גנץ הוכיח שהוא פוליטיקאי. כולם זלזלו ביכולות שלו לסגור עסקה כל כך מסואבת ומסובכת דוגמת החיבור עם מפלגה ממוסדת כמו יש עתיד - והוא בכל זאת הצליח. שיטת העבודה המסודרת שהביא מהצבא: לאסוף נתונים ולהמתין לרגע האחרון הוכיחה את עצמה הפעם.
כל העדכונים על הבחירות - הצטרפו לטלגרם של החדשות
עוד מוקדם לדעת אם יש לגנץ את ה"קילר אינסטינקט" שחייבים בפוליטיקה, אבל ההתנהלות שלו מול אורלי לוי-אבקסיס, איתה כבר חתם על הסכם מראה שהוא הרבה יותר אכזרי ממה שחשבנו. ובעיקר - מוכן לעשות הכול כדי לנצח.
גנץ ספג הרבה ביקורת בשבועות האחרונים על המחיר הגבוה לכאורה ששילם ליעלון, אבל למעשה החיבור הזה הוא זה שיצר את המומנטום שאפשר לו לפתוח פער מול לפיד. יעלון לא היה צריך להימדד לפי מה שהיה לו באותה העת בסקרים, אלא לפי המחיר ששחקנים אחרים במערכת הפוליטית היו מוכנים לשלם עבורו.
גנץ ולפיד הרוויחו כפליים. הם שידרו למערכת הפוליטית שהם מוכנים לשים את האגו בצד, למרות שלמעשה האגו של שניהם הוביל אותם והשפיע על ההתנהלות. הקרב בבחירות הוא תמיד גם על הוצאת המצביעים מהבית, וכעת, לאחר שהציגו את "אחסון האגו" - יהיה להם הרבה יותר קל לשכנע שהם שווים את המאמץ של הבוחרים.
ובכל זאת, גנץ גם משלם מחירים. לפיד הוא שחקן פוליטי ותיק שמזוהה אצל חלק גדול מהציבור כשמאל. לגנץ יהיה קשה יותר לשמור על עמימות בנוגע לנושאים רגישים, כשהוא מצרף אליו מפלגה שרצה על המגרש הפוליטי כבר שבע שנים והארכיון מוצף בהתבטאויות של בכיריה.
מחיר נוסף שגנץ משלם כחלק מצירופו של לפיד הן התבטאויותיו בנוגע לחרדים - מה שיציב גם אתגר בכל הנוגע להרכבת ממשלה. יהיה הרבה יותר קשה לרתום את המפלגות החרדיות למפלגה שלפיד הוא המועמד שלה לראשות הממשלה - אפילו אם זה רק לשנה וחצי.