שני פוליטיקאים משחקים צ'יקן. מי יתכופף ראשון, למי תהיה המילה האחרונה. שני פוליטיקאים ריכוזיים, חזקים, רהוטים, מתלהמים באופיים, שנלחמים על הבייס. מדובר כמובן בבנימין נתניהו בישראל וברג'פ טאיפ ארדואן.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
במשרדי החוץ בירושלים ובאנקרה מאמינים, מדויק יותר לומר מקווים, שגירוש הקונסול הכללי באיסטנבול, יוסי לוי, יהיה המהלך האחרון בדו קרב שהתפתח בין השניים. כזכור, הגירוש האחרון הגיע כמהלך תגובה לגירוש הקונסול הטורקי במזרח ירושלים, שהגיע בעצמו בתגובה לגירוש שגריר ישראל באנקרה, איתן נאה, שנשלח על ידי הטורקים להתייעצויות בירושלים אחרי שקראו לשגרירם בישראל להתייעצויות באנקרה.
אבל במקביל אנחנו עדים לקרב ציוצים מתלהם שבו מקווים שני המנהיגים לשכנע את מי שעדיין מתלבט שרק הם יכולים. המשבר האחרון ביחסי ישראל טורקיה מושפע ישירות ממה שקורה בבית הלבן. ולא, זה לא העברת השגרירות לירושלים. נתניהו, שבעבר נתן לארדואן לנהל את העניינים, מרגיש עכשיו חזק בשל הגיבוי הבלתי מתפשר שהוא מקבל מוושינגטון וקיבל לפני חודשים אחדים החלטה אסטרטגית שלא להשאיר את הזירה לארדואן.
ימי ההבלגה וההכלה חלפו ואינם. הוא תוקף? נתניהו משיב. הוא לא מבין בטוב? נענה בכוח. הוא לא מבין בכוח? נשיב בעוד קצת כוח. דיפלומטי ומילולי - למען הסר ספק. ארדואן מצידו מנצל עד תום את התמיכה הרפה שמקבלים הפלסטינים בעולם הערבי והמוסלמי בעידן טראמפ ומחצין עוד יותר את תמיכתו בהם. לא כי הוא באמת דואג להם אלא משתמש בהם ככלי לשילהוב ההמונים בטורקיה בדרך לקלפיות. שינהרו.
ועוד משפט אחד על האיום השחוק להכיר ברצח העם הארמני או להכיר במאבק הלאומי של הכורדים. מדובר בעניינים ערכיים שראוי שמדינת ישראל תדון בהם ותקבל החלטה מושכלת. זה לא אמור להיות שוט לנפנף בו כדי לעורר פחד בעת משבר. זה לא באמת מפחיד וזה ממש לא ראוי. אבל זו כותרת לרגע וכך מתנהלים פוליטיקאים.