שר הביטחון אהוד ברק סיפק נאום פרידה נטול רגש באופן כמעט מוחלט. הוא אומנם ניסה בשלב הריאיון מספר פעמים לענות באופן משעשע, אבל כהרגלו, כבכל נאום שבשיגרה, הוא לא הסגיר את רגשותיו.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
כשברק אמר "אני אשמח", "אני מוקיר", "אני מודה" ו"הרבה תודה לחבריי בסיעה" - המימיקה שלו לא השתנתה כלל ולא שיקפה את המעורבות הרגשית המתבקשת.
במהלך השנים בתפקידיו השונים במגזר הציבורי ניתן היה להבחין במוטיבים שונים שמאפיינים את הלך רוחו של ברק בבחירת הלבוש: באירועים רשמיים תמיד נהג לענוב עניבה, באירועים ביטחוניים תמיד ז'קט, באירועים לא פורמאליים ובזמנו הפנוי חולצה פתוחה. בתחילת מסיבת העיתונאים, כאשר צפיתי בו עוד טרם נאם, לבושו הסגיר את כוונותיו.
לאורך כל הנאום החזיק ברק את הפודיום כאשר המרפקים נעולים, מה שמלמד על עמדה מבוצרת ורצון לשלוט ברגשות. הוא באמת מתכוון לתמוך בחברי סיעתו, אם כמובן הם יבקשו, אבל בגבולות מאוד ברורים. "כל עוד תתבקש עצתי ותחשב, אני אעמיד אותה לראשות ראש הממשלה ובכירי המערכת בכל סוגיה", הכריז ברק ובסיום משפטו גירד קלות באפו ולקח נשימה לפני המשך דבריו. מחווה זו מלמדת על מעורבותו הרגשית לגבי ניתוק מוחלט מקבלת ההחלטות והקושי האישי עם האפשרות שלא יוכל להשפיע על קבלת החלטות ביטחוניות בעתיד. יחד עם זאת מתנה ברק את עזרתו בבקשה ובהערכה.
כאשר דיבר ברק על רצונו ללמוד, לכתוב ולבלות הוא פקח עיניים, הרים גבות והביט ימינה כלפי מעלה. כאן הוא משתמש בחלק היצירתי של מוחו על מנת להשיב תשובה חדה במיוחד אם קודם לכן הוא משמיע הגיות. תנועה זו אינה נשלטת ומתרחשת לזמן קצר. מיד לאחר מכן הוא ליקק את שפתיו, מה שמלמד על לחץ פנימי וצורך להסתיר מידע.
ברק, לפי הכרזתו, אכן מיצה את הפוליטיקה, אך שפת הגוף שלו מרמזת שהוא לא מתכוון לוותר על המקום כיועץ חיצוני למקבלי ההחלטות.
דורית עוזיאל היא יועצת למיומנויות תקשורת בחברת אופקטיבי