלקי.